דעות

הפחתת הצפיפות בחדרי המיון אינה הפתרון לאלימות

לאחרונה משרד הבריאות הודיע על הקמת וועדה שתדון על שיטות למניעת אלימות כשהנושא העיקרי הוא הפחתת הצפיפות בחדרי המיון. הצפיפות לא תפחת. ללא קשר לכך, האלימות לא תפחת. מה שהיה הוא שיהיה

אירועי האלימות בחדרי המיון, במחלקות ובמרפאות, בבתי החולים ובקהילה מתרחשים יום יום. רוב האירועים מטופלים מקומית. רק אירועים בודדים , קיצוניים במיוחד, זוכים לתהודה בתקשורת. מבין המיעוט המניב תלונות במשטרה רק 3% מבשילים לכדי כתבי אישום.

אירועי אלימות חריגים מעוררים גל תגובות ,החוזרות על עצמן. יו"ר ההסתדרות הרפואית דורש תגבור של הגנה משטרתית במוקדים המועדים לפורענות. שר הבריאות מבטיח אפס סובלנות כלפי אלימות. מערכת הבריאות מושבתת למספר שעות כביטוי למחאה. חולים ,שכל חטאם הוא שבקשו עזרה רפואית דווקא ביום שלמחרת אירוע אלימות ,הולכים הביתה מבלי שנבדקו. צוותים רפואיים מקבלים הדרכה כיצד לשכך התנהגות אלימה מצד מטופלים ,בני משפחה וחברים. מתקינים לחצני מצוקה להזעקת אנשי האבטחה, פותחים דלתות אחוריות למילוט. קוסמטיקה ראויה להתגוננות פסיבית ללא חשיבה אסטרטגית. לאחרונה משרד הבריאות הודיע על הקמת וועדה שתדון על שיטות למניעת אלימות כשהנושא העיקרי הוא הפחתת הצפיפות בחדרי המיון. הצפיפות לא תפחת. ללא קשר לכך, האלימות לא תפחת . מה שהיה הוא שיהיה.

מנהלי מוסדות רפואה ופרשני בריאות טוענים כי הצפיפות בחדרי המיון, התורים הארוכים, רופאים ואחיות עייפים ושחוקים ,חסרי סבלנות הם הגורם להתפרצויות אלימות של אנשים סובלים שקצה נפשם במה שנחזה על ידם כאי התחשבות בסבלם או כקיפוח לעומת מטופלים אחרים. להסבר פשטני זה אין אחיזה במציאות.

ניתוח אירועי אלימות רבים מראה כי הקשר לצפיפות ולעומס הוא רופף מאד, אם בכלל. אירועי אלימות מתרחשים לא רק, ואף לא בעיקר, בחדרי המיון. מטופלים הופכים לאלימים גם במרפאות שכונתיות שאינן צפופות ויש בהן הקפדה סבירה על לוחות זמנים. אלימות מתרחשת בחדרי רופאים ובתחנות אחיות במחלקות בתי חולים. אחיות ורופאים שומעים דיבור בוטה, איומים וקללות גם בחדרי חולים, ולא רק ליד מטופלים המאושפזים בפרוזדורים .
אלימות מילולית וגופנית אינה נחלתם של צוותים רפואיים בלבד, עובדי השירות הסוציאלי, עורכי דין, ועובדי ציבור אחרים מועדים לאלימות,לעיתים בעקבות גירוי קל בלבד של אגו פגוע או ציפיות שלא התממשו.

רוח רעה עוברת בחברה הישראלית. המפריד הולך וגדל והמשותף הולך ומצטמק

החברה הישראלית בכללה הופכת אלימה יותר ויותר. השפה הבוטה והגסה של חברי כנסת בינם לבין עצמם וכלפי כי מי שמבקר אותם, שפת השוק שנוקטים פוליטיקאים בראיונות בתקשורת, שפת הרחוב בתור לאוטובוס או לקולנוע, שפת הנהגים ואפילו התנהגות תלמידים כלפי מורים, ומורים כלפי תלמידים.העלייה בסולם האלימות מתרחשת ברחוב הישראלי, בכל מקום, בכל ציבור ובכל מגזר. יד איש ברעהו. האוכלוסיות החלשות מבחינה חברתית נפגעות יותר. אלימות מילולית ופיזית כלפי עובדי בריאות ערבים, כלפי יוצאי אתיופיה, כלפי עובדים זרים קשה ושכיחה יותר מאשר למגזרים האחרים.
רוח רעה עוברת בחברה הישראלית. המפריד הולך וגדל והמשותף הולך ומצטמק. אלימות אינה רק ביטוי למצוקה. היא ביטוי לניכור לאובדן החיבור החברתי , לפחד ההדדי של מגזרים שונים זה מפני זה. כור ההיתוך המפורסם של החברה בישראל מפנה את מקומו לפלגנות ולהקצנה. פוליטיקאים צמאי שלטון העירו את השד העדתי מחדש, מנהיגי ציבור משסים קבוצות אוכלוסייה זו בזו. מראים כל קונפליקט בזכוכית מגדלת, הופכים כל וויכוח לעיקרון עד שהוא הופך לבלתי פתיר ונושא למלחמה.

פרופ. ישעיהו לייבוביץ אמר פעם כי על דעות אפשר להתווכח, על אמונות אפשר רק להילחם. הפוליטיקה והשיח הציבורי בישראל הופכים דעות לאמונות. שאל חברי מפלגה בישראל לנימוקים הגיוניים לתמיכתם. התגובה תהיה שונה בטקסט אך זהה במהות. " אנו מאמינים" בדרך או במנהיג. תם עידן ההיגיון ,תם עידן הדיון הענייני. יש אמונות ומלחמה עליהן.

מערכת הרפואה היא מיקרוקוסמוס של החברה, בתוכו נפגשים אנשים שונים מאד זה מזה, ונוצרת קרבה המחייבת אותם לשים לב זה לזה. בתנאי צפיפות ואי נוחות אפשר לדבר , לדון, להתווכח ,או להילחם. הישראלי החדש בוחר להילחם.

*פורסם לראשונה בידיעות אחרונות

נושאים קשורים:  דעות,  אלימות כלפי רופאים
תגובות
אנונימי/ת
29.05.2017, 20:02

סוף סוף מישהו קרא לילד בשמו. נכון, החברה הישראלית אלימה מאוד והולכת ומקצינה בכך.

כל מילה בסלע.צודק בהחלט

אנונימי/ת
29.05.2017, 22:05

ומה שקורה בהדסה בין רוטשטין לויטראוב זו הדוגמה לאלימות!

אנונימי/ת
29.05.2017, 23:57

פרופ' רביד היקר. חותמת על כל מילה ומילה שלך.
שכחת לציין שישנה גם אלימות מילולית של צוות רפואי כלפי חולים, ובינם לבין עצמם. אחרי הכל גם הצוות הוא בשר ודם והתופעה מתרחשת בכל מקום, אפילו בבית החולים שלך .

אנונימי/ת
30.05.2017, 13:19

האלימות טבועה בגנום של החיה האנושית ומתפרצת כל אימת שהתנאים מאפשרים זאת

פרופ רביד צודק בהחלט. לדעתי הגיע הזמן לחוקק חוק זכויות המטפל. זו לא תרופה למצב אבל זה יכול לעשות מעט סדר במהומה . דוגמא טריה: התקפה מילולית בוטה מתמשכת ובפרהסיה של דודה לילוד שדרשה לחתום על הסכמה לפעולה כירורגית זעירה במקום האם העייפה. אי הסכמה לכך מצד הכירורג שביקש שיחה וחתימת של הורה הביאה לפרץ אלימות מילולית . מסתבר שהציבור לקה "בשגעת" ואנו זכאים להתמגן בחוק. ישנן דוגמאות נוספות

31.05.2017, 01:52

אכן, החברה הישראלית שוקעת באלימות על כל סוגיה והיבטיה. סכנה רבה אורבת לישראל אם לא נדע לעצור את ההידרדרות הזאת בזמן הקרוב, דבר הדורש היחלצות של אנשים מכל תחומי חיינו - מהמחוקקים בכנסת וכלה באנשי הצוותות הרפואיים במוסדות השונים. פרופ' רביד היטיב בדבריו למקד את הבעיות המביאות לפרץ האלימות. מאידך, כדאי להזכיר שלפני שנים רבות נרצחו שני רופאים - האחד ד"ר מנליס, שהיה מנהל מחלקה פנימית בביה"ח בנהריה ויו"ר ארגון רופאי המדינה, אותו רצח מטופל שהגיע לחדר המיון באמצעות אקדח. וד"ר שפירא, שהיה מנהל מח' פנימית בבי"ח "השרון, נדרס למוות ע"י בן של חולה. כך שהאלימות הנוראה אינה חדשה, אבל רחבה בהרבה בשנים האחרונות.