כולסטרול הינו גורם הסיכון המרכזי למחלות לב, שבץ מוחי וכלי דם, שהינן גורם התחלואה והתמותה העיקרי בעולם המערבי ובישראל בנשים ובגברים. כמחצית ממקרי המוות בעולם המערבי נגרמים כתוצאה ממחלות לב. עם הצטברות הידע הרפואי בתחום טרשת העורקים, גוברת ההכרה בחשיבות הטיפול ביתר כולסטרול להפחתה בתחלואה ותמותה אשר מקורם במערכת הקרדיווסקולארית.
עוד בעניין דומה
לתרופות ממשפחת הסטטינים מקום חשוב ביותר במניעה ובטיפול במחלות לב טרשתיות. סטטינים הוכחו כיעילים בהורדת תחלואה ותמותה בחולים עם אוטם שריר הלב, כולל ירידה בשיעור האוטמים החוזרים בשריר הלב, ירידה בצורך בניתוח מעקפים כליליים, ירידה בצורך בביצוע צנתר בלון, ירידה בשיעור השבץ המוחי וכן בתמותה הלבבית ובתמותה הכוללת.
בספטמבר השנה פורסם מאמר סקירה בן 30 עמודים בכתב העת היוקרתי The Lancet, של חוקרים מאוקספורד שסיכמו את כל המחקרים הקליניים הפרוספקטיבים וסמוי-כפילות (סטטינים לעומת אינבו). החוקרים מצאו, שמתן סטטינים לעומת אינבו מפחית את הסכנה לאירוע וסקולרי עיקרי (תמותה מאוטם שריר הלב, שבץ מוחי, צורך בצינתור טיפולי וניתוח מעקפים) בכ-25% לכל ירידה של 1 מילימול/ליטר/שנה בכולסטרול "הרע" (LDL).
ההשפעה המיטיבה של סטטינים תלויה במידת הסכנה למחלת לב של כל חולה וכמה הצלחנו להוריד את רמת ה-LDL. לדוגמא, הורדת LDL ב-2 מילימול/ליטר (77 מ"ג/ד"ל) במתן סטטינים שעלותם נמוכה יחסית (ליפיטור 40 מ"ג ליום) למשך 5 שנים ל-10,000 חולים, תמנע אירוע וסקולרי עיקרי ב-1,000 חולים (כלומר 10% תועלת) בחולים למניעה שניונית (חולים שהיה להם אירוע לב בעבר) וב-500 חולים (5% תועלת) בחולים למניעה ראשונית (חולים עם סיכון מוגבר אולם ללא מחלת לב בעבר).
כמו כן, התועלת של הסטטינים נמשכת ככל שנוטלים אותם לשנים רבות יותר. עם זאת, מתן ארוך טווח כרוך בסכנה של כאבי שרירים ("מיופתיה"), סוכרת ושבץ מוחי על רקע דימום. המחברים מציינים, שטיפול בסטטינים ל-10,000 חולים למשך 5 שנים עלול לגרום ל-5 מקרים של כאבי שרירים, ל-50-י100 מקרים חדשים של סוכרת ול-5-10 מקרים של שבץ מוחי בשל דימום מוחי.
עלינו הרופאים והאיגודים המקצועיים לבחון היטב סיבות שבגינן החולים שלנו אינם מקבלים או מפסיקים טיפול בסטטינים
למרות תכונות חשובות אלה, עדיין השימוש בסטטינים בחולי הלב נמוך למדי ונע בין 30%-60% בלבד, הן באירופה, בארה"ב ואף בישראל. נכון שבשנים האחרונות יותר חולים המשתחררים ממחלקות הלב מקבלים מרשמים לתכשירים להורדת שומני הדם, אולם עדיין קיים פער גדול בין הפרסומים המדעיים לבין הביצוע בשטח.
למשל, חולים המשתחררים ממחלקות האשפוז בישראל, נשלחים עם המלצה למינונים גבוהים של סטטינים (ליפיטור 80 מ"ג או קרסטור 40 מ"ג ליום) אולם קיימת נטייה בקהילה להוריד את המינון כחודש-חודשיים אחרי האשפוז – וזאת ללא ביסוס עובדתי.
ההנחיות לטיפול בשומני הדם של האיגודים האמריקאים מנובמבר 2013 ממליצות על טיפול במינון מקסימלי (ליפיטור 80 מ"ג או קרסטור 40 מ"ג ליום) לכל החיים אחרי אירוע לב ולהוריד מינון רק אם קיימת אי סבילות למינון הגבוה.
ההמלצות של האיגודים האירופאים הן לטפל עם יעד מטרה להוריד את השומן "הרע" (LDL) מתחת לערך של 70 מ"ג/ד"ל. אולם המציאות מראה שחולים לא מעטים בקהילה מטופלים במינונים נמוכים יחסית של סטטינים (ליפיטור 20-40 מ"ג ליום, קרסטור 10-20 מ"ג ליום, סימבסטטין 20-40 מ"ג ליום).
אחת הסיבות השכיחות להורדת מינון הסטטינים הינה החשש שהתרופות אלה מעלות את הסיכון לתופעות לוואי, בייחוד כאבי שרירים. אולם כל המחקרים הגדולים והמבוקרים היטב בשני העשורים האחרונים עם סטטינים מול אינבו (כשהחוקר והמטופל לא ידעו מי מקבל את הסטטינים ומי אינבו) הראו שלסטטינים ולאינבו אותו שיעור של תופעות לוואי.
במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת של האיגוד הקרדיולוגי האירופאי, ניתחו החוקרים 14 מחקרים פרוספקטיבים ומבוקרים היטב עם 46,262 משתתפים, בהם ניתנו סטטינים למניעה ראשונית. נמצאה עלייה של 0.5% בשכיחות אבסולוטית של סוכרת וירידה בתמותה של 0.5%. בניתוח של 15 מחקרים עם 37,618 משתתפים בהם הסטטינים נתנו למניעה שניונית, נמצאה ירידה אבסולוטית בתמותה של 1.4%. החוקרים מדווחים, שרק מיעוט הסימפטומים אצל אלה שנטלו סטטינים אכן נגרם מהסטטינים - והיה זהה לאלה שנטלו אינבו.
אם כך, נשאלת השאלה - מדוע לא כל חולי הלב מטופלים בסטטינים ומדוע אלה שמטופלים בסטטינים, לרוב לא מטופלים במינונים אופטימלים לפי הנחיות האיגודים המקצועיים? קרוב לוודאי שהסיבה לכך נעוצה בפרסומים שליליים בתקשורת האינטרנטית והכתובה.
עלינו לוודא כל פעם שהחולה אכן נוטל סטטינים ולשאול לגבי הסיבה אם הוא לא עושה זאת
לא מזמן פורסמה תכנית באחד מערוצי הטלוויזיה בישראל שבו המרואיינים (ביניהם אף לא נציג אחד מהאיגודים הרפואיים המקצועיים בישראל) סיפרו על "נזקים" כביכול שגורמים הסטטינים, ועל כך שהסטטינים אינם מפחיתים מחלות לב כפי שהאיגודים המקצועיים מדווחים. תכנית זו עשתה נזק קשה ביותר למאמצי הרופאים בישראל להפיץ את השימוש המושכל בסטטינים בקרב החולים זה תוך פגיעה פוטנציאלית בבריאותם.
לאחרונה פורסם בביטאון הקרדיולוגי האירופאי מאמר שסקר 674,000 משתתפים מדנמרק מעל לגיל 40 שנה. המאמר מצביע על כך שכ-9% מהמשתתפים אינם ממלאים שוב את המרשמים לנטילת הסטטינים, לרוב בשל השפעה שלילית של התקשורת בנושא הסטטינים. בקרב אלו שהפסיקו את נטילת הסטטינים, הסיכון לפתח אוטם שריר הלב עלה ב-26% והסיכון למוות עלה ב-18%, בהשוואה לאלה שהמשיכו נטילה של הסטטינים.
לתקשורת (עיתונים, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, רשתות חברתיות) השפעה רבה על החולים. על כן עלינו הרופאים והאיגודים המקצועיים לבחון היטב סיבות שבגינן החולים שלנו אינם מקבלים או מפסיקים טיפול בסטטינים.
בעידן המודרני, חלק גדול מהחולים מבצע סקירה באינטרנט לגבי כל המלצה רפואית. עלינו כרופאים מוטלת האחריות של דיווח אמיתי לחולים על כל תופעות הלוואי הצפויות, אולם עלינו גם להדגיש ששכיחות תופעות הלוואי מסטטינים אינה שונה בהשוואה לפלצבו, כפי שנצפה במחקרים המבוקרים היטב.
בנוסף, חובה עלינו להציג לחולים את היתרונות של מתן הסטטינים. כחברה עלינו לשאוף לתת לחולים את הכלים לקבל החלטה נכונה, ביחוד בטיפול שאמור להינתן שנים רבות. עלינו לוודא כל פעם שהחולה אכן נוטל סטטינים ולשאול לגבי הסיבה אם הוא לא עושה זאת.
במאמר מערכת (ספטמבר 2016) של כתב העת The Lancet הוערך, כי למעלה מ-200,000 חולים הפסיקו בבריטניה נטילה של סטטינים תוך 6 חודשים אחרי דיווחים שליליים באמצעי התקשורת, עם צפי ליותר מ-2,000 אירועי לב בעשור הקרוב כתוצאה מכך.
תפקידנו כרופאים לאתר ולטפל בחולים עם שומני דם גבוהים, לוודא שהטיפול שאנו נותנים מביא את שומני הדם לרמות המומלצות ע"י האיגודים המקצועיים ולעקוב שאין תופעות לוואי לטיפולים. עלינו כרופאים לתחקר היטב את החולים שנוטלים סטטינים, אם אכן כאבי השרירים הם מהסטטינים או שאינם קשורים לטיפול.
ניתן גם להפסיק לשבוע-שבועיים ולראות אם הכאבים חולפים, להחזיר את הטיפול בסטטינים ולבדוק אם התופעות חוזרות. בעולם ובישראל יש רושם שהפסקת הטיפול בסטטינים גבוהה מכפי שמראים מחקרים מבוקרים היטב לגבי שכיחות תופעות הלוואי. יש לזכור שהסטטינים מפחיתים אירועים כליליים ומצילי חיים ויש לעשות הכל כדי למנוע הפסקתם.