מטרת החוקרים היתה לבדוק אם תינוקות עם צהבת ילודים, אך ללא אנצפלופתיה (encephalopathy) בינונית או מתקדמת שנגרמה כתוצאה מבילירובין, פיתחו בטווח הארוך לקות בהתפתחות המוטורית, בתפקוד מנהלי או בשמיעה.
עוד בעניין דומה
מחקר מקרה ביקורת מובלע בתוך מחקר מעקב (nested double-cohort study), כלל 167 ילדים חשופים (107 בנים, 60 בנות), שנולדו בדנמרק בין השנים 2000 ל-2005 לאחר שבוע 35, עם בילירובין גבוה מ-450 mol/Lי (26.3 מיליגרם לדציליטר), ו-163 ילדים שלא היו חשופים (103 בנים, 60 בנות) ושהיו תואמים מבחינת גיל, מין ושבוע לידה.
בדיקת המעקב של הילדים התבצעה בגיל ממוצע של 7.7 (סטיית תקן 1.7 שנים), בעזרת הגרסה השנייה של מערך הערכת התנועות לילדים (Movement Assessment Battery for Children, Second Edition - MABC-2), בדיקת סף שמיעה לצלילים (pure tone audiometry) ושאלון BRIEFי- Behavioural Regulation Inventory of Executive Function.
אחוז המעקב עמד על 70% בילודים שמהקבוצה שנחשפה, ו-45% מהקבוצה שלא נחשפה. הפרש הממוצעים היה 0.2- (רווח סמך 95% (0.8)- (1.1-)) בניקוד הסטנדרטי המתוקנן במערך MABC-2, ו-0.3 (רווח סמך 95%, (3.5)-(2.9-)) בניקוד הסטנדרטי המותאם בשאלון BRIEF.
במעקב לא נמצאו ילדים עם פגיעה משמעותית בשמיעה, או עם אבחנה של שיתוק מוחין, אבחנה של הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD), או אבחנה של תסמונת הקשת האוטיסטית כפי שנבדק ברשומות הלאומיות בדנמרק.
מסקנת החוקרים היא, כי לא נמצאו כל ראיות לסיכון מוגבר לליקוי מוטורי התפתחותי, לליקוי בתפקוד המנהלי או לליקוי בשמיעה בילדים שהיו עם צהבת ילודים חריפה ושלא היו עם אנצפלופתיה בינונית או מתקדמת שנגרמה כתוצאה מהבילירובין.