אופיאטים

שימוש באופיאטים ארוכי טווח לטיפול בכאב כרוני מגביר סיכון לתמותה

מחקר מצא, כי טיפול באופיאטים ארוכי טווח עבור כאב כרוני לא ממאיר, בהשוואה לאנטי-אפילפטיים או נוגדי דיכאון טריציקליים, היה קשור לעלייה משמעותית בסיכון לתמותה מכל הסיבות, כולל תמותה מסיבות שאינן מינון יתר, עם הבדל קל בסיכון האבסולוטי

21.06.2016, 09:55
אופיואידים במרשם (צילום: אילוסטרציה)

שימוש באופיאטים ארוכי טווח מגביר את הסיכוי לתמותה ממינון יתר לא מכוון אבל עשוי גם להגביר תמותה מסיבות לבביות-נשימתיות וסיבות אחרות.

מחקר חדש השווה תמותה מכל הסיבות בקרב מטופלים הסובלים מכאב כרוני לא ממאיר שנרשמו להם או אופיאטים ארוכי טווח או תרופה חלופית לכאב כרוני בינוני-חמור.

המחקר, מחקר עוקבה רטרוספקטיבי, נערך בין השנים 1999 ל-2013 בארה"ב בקרב מטופלים עם כאב כרוני לא ממאיר וללא עדות לטיפול פליאטיבי או טיפול סוף החיים.

חשיפה הוגדרה כתקופות עם מרשמים חדשים של אופיאטים ארוכי טווח או משככי כאבים אנטי-אפילפטיים או מינון נמוך של טריציקליים (תרופות בקרה). התוצא העיקרי שנמדד היה תמותה כוללת ובשל סיבות ספציפיות.

Hazard ratioי(HR) ו-Risk differences (הבדלים בהיארעות של מקרי תמותה) חושבו עבור טיפול באופיאטים ארוכי טווח בהשוואה לתרופות הבקרה.

בתקופת המחקר נרשמו 22,912 מרשמים חדשים של אופיאטים ארוכי טווח ותרופות הבקרה [גיל ממוצע (סטיית תקן) 48 (11), 60% נשים]. משך המעקב הממוצע אחרי קבוצת האופיאיטים ארוכי טווח היה 176 ימים במהלכם נרשמו 185 מקרי תמותה. משך המעקב הממוצע אחרי קבוצת הבקרה היה 128 ימים במהלכם נרשמו 87 מקרי תמותה.

ה-HR לתמותה כוללת היה 1.64 (95%CIי1.26-2.12) עם Risk difference של 68.5 מקרי תמותה נוספים (95%CIי28.2-120.7) עבור 10,000 שנות אדם. תוספת סיכון היתה בשל תמותה מחוץ לבית החולים (154 מקרי תמותה בקבוצת האופיאטים ארוכי הטווח, 60 מקרי תמותה בקבוצת הבקרה ; HRי1.90, 95%CIי 1.40-2.58; Risk differenceי 67.1, 95%CIי30.1-117.3 עבור 10,000 שנות אדם).

עבור תמותה מחוץ לבית החולים, מלבד בשל מינון יתר לא מכוון (120 מקרי תמותה בקבוצת האופיאטים, 53 מקרי תמותה בקבוצת הבקרה), ה-HR היה 1.72 (95%CIי1.24-2.39.9) עם Risk difference של 47.4 (95%CIי15.7-91.4)ימקרי תמותה נוספים עבור 10,000 שנות אדם.

ה-HR עבור תמותה מסיבות קרדיווסקולריות (79 מקרים בקבוצת האופיאטים, 36 מקרים בקבוצת הבקרה) היה 1.65 (95%CIי1.10-2.46) עם Risk difference של 28.9 (95%CIי4.6-65.3) מקרי תמותה נוספים עבור 10,000 שנות אדם.

ה-HR במשך ה-30 יום הראשונים לטיפול (53 מקרי תמותה בקבוצת האופיאטים, 13 מקרי תמותה בקבוצת הביקורת) היה 4.16 (95%CIי2.27-7.63) עם Risk difference של 200 (95%CIי80-420) מקרי תמותה נוספים עבור 10,000 שנות אדם.

מסקנת החוקרים היתה כי מרשמים של אופיאטים ארוכי טווח עבור כאב כרוני לא ממאיר, בהשוואה לאנטי-אפילפטיים או נוגדי דיכאון טריציקליים, היו קשורים עם עלייה משמעותית בסיכון לתמותה מכל הסיבות, כולל תמותה מסיבות שאינן מינון יתר, עם הבדל קל בסיכון האבסולוטי. ממצאים אלו צריכים להילקח בחשבון כאשר מעריכים תועלת וסיכון שבטיפול.

מקור:
Ray WA, Chung CP, Murray KT, Hall K, Stein C. Prescription of Long-Acting Opioids and Mortality in Patients With Chronic Noncancer Pain. JAMA. 2016;315(22):2415-2423. doi:10.1001/jama.2016.7789.

נושאים קשורים:  אופיאטים,  מינון יתר,  כאב,  מחקרים
תגובות