מחקרים שפורסמו בעבר כבר הוכיחו את השפעתו החיובית של אימון המבוסס על כיווץ אקצנטרי (eccentric training) על תחלואה של גיד אכילס, אך קיים רק מספר זעום של מחקרים מבוקרים עם הקצאה אקראית שהשוו בין שיטה זו לבין משטרי אימון אחרים המבוססים על עומס.
עוד בעניין דומה
מחקר זה נערך במטרה להעריך את היעילות של אימון אקצנטרי ואימון אטי עם התנגדות גבוהה (heavy slow resistance, HSR) על תחלואה בחלק האמצעי של גיד אכילס.
במחקר מבוקר זה הוקצו אקראית 58 מטופלים הסובלים במשך למעלה משלושה חודשים מתחלואה בחלק האמצעי של גיד אכילס ל-12 שבועות של אימון אקצנטרי או HSR. המשתתפים עברו הערכות בקו הבסיס, לאחר 12 שבועות ולאחר 52 שבועות של תפקוד ותסמינים (לפי Victorian Institute of Sports Assessment–Achilles), כאב בעת פעילות (לפי סולם חזותי אנלוגי לכאב), נפיחות, היווצרות של כלי דם חדשים ושביעות רצון מהטיפול. ניתוחי הנתונים נערכו על בסיס כוונה לטפל.
שתי שיטות האימון הניבו שיפורים מובהקים בתפקוד, בתסמינים ובכאב לאחר 12 שבועות אימון, בהשוואה לקו הבסיס. הישגים אלו נשמרו גם לאחר 52 שבועות. במקביל לשיפור הקליני נצפתה ירידה בעובי הגיד ובהיווצרות כלי דם חדשים. הישגים קליניים ומבניים אלו לא נבדלו בין המשתתפים שהוקצו לאימון אקצנטרי או ל-HSR.
שביעות רצון המשתתפים היתה גבוהה יותר לאחר 12 שבועות בקרב קבוצת ה-HSR בהשוואה לאימון האקצנטרי, אך לא לאחר 52 שבועות. נמצא הבדל מובהק בשיעור הממוצע של היענות לפגישות האימון, אשר עמד על 92% בקבוצת ה-HSR ו-78% בקבוצת האימון האקצנטרי.
מחקר זה הראה, כי הן האימון האקצנטרי המסורתי והן HSR מניבים תוצאות קליניות טובות וממושכות בקרב מטופלים עם תחלואה בגיד אכילס, כאשר HSR נקשר עם שביעות רצון גבוהה יותר לאחר 12 שבועות אימון, אך הבדל זה לא נשמר לאחר שנה.