התשובה לשאלה אם שינוי בצפיפות עצם (Bone Mineral density) הוא אינדיקציה מדויקת להשפעה של טיפול למניעת שברים נותרה בלתי ברורה. מחקר חדש העריך מדידות חוזרות של צפיפות עצם כאינדיקטור להפחתה בסיכון לשברים הקשורה לטיפול.
עוד בעניין דומה
המחקר, מחקר עוקבה, התקיים בקנדה וכלל 6,629 נשים בגילאי 40 ומעלה, שהתחילו טיפול לאוסטאופורוזיס עם 2 סקירות עוקבות לצפיפות עצם ב-Dual energy X-ray absorptiometry (מרווח ממוצע 4.5 שנים).
השינוי במדד צפיפות העצם בין שתי הסקירות הוגדר כ"יציב", "ניתן לאתר ירידה" או "ניתן לאתר עלייה". שיעור השברים הוצא ממסד נתונים של מוסדות הבריאות.
במהלך תקופות מעקב חציונית של 9.2 שנים, 910 (13.7%) נשים פיתחו שבר, כולל 198 עם שבר בירך. לאחר התאמה לסבירות בסיסית לשברים, נשים עם ירידה בצפיפות העצם בירך, בהשוואה לנשים עם מדד צפיפות עצם יציב, היו בעלות תוספת סיכון אבסולוטית של 2.9% (95%CIי1.5%-4.4%) ו-5.5% (95%CIי 2.8%-8.1%) ב-5 וב-10 שנים היארעות מצטברת לכל שבר, בהתאמה.
לעומת זאת, סיכון לכל שבר בקרב נשים עם עלייה בצפיפות עצם בירך היה 1.3% (95%CIי0.4%-2.2%) ו-2.6% (95%CIי0.7%-4.5%) נמוך יותר לאחר 5 ו-10 שנים, בהתאמה. תוצאות עקביות נצפו עבור שינויים בצפיפות צוואר הפמור ועמוד שדרה מותני ולאורך מספר אנליזות לתתי קבוצות.
מגבלת המחקר העיקרית הייתה חוסר בסטנדרטיזציה למרווחי הזמן בין בדיקות צפיפות העצם.
מסקנת החוקרים היתה, כי עלייה הקשורה לטיפול במדדי צפיפות עצם בירך היתה קשורה לירידה בסיכון לשברים בהשוואה למדדי צפיפות עצם יציבים, בעוד שירידה במדדי צפיפות עצם היתה קשורה לעלייה בסיכון לשברים.
ניטור אחר צפיפות עצם בפרקטיקה הקלינית עשוי לסייע לזהות נשים עם תגובה סאב-אופטימאלית לטיפול לאוסטאופורוזיס.