דעות

מה ההבדל בין שאיבת קיבה בניסיון התאבדות להזנה בכפייה?

על רקע הדיון על הזנה בכפייה, אני קוראת לחבריי לקהילה הרפואית להפסיק עם הפופוליזם; קשה לא להשוות את שוויון הנפש שבו מתייחסים להצלת חיים בניסיון התאבדות לעומת הזעקה על הזנה בכפייה של שובתי רעב

13.08.2015, 09:42

לפני 6 שנים וקצת (הזמן עובר מהר) הגיע בחור בן 25 לביה"ח בילינסון, אחרי שבלע חפיסת כדורים בנסיון לסיים את חייו. כשהגיע, יחד עם הוריו, הסביר שהוא לא רוצה שום עזרה. הוא סיפר בצלילות מוחלטת על אהבתו הנכזבת וביקש שנניח לו לסיים את חייו כפי שהוא בוחר.

רגע אחרי, דחפתי לו צינור זונדה דרך האף, דרך הצינור הכנסתי פחם פעיל ישר לקיבה. הוא התפתל, בכה והתחנן שנפסיק. לא הפסקנו.  והצלנו את החיים שלו. זאת הייתה הפעם הראשונה, ולא האחרונה, בה טיפלתי באדם בכפייה.

"בחור בן 25 הגיע לביה"ח בילינסון לאחר שבלע חפיסת כדורים. הוא הסביר שהוא לא רוצה שום עזרה; רגע אחרי, דחפתי לו צינור זונדה דרך האף"

לפני שבועות בודדים, נער בן 16, בריא לחלוטין בנפשו, החליט להפסיק את טיפולי הכימותרפיה. ההורים שלו , האפוטרופוסים שלו - הסכימו ותמכו בהחלטתו. הרופאים, שלא הסכימו, פנו לבית המשפט, אשר החליט להוציא צו מעצר לאותו הנער.

נער בעל יכולת קבלת החלטות, צווה להגיע לבית החולים, להפשיל את השרוול ולקבל רעל לתוך הוריד, שיחד עם התאים הסרטניים - יהרוג גם את התאים החיוניים והטובים שלו.  הרופאים, גם כאן, כנראה הצילו את חייו.

קשה לי שלא להשוות את שוויון הנפש הקיים בקרב ציבור הרופאים (ובכלל) לפעולות מעין אלה, אל מול הזעקה הגדולה הקיימת על הזנה בכפייה של שובתי רעב.

בכל המקרים - מדובר במחאה, אמירה או החלטה של אדם על גופו שלו, ואין לטעמי לאף רופא או שופט את המקום להחליט אם הנ"ל לגיטימית או לא.

בשני המקרים הראשונים (ודוגמאות יש עוד אינספור) - בוחרים הרופאים לקיים את שבועת הרופא העברי: "ושמרתם עד מאוד חיי אדם מרחם אמו, והיה שלומו ראש חרדתכם כל הימים".

ועדיין - במקרים הראשונים, הגביר בחלוק הלבן מצטייר כמלאך הגואל את האדם מהחלטתו; אך באחרון - כשטן הכופה את דעותיו כדי למנוע את מחאת האסיר.

ככל דילמה אתית - גם כאן אין בעיניי תשובה אחת פשוטה לשאלה מה לעשות כשאדם בריא בנפשו בוחר לפגוע בחייו שלו בהבנה ברורה (גם אם לאותו הרגע בלבד) של ההשלכות.

אך אני כן קוראת כאן לחבריי לקהילה הרפואית להפסיק עם הפופוליזם.
בין אם אתם מחליטים לכבד את בעלותו המוחלטת של כל אדם, בכל מצב, על גופו שלו, מבלי לכפות את דעתכם הרפואית

ובין אם אתם מחליטים שיש קווים אדומים בהם על הרופא לדבוק בערך חיי האדם לפני ערך הבחירה החופשית - בשני המקרים ובכל האפור שבאמצע - אנא, תדבקו בערכים שלכם בין אם מדובר בבחור צעיר המביע את אהבתו, נער או אסיר המביעים את מחאתם.

ולך - ממשלת ישראל - לא נתתי את הדעת כיוון שבעיניי שום דעה פוליטית לא צריכה להשפיע על השיקולים וקבלת ההחלטות במקרים שכאלה, אלא רק ערך חיי האדם, גם אם אותו אדם הוא בזוי ונאלח בעיניי.

אבל להבא - אם תפסיקי לאפשר לשביתת רעב להיות כלי כל כך יעיל וטוב לשחרור מוקדם - אנחנו נצטרך לעמוד בדילמה הזאת הרבה פחות.
ואת, את רק תעשי את עבודתך.

* אורטל תמם היא סטודנטית לרפואה ומחקר (שנה ה', מסלול MD-PhD); את המקרים המתוארים חוותה כחלק מהכשרתה כפרמדיקית; הפוסט פורסם לראשונה בעמוד הפייסבוק שלה

נושאים קשורים:  דעות,  הזנה בכפייה,  ניסיון התאבדות,  הצלחת חיים,  החייאה,  כימותרפיה,  אתיקה
תגובות
אנונימי/ת
13.08.2015, 15:57

כל הכבוד! סוף סוף דעה צלולה נגד הפוליטיזציה של ההסתדרות הרפואית!

13.08.2015, 20:41

לא יאמן. עמידה בתוקף מאחורי האתיקה של הרפואה נקראת בעיניך פוליטיזציה. כנראה לא למדנו אתיקה וערכים אצל אותם הורים ואצל אותם מורים.

13.08.2015, 16:39

1. לאנונימי מוג הלב. כתוב את שמך האמיתי ועל תסתתר במחשכים.
2. לאורטל שעדיין אינה רופאה ושאינה מבינה או שהיא מתממת, שמדובר כאן בשאלה פוליטית. רופא מטבע השכלתו אינו יכול ואינו צריך להיות כלי בידי גורמים פוליטיים, מכיוון אחד או מכיוון אחר. רופאים מזן א' יעזרו לחולים סופניים לסיים את חייהם בכבוד, מתוך שיקולים חפים מפוליטיקה. רופאים מזן ב' יעמדו מנגד, במקרים רבים מתוך שיקולים מוסריים, במקרים אחרים מתגנבים גם שיקולים פוליטיים. במדינות מסוימות שיש בהן עונש מוות ממנה המדינה תליין. המדינה מחליטה משיקולים פוליטיים להזין אסיר באלימות, תתכבד המדינה ותמצא את התליין שיתנדב מרצון (יש לי כמה הצעות למועמדים מתאימים...) או יתנודב לבצע ביעילות את המשימה. אפשר גם לערוך קורס מקוצר לפוליטיקאים המעוניינים בכך.
יצחק גת

אנונימי/ת
13.08.2015, 17:03

אדם שנטל כדורים אינו חפץ למות אלא מבטא את מצוקתו המוצדקת או לא , כל רופא ישקול את המצב יתיעץ עם פסיכיאטר ויחליט ושוב אני מדגיש ויחליט האם המצב מאפשר לו מבחינה מצפונית לתת לבחור צעיר למות מהרעלת תרופה כזו או אחרת או להציל את חייו גם אם יבצע פעולה בכוח או לא בהסכמה.
כרופא רבות ביצעתי פעולות נגד הסכמת המטופל כגון הדבקת סנטרה הפתוח של ילדה יפיפיה בת 5 או חיסון נגד טונוס לנער בן 12 שניכנס לגדר חלודה עם הסקיטבורד
אין הדבר ולו קרוב דומה או קשור לאסיר במדינה שמביעה מחאה למצבו במצב שפוי ורצוני על ידי שביתת רעב , ואין באופן כללי וגורף לחייב אף רופא לבצע פעולה רפואית בניגוד למצפונו , כל רופא ישקול את נפשו ויחליט האם יטפל או לא , את ההחלטה יקח איתו רופא ברגע האירוע בעת מצוקתו של האדם באשר הוא אך לא כהחלטה פוליטית גורפת .
תמיד ימצאו אלו שילכו עם הזרם , זה קל , נעים ולא דורש ממך התנגדות.
אך כל רופא בחר דרך של מאבק מתחילת דרכו , מאבק במחלה, במחסור של שינה, תרופות,שכר , הכרה ציבורית ודווקא כעת יכנוס להחלטה בעיתית מבחינה מצפונית ?
טוב אם הכותבת היתה דוגלת בגישה פחות מתנשאת ויותר אנושית ומעריכהיותר את הרופאים שהם הנאבקים יום יום לטובת הציבור על ערכי המוסר וכבוד האדם

13.08.2015, 18:52

1) הזנה בכפייה או הצלת חיים אינם רלוונטיים כלל לנושא הנדון. ממשלת ישראל מחזיקה במאסר מספר גדול (ולא ידוע) של אנשים ללא משפט וללא קביעה של אורך המאסר. היות שאנשים אלו לא נשפטו, אינם יכולים לערער על גזר הדין ואינם יודעים מתי ואם בכלל ישוחררו לביתם, נשאר בידם רק נשק אחד והוא שביתת רעב. מותם של אסירים אלו יכול לגרום לרעש לאומי או בינלאומי ולעזור לאסירים להשתחרר - ראה דוגמאות צפון אירלנד. הממשלה מעוניינת למנוע אפשרויות אלו ועל כן היא החליטה להשתמש ברופאים ככלים שתפקידם למנוע את ההסתבכות הפוליטית שבמותם של אסירים מנהליים. אך רופא אינו כלי פוליטי למימוש מדיניות ממשלתית.
2) לסטודנטית אורטל תמם - מתאבדים או חולים אונקולוגיים סופניים רוצים לעתים למות ומליטים לבצע זאת בדעה צלולה. כאן נוצרת דילמה מוסרית אך היא אינה קשורה לנושא שאת דנה בו. האסירים שובתי הרעב אינם רוצים למות. הם רוצים לחיות! הם רוצים להשתחרר מהמאסר בעזרת שביתת הרעב ולחזור לביתם ולמשפחותיהם. הממשלה דורשת מהרופאים לא לשמור על חייהם ובריאותם של האסירים (החשובים לה כקליפת השום) אלא לשמור על בריאותם כדי למנוע את שחרורם מהכלא. היא פונה בציניות לרופאים במטרה להפוך מעשה בלתי חוקי ובלתי מוסרי (מעצר מינהלי) לנושא העומד ברומו של עולם המוסריות הרפואית (הצלת חיים).
3) מאין החלטת, הסטודנטית אורטל, שאסירים אלו הם חלאת אדם? האם את מכירה חלק מהם ואת יודעת מדוע נעצרו? אני בספק אם מי שמכנה אדם אחר כ"חלאה", גם מבלי להכירו כלל, יוכל להיות בעתיד רופא טוב...
ד"ר וידנפלד יעקב

אנונימי/ת
14.08.2015, 08:09

מספר חידודים/תיקונים לדבריך
- זה ממש לא נכון שמספר האסירים הביטחוניים אינו ידוע. מספר זה אף מפורסם ע"י המדינה (לא מדי חודש בחודשו כמובן). להלן דוגמה לדו"ח הכנסת מחיפוש שארך 5 שניות
https://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m03332.pdf
- ניתן לערער על המעצר המנהלי בית המשפט העליון.
- מדובר בטרוריסטים (לאו דווקא פלסטינים, הם יכולים להיות גם טרוריסטים יהודים). אם אתה מעדיף את המילה טרוריסטים מ"חלאות" , שיהיה....

באופן כללי אני חושב שעדיף יהיה אם הטיפול בהם יינתן אך ורק ע"י רופאי שב"ס במצבים אלה, מבלי לערב את הרופאים האזרחיים.

14.08.2015, 11:52

אגיב רק על דבר אחד - מאין לך שהאסירים המינהליים הם כולם טרוריסטים? כי כך הממשלה טוענת או כי טרחת וקראת את החומר נגדם בשב"כ? חומר למחשבה - אם כל כך ברור שהם טרוריסטים, מדוע אינם נשפטים על כך??
ד"ר וידנפלד יעקב

אנונימי/ת
15.08.2015, 16:33

הסיבה שהם אינם נשפטים היא לא משום שאין ראיות נגדם, אלא משום שחשיפת הראיות בהליך משפטי מסוכנת מבחינה בטחונית (השלכות של חשיפת חומר מודיעיני). לי, מן הסתם, אין אפשרות לקרוא את החומר נגדם בשב"כ, אבל לשופט יש. ועל סמך חומר זה הוא מחליט אם להאריך או לא להאריך את המעצר. כמו כן ניתן לערער על החלטת השופט לבית המשפט העליון.
לכן זה לא אני מחליט שהם טרוריסטים, זה בית המשפט מחליט.

אנונימי/ת
16.08.2015, 11:36

כרגיל ממך, תגובה מתנשאת ומלאת בורות.

13.08.2015, 20:24

שלום.
כבר כתבתי בנושא,
להתרשמותי מדובר בעינייו פוליטי בלבד משני הכיוונים.
אני נגד מעצרים מינהליים כלשהם!!!
אך כל עוד הם נעשים והם חוקיים יש למנוע הרעבה עצמית .שהיא מעשה אובדני במיסגרת מעצר.

אנונימי/ת
13.08.2015, 20:39

כרופא אני גם לא כל כך מתרשם מהרצון לתת טיפול כמותרפי בכפיה לנער שהוא והוריו מסרבים לכך.
אורטל- מפחיד אותי לדעת שאת תהיה בצוות המטפל שלי בעוד כמה שנים...
אני חושב שהחובה להציל חיים שהופכת לאינסטינקט עבורנו ובעקר עבור פרמדיקים מעוורת אותנו לאוטונומיה של אנשים ולכבודם.
ברור שמקרה בו יש אהבה נכזבת הוא שונה, כיוון (שמנסיון אישי, נסיון כללי וחכמת חיים בסיסית) אבדנים כואבים מאוד הופכים בהמשך לעצב פשוט, ובהמשך לעתים אף לשכחה. שונה המצב בו אדם כמו האסיר הזה לא הולך לשנות את דעתו בעוד שנה או שנתיים.
בקיצור, הפוסט שלך מעיד על תמימות הגובלת בבורות, או על תחכום הגובל ברוע.
אני שמח שמובילי הדעה באתיקה חושבים אחרת ממך, ולא סתם חושבים אלא מוכנים לשלם על צדקתם.

13.08.2015, 21:48

יפה ונכון!
ד"ר וידנפלד יעקב

אנונימי/ת
20.08.2015, 21:56

לא הבנת דבר ממה שהיא כתבה. תקרא שוב. היא לא נקטה דעה נגד טיפולים בכפיה אלא אמרה, שתהא הדעה שלך אשר תהא, אל לך לעשות הבדלה בין מקרה א׳ למקרה ב׳. חבל שבחרת להגיב לה במילים לא מכבדות (ולא, אינני מכירה אותה אישית).

הערה לגבי המתאבדים - אדם שמחליט על נטילת חייו אינו ״צלול״ במלוא מובן המילה, לא תמיד בכל אופן. פעמים רבות הם מצויים תחת סוג של אבדן בוחן מציאות זמני. זה הוכח בבחינת כתב היד במכתבי התאבדות ובכלים נוספים. פעמים רבות אנשים עוברים טיפול אחרי נסיון אובדני כושל, יוצאים מה״קיבעון״ המחשבתי שמיקד אותם ברצון למות, ומודים על עצם הצלתם. אז אין להשוות , לדעתי, אדם ששלח יד בנפשו בשל אהבה נכזבת (זה מקרה קלאסי של אדם שיטופל ויתאושש!) , לאדם שחולה במחלה קשה חשוכת מרפא.

תודה על המאמר.

13.08.2015, 22:39

מצא את ההבדלים...
פעולה נקודתית תחומה כגון נטרול רעלים או טיפול מסוים להצלת חיי אדם, יכולה להינתן במסגרת חוק זכויות החולה , בכפייה, בהינתן תנאים מסוימים מאד (ועדת אתיקה או מנגנונים אחרים הקיימים בחוק).
הזנה בכפייה של שובת רעב נועדה לנטרל את נשק שביתת הרעב. ללא קשר לסיבת שביתת הרעב.
משום מה רק סביב נושא העצורים הפלסטינים נזעקת הממשלה.
יש והיו גם שובתי רעב אחרים בשב"ס (מסורבי גט לדוגמה). אף אחד לא חשב להכיל עליהם את החוקים החדשים. מדובר בעניין פוליטי לחלוטין.
כל ניסיון להציג את זה כדאגה מוסרית לחייהם של העצורים מטעם מחוקקי החוק הוא מסוכן.
פניה אישית לאורטל- קראי המלצות בינלאומיות ושל שב"ס בנוגע לטיפול בשובתי רעב מהצד הרפואי, קראי אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן בנושא ואז תשאלי את עצמך מדוע פתאום יש שינוי בחוק. המערכת הרפואית בשב"ס התמודדה עד עם מס' לא מבוטל של שביתות רעב בהצלחה. גם באורך דומה של זו הנוכחית. הבעיה שהמערכת הפוליטית אינה יודעת להתמודד איתן.

20.08.2015, 21:06

תמהני אם דברי הכותבת, שעמדותיה הפוליטיות ברורות מן הכתוב, מהווים טיפשות מרושעת או רשעות מטופשת. האמנם היא איננה מבינה את ההבדל? הנה הסבר פשוט למתקשים:
שובת רעב לוקח על עצמו את הסיכון שהוא ימות, למרות שהמטרה של שביתת הרעב איננה מוות, אלא מטרה אחרת: מחאה, יצירת לחץ בינלאומי וכו'. זה יכול לקרות שהוא ימות כתוצאה מבחירתו לשבות רעב, והוא יודע זאת, אבל לא זאת המטרה הראשית. בוודאי ובוודאי שהוא לא רוצה שרופאים יזינו אותו בכפייה, וכך ימנעו ממנו את המחאה היחידה שהוא מסוגל לה. לא סביר שבעתיד הוא ישמח שהרופאים כפו עליו הזנה ושברו לו את השביתה.
לעומת זאת, אדם שרוצה באמת ובתמים להתאבד, מנסה לפגוע בעצמו שלא על מנת להשיג מטרה אחרת אלא כי הוא קץ בחייו. לפי כל ספרי הפסיכיאטריה, אדם שמנסה להתאבד סובל ב-95% מהפרעה נפשית רצינית, ולפיכך אנחנו יוצאים בדרך כלל מנקודת הנחה שהשיפוט שלו לקוי כתוצאה ממחלתו; לאחר שיקבל טיפול, סביר להניח שהאדם הסובל מדיכאון מאז'ורי או מהתקף פסיכוטי, ישמח על כך שהצילו את חייו.

23.08.2015, 15:58

אני מתבייש באלימות של רופאים כאן. מה לכם ולפרץ הקנאות החשוך? הרוםאה שבדרך ביטאה עמדה נאורה. כן נאורה הגםמשלר לחיככם של כמה. כך מלמדים ערכים ליבראלים? כך משתיקים קול צלול ורלוונטי? בושה. יש טיעון. ענה בטיעון נגד. אל תשפוט. אח תסיק על עמדותיה או מספר הנעלעם שלה. אבירי החירויות מאבדים את הצפון כשפוגשים דיעה שאינה הולמת אותם. אני מתפרץ כי אסור לכם לרמוס ברגל גסה דיעה לגיטימית (ובמקרה גם תואמת את חוקי המדינה) . ולכל "המומחים" שרמסו אותה כאן היום_ לכו ללצץמוד מעשרטת מומחי האתיקה שפירסמו היום קול קורא. דתיים חילונים ימנים שמאלנים צעירים וותירים. 5 חתני פרס ישראל עומדים מאחריה. בורות אמרתם? בושה