שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן, פעל כבולדוזר לשיפור רמת הרפואה בפריפריה. הוא דאג למכשירי MRI, דאג להביא ניתוחי לב לבית החולים בטבריה, מכון אונקולוגי לצפת, ניתוחי מוח לנהריה. ועדיין, מדי זמן אנו מתבשרים על מדד נוסף שמצביע על הפערים באיכות הרפואה ובתוחלת החיים בין המרכז לפריפריה. הסיבה פשוטה עד מקאברית: לא ניתן להפעיל אף לא אחד מהפרויקטים אלו ללא רופאים.
עוד בעניין דומה
מדי שנה נאלצים הרופאים במקצועות "המצוקה" להילחם בכוונה לבטל את התמריצים לרופאים בפריפריה, וגם השנה מענקי הפריפריה שכה עזרו להגעת רופאים לצפון הארץ ודרומה בוטלו על ידי משרד האוצר. התמריצים והתקנים חיוניים למשיכת דור צעיר שיהיה מוכן לבוא להתמחות בפריפריה, וגם להישאר שם לאחר ההתמחות. אין תקומה לבתי חולים ללא רופאים צעירים, והדור הצעיר – המצוי בשלבי הביסוס המקצועי והכלכלי שלו – הולך אחר התמריצים.
"אין תקומה לבתי חולים ללא רופאים צעירים, והדור הצעיר – המצוי בשלבי הביסוס המקצועי והכלכלי שלו – הולך אחר התמריצים"
ישנה גם ההבטחה לתקצב את מערכת הבריאות ביתר, לשם קיצור תורי המתנה לבלתי סבירים לניתוחים – אך הכסף לא הועבר, או שנבלע בתקציב השוטף. בתקציב שמובא בימים אלו לאישור הכנסת אין שום סעיף ייעודי לתמיכה בפריפריה.
באחרונה עמדתי מול עמיתיי למקצוע בכנס איגוד הרופאים המרדימים, והצגתי נתונים שמולם אמור כל ישראלי לחשוש: בכל שנה עד שנת 2030 יהיו חסרים בבתי החולים בישראל כ-300 רופאים מרדימים. הסיבות הן רבות: האוכלוסייה מתבגרת וגדלה בעצמה, עוד ועוד שירותים רפואיים מתקדמים – כמו צנתורים ובדיקות הדמיה – יחייבו עוד רופאים מרדימים מחוץ לחדר הניתוח, ובעוד מתמחים מחו"ל מסיימים וחוזרים לארץ מוצאם – מתמחים ישראלים בחו"ל לעיתים נשארים שם.
לכך יש להוסיף את אחוז הפורשים מהמקצוע מידי שנה, אם בשל יציאה לפנסיה, ירידה מהארץ, או בשל החלפת מקצוע. המחסור ברופאים יורגש ביתר עוצמה בפריפריה כמובן, אך למרות זאת, אפילו החלטה על תוספת צנועה של 28 תקנים למרדימים בפריפריה ממתינה לביצוע מזה שלוש שנים.
צריך להבין: הדרישה לרופאים מרדימים תגדל מידי שנה. רופאים מרדימים הינם צוואר הבקבוק במערכת, תוספת כמותית ואיכותית בהם תשפר את כלל שירותי הרפואה לאזרח באופן ממשי.
גם בתחומים אחרים ברפואה המצב בפריפריה בכי רע: מסקנות הוועדה לבחינת מצב הרפואה בצפון, שהקים משרד הבריאות בעצמו ושהוגשו לפני כחודשיים, חושפות כי קיים מחסור במומחים ברפואת משפחה, ילדים, נשים וגריאטריה - לצד מחסור במיטות שיקום, מרפאות כאב בבתי החולים, מכוני הקרנות, מכשירי CT, אשפוז פסיכיאטרי ומחסור בטיפות חלב.
אין מערכת ראויה יותר להעדפה ולשינוי סדרי עדיפויות מאשר מערכת הבריאות. ובתוך מערכת הבריאות – אין ראויים יותר להעדפה מאשר בתי החולים בפריפריה
אם לא די בכך, מצאה הוועדה כי במרבית היישובים אין מוקדי רפואה שפתוחים בשעות הלילה, זאת למרות מרחקי הנסיעה הגדולים ולמרות ששירותים של ביקור רופא בבית כמעט ואינם קיימים. מנתונים שפירסם משרד הבריאות באחרונה בכנס בנושא אי-שוויון בבריאות, עולה כי מספר הרופאים הממוצע לאלף נפש באזור הצפון הוא 2.3, לעומת ירושלים עם 3.8 ותל אביב עם 5.1 רופאים לאלף נפש בשנים 2013-2015. החסר הינו משמעותי גם באחיות ובמיטות אשפוז.
בדרך הזו ובקצב הזה, תהפוך האפליה לרעה של הפריפריה לעובדה מוכחת. אישה בפריפריה לא תזכה להרדמה אפידורלית – הניתנת דרך שגרה ליולדת בתל אביב. סיכויי ההחלמה של חולה שפיתח שבץ מוחי בצפת יהיו נחותים משמעותית מאלה של חולה בתל אביב. חולה הממתין לאורך זמן לתור לאבחון ב-MRI או לניתוח עלול לסבול מהחמרה במצבו, שתייקר את עלות הטיפול ותסכן את בריאותו.
אין מערכת ראויה יותר להעדפה ולשינוי סדרי עדיפויות מאשר מערכת הבריאות. ובתוך מערכת הבריאות – אין ראויים יותר להעדפה מאשר בתי החולים בפריפריה. איכות הרפואה נמדדת בחוזקה של החוליה החלשה ביותר: בין אם זו הרפואה בפריפריה, ובין אם זו הרפואה במקצועות המאוישים בחסר. בהיעדר רופא מרדים, או פתולוג – גם הכירורג, גם המיילד וגם האונקולוג לא יוכלו לבצע את מלאכתם.
הגיע הזמן להפסיק את ההתייחסות הממשלתית אל תקציב הבריאות כאל קופה קטנה שאפשר לקחת ממנה פה ושם על מנת לסתום חורים תקציביים. תקציבים שיועדו להרחבה כמותית ולקיצור בתורי ההמתנה לניתוח נבלעו בבור הגירעונות השוטפים. "צדק ללא חוכמה הוא בלתי אפשרי", כותב זיגמונד פרויד – ובמקרה שלנו החוכמה חייבת לחלחל אל מי שקובעים את סדרי העדיפויות בתקציב המדינה.
אם אכן אנחנו מתכוונים להגיע לשינוי, תקציב הבריאות - ובמיוחד ההתייחסות למקצועות במצוקה ולתושבי הפריפריה - צריך לבטא את השינוי הזה.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
