המחקר הנוכחי בוצע על מנת להעריך את ההשפעה של מינון ומשך הטיפול באלופורינול (Allopurinol – Alloril) על הסיכון לאי-ספיקת כליות (renal failure) בקרב קשישים המשתמשים באלופורינול.
עוד בעניין דומה
החוקרים בחרו באופן אקראי 5% מתביעות הביטוח שהוגשו ל"מדיקייר" בין השנים 2006 ל-2012 והשתמשו בנתונים מתביעות אלו. ניתוח רגרסיה של קוקס עם התאמה למשתנים מרובים העריך את הקשר בין המינון ומשך הטיפול באלופורינול לבין הסיכון לפתח אי-ספיקת כליות ארעית או מחלת כליות סופנית (end-stage renal disease - ESRD), ללא אבחנה קודמות ב-183 הימים הקודמים, בקרב משתמשי אלופורינול. בוצעה התאמה לגיל, מין, מוצא אתני ומדד Charlson–Romano לתחלואה נלווית.
חושבו יחסי סיכון (hazard ratios - HRs) עם 95% רווח בר סמך (confidence intervals - CIs). ניתוחי רגישות (sensitivity) שיקללו תקופות ארוכות יותר של קו בסיס, עם בקרה עבור שיגדון (gout) או קידודים קליניים ספציפיים יותר.
מבין 30,022 מקרים של שימוש באלופורינול, אירעו 8,314 מקרים של אי-ספיקת כליות ארעית. בהשוואה למינון של 1-199 מ"ג ליום, נצפו שיעורים נמוכים יותר באופן מובהק של אי-ספיקת כליות במודל עם התאמה למשתנים מרובים שאושר בניתוחי רגישות רבים, כאשר המטופלים נטלו אלופורינול במינונים 200-299 מ"ג ליום (HR: 0.81י, 95% CIי: 0.75-0.87) ומינונים של 300 מ"ג ויותר ליום (HR: 0.71י, 0.67-0.76).
נטילת אלופורינול במינון 300 מ"ג או יותר ביום נקשרה בנוסף גם לסיכון מופחת, באופן מובהק, לאי-ספיקת כליות חריפה (HR: 0.89י, 95% CIי: 0.83י-0.94) ול-ESRDי(HR: 0.57י, 0.46-0.71).
ניתוחי רגישות מצאו, כי שימוש ממושך באלופורינול נקשר באופן מובהק לסיכונים נמוכים לאי-ספיקת כליות ארעית (מבט על 365 ימים לאחור; נקודת ייחוס, פחות מחצי שנה): שימוש במשך חצי שנה עד שנה – HR: 1.00י(0.88-י1.15), שנה עד שנתיים – HR: 0.85י(0.73-0.99) ושימוש במשך למעלה משנתיים – HR: 0.81י(0.67-0.98).
לסיכום, מינונים גבוהים של אלופורינול מגנים באופן בלתי-תלוי מפני אי-ספיקת כליות ארעית בקרב קשישים. כמו כן, ייתכן שטיפול ממושך באלופורינול קשור גם כן לסיכון נמוך לאי-ספיקת כליות ארעית. יש צורך בחקרים נוספים על מנת לחקור את המנגנונים האפשריים להבהרת ממצאי המחקר.