אינטרלוקין 18

סמנים ביולוגים בשתן ופגיעה כלייתית חדה לאחר ניתוח: ההשפעה של eGFR לפני הניתוח

מחקר מצא, כי כי אין צורך בנקודות חיתוך חדשות עבור קצב סינון פקעתי מוערך נמוך ושווה או גבוה מ-60 mL/min/1.73 m2

27.12.2015, 09:45
דגימת שתן (צילום: אילוסטרציה)

עד כה לא הובהר הקשר בין תפקוד הכליות בזמן הבסיס ותוצאות סמנים ביולוגים הקשורים לפגיעה כלייתית חדה (acute kidney injury - AKI) לבין התפתחות של פגיעה כזו. מטרת המחקר הנוכחי היתה לבחון את הקשר בין תפקודי כליות לפני הניתוח וסמנים ביולוגים לאחריו, לבין התפתחות של פגיעה כלייתית חדה.

בוצע ניתוח המשך (Post hoc) בנתונים שנאספו במחקר עוקבה פרוספקטיבי. במחקר נכללו 1,219 המטופלים שהשתתפו במחקר הTRIBE-AKI-Consortium לניתוחי לב במבוגרים. המשתנים המנבאים שנבדקו כללו סמנים ביולוגים, שלא עברו תקנון, בשתן שנאסף עד שש שעות לאחר הניתוח. נבדק אם הייתה פגיעה כלייתית חדה בשלב 1 או יותר, על פי הגדרותיה של "רשת פגיעה כלייתית חדה" (AKI Network), כמו גם הכפלה של רמות הקריאטינין לעומת אלו שנמדדו לפני הניתוח, או צורך בדיאליזה לאחר הניתוח (פגיעה כלייתית חדה חמורה).

בוצע ניתוח נתונים מרובד על פי קצב סינון פקעתי מוערך (eGFR) לפני הניתוח: נמוך או שווה ל-60 או מעל 60 mL/min/1.73 m2.

180 (42%) מטופלים עם קצב סינון פקעתי מוערך נמוך או שווה ל-60 mL/min/1.73 m2 פיתחו פגיעה כלייתית חדה לעומת 246 (31%) מטופלים, מבין אלו שהיו בעלי קצב סינון פקעתי מוערך מעל 60 mL/min/1.73 m2י (P<0.001). לאחר ביצוע טרנספורמציה לוגריתמית לריכוז הסמנים הביולוגים, נמצא קשר מובהק בין פגיעה כלייתית חדה לקצב סינון פקעתי מוערך עבור אינטרלוקין 18 (p=0.007), וקירוב למובהקות עבור חלבון L-FABPי (liver-type fatty acid binding proteinי ; p=0.06).

עבור כל הסמנים הביולוגים, יחס הסיכונים (RR) המתוקנן לכל פגיעה כלייתית חדה היה גבוה יותר במטופלים שהיו עם קצב סינון פקעתי מוערך גבוה בזמן הבסיס לעומת אלו שהיו עם קצב נמוך או שווה ל-60 mL/min/1.73 m2.

עם זאת, ההבדל בעוצמת הסיכונים הללו היה נמוך (יחס סיכונים מתוקנן 1.04 [רווח סמך 95%: 1.09-0.99], ו-1.11 [רווח סמך 95%: 1.15-1.07] עבור מטופלים עם קצב סינון פקעתי מוערך שנמוך או שווה ל-60 mL/min/1.73 m2 או גדול ממנו, בהתאמה).

למרות שאף סמן ביולוגי לא הראה קשר לקצב סינון פקעתי מוערך בזמן הבסיס ולפגיעה כלייתית חדה חמורה, הן טרנספורמציה לוגריתמית של אינטרלוקין 18 והן של KIM1י (kidney injury molecule 1) הראו יחס סיכונים מתוקנן מובהק לפגיעה כלייתית חדה במטופלים עם או ללא קצב סינון פקעתי מוערך נמוך או שווה ל-60 mL/min/1.73 m2.

הקשר בין סמנים ביולוגים לפגיעה כלייתית חדה לאחר הניתוח ופגיעה כלייתית חדה עובר מודיפיקציה כאשר משקללים את קצב סינון פקעתי מוערך פני הניתוח. רמת המודיפיקציה וההשפעה של קצב הסינון הפקעתי על הקשר בין הסמנים הביולוגים לפגיעה הכלייתית החדה היא קטנה, עבור כל הסמנים הביולוגים.

לכן, החוקרים מסכמים, אין צורך בנקודות חיתוך שונות לסמנים ביולוגים עבור מטופלים עם קצב סינון פקעתי מוערך נמוך ושווה או גבוה מ-60 mL/min/1.73 m2.

מקור:
Koyner, J. L., Coca, S. G., Thiessen-Philbrook, H., Patel, U. D., Shlipak, M. G., Garg, A. X., . . . Butrymowicz, I. (2015). Urine Biomarkers and Perioperative Acute Kidney Injury: The Impact of Preoperative Estimated GFR. American Journal of Kidney Diseases, 66(6), 1006-1014. doi: http://dx.doi.org/10.1053/j.ajkd.2015.07.027

נושאים קשורים:  אינטרלוקין 18,  פגיעה כלייתית חדה,  קצב סינון פקעתי מוערך,  ניתוחי לב,  סמנים ביולוגיים,  מחקרים
תגובות