"מעט מאוד רופאים עוסקים בספורט. מעט מדי"

ביום שישי הבא יעמוד פרופ' יונה תדיר על אדני הזינוק בבריכת מכון וינגייט, כדי להתמודד שוב על מדליות חדשות באליפות המאסטרס של ישראל לשחיינים מבוגרים. פרופ' תדיר, בן 71, הוא אולי הרופא היחיד בישראל שעל צווארו כבר תלויות מדליות זהב, כסף וארד, שהשיג בשתי אליפויות הקיץ והחורף האחרונות של שחייני המאסטרס בארה"ב ובאליפות אירופה.

בקהילה הרפואית בישראל מוכר פרופ' תדיר כמי שעמד בין השנים 2012-2007 בראש היחידה לטיפול בשרירני הרחם (מיומות) בבית החולים לנשים ע"ש הלן שניידר במרכז הרפואי "רבין-בילינסון". הוא הקים ב-1984 וניהל עד 1991 את היחידה לפוריות והפריה חוץ-גופית בבילינסון, והיה אחד מחלוצי עידן הפריית המבחנה בישראל.

פרופ' יונה תדיר בתחרות "US Masters" (צילום: פרטי)

הוא היה המנהל הרפואי של "מכון בקמן" לשימושי לייזר ברפואה באוניברסיטת קליפורניה. בשיתוף עם חברת תעשיות לייזר הישראלית, היה פרופ' תדיר הראשון שהחל לבצע ניתוחים בקרני לייזר בתוך הבטן, כבר בסוף שנות ה-70. הוא פיתח שיטות וציוד לכירורגיה לפרוסקופית, לכריתת שרירני רחם, וכן מכשור למעבדת ההפריה החוץ-גופית. הוא פירסם כ-170 מאמרים בעיתונות המקצועית, בנוסף לארבעה ספרים. כיום הוא משמש כחוקר וכמרצה באוניברסיטת מדינת קליפורניה (בעיר ארוויין) וגם בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב.

"במשך 40 שנה, מאז גיל 22, לא שחיתי, כיוון שהקדשתי את כל זמני ומרצי לרפואה"

"בשנים האחרונות האהבה הגדולה שלי היא שחיה", סיפר פרופ' תדיר בשיחה עם "דוקטורס אונלי". הוא מתאמן מדי יום במשך שעה, וכאשר הוא שוהה כדי ללמד בסמסטר חורף בקליפורניה הוא מתאמן באחד ממועדוני השחייה המפורסמים ביותר בעולם - ה-"Mission Viejo", ממנו יצאו כמה מטובי שחייני תבל וגם קופץ המים האגדי, האלוף האולימפי גרג לוגניס.

תדיר הוא אב ל-3 וסבא ל-5, ונולד בירושלים במשפחה שבה הספורט היה "טבוע בדם", לדבריו. אביו דוד תדיר (וולץ) היה מבכירי התאגדות הספורט "הפועל", רכז האתלטיקה הקלה ולאחר מכן רכז האתלטיקה הכבדה (היאבקות, משקולות), גם בהתאחדות הספורט של ישראל. תדיר האב גם קשור, היסטורית, ליצירת המפעל השנתי "מרוץ הקפת התבור".

פרופ' יונה תדיר (צילום: פרטי)

"במשך 40 שנה, מאז גיל 22, לא שחיתי, כיוון שהקדשתי את כל זמני ומרצי לרפואה", סיפר פרופסור תדיר. "עשר שנות שהות בקליפורניה וקירבה למועדון השחייה המפורסם החזירו את החשק לחזור לבריכה". בגיל 61 שב להתאמן ובתחרות הראשונה שבה השתתף (בירושלים) קבע כבר 33 שניות ב-50 מטר חתירה. מאז הוא רק משתפר מדי שנה. כמעט.

לפני ארבע שנים זכה תדיר במדליית ארד ב-50 מטר פרפר באליפות אירופה לשחיינים ותיקים שנערכה בשטוקהולם. "עמדתי שם נרגש על אדני הזינוק וחוויתי חוויה מדהימה שכל פרטיה רצים לנגד עיני עד היום, כמו סרט". שם פגש אותו מי שהיה אלוף השחייה האגדי של ישראל, גרשון שפע, ומשך אותו להצטרף למועדון ותיקי השחייה ("אקוותיקים") בגבעת חיים. שפע משמש שם גם כמאמן.

"עמדתי שם נרגש על אדני הזינוק וחוויתי חוויה מדהימה שכל פרטיה רצים לנגד עיני עד היום, כמו סרט"

פרופסור תדיר לא מסתיר את גאוותו על היותו בין שלושה השחיינים המהירים בעולם ב-50 מטר חתירה (30 שניות) לקבוצת הגיל 74-70. "בגיל 66, בהכנות לאליפות אירופה לשחיינים ותיקים שנערכה בקדיז, ספרד, נעצרתי לתקופה ארוכה על 31 שניות ואז הלכתי לסדרת בדיקות שכללה גם בדיקת חומצת-חלב, קיבלתי ייעוץ תזונתי ופניתי להתאמן גם במשקולות. מומחי הספורט קבעו שאני ספרינטר – כלומר טוב למרחקים הקצרים. שלושה חודשים של אימוני משקולות עבור החלק העליון של הגוף נתנו את התוצאות: ירדתי עד לסביב 29-28 שניות – שיא שהחזיק מעמד כבר כמעט 4 שנים. אני שוחה עתה 50 מטר חתירה ב-30.6 שניות ו-50 מטר פרפר ב-34 שניות".

"מחקרים רפואיים לא מעטים הוכיחו כי השחייה תורמת לבריאות ושומרת על השפיות"' אומר פרופסור תדיר. "היא משפרת את החשיבה, את הפעילות הפיזיולוגית, את זרימת הדם למוח, תפקודים שונים של הגוף. אין כמו שחיה, שיש בה פעילות גופנית מאוזנת. מאז שאני שוחה – יש לי תחושה שנעשיתי צעיר ב-30 שנה".

"לצערי הרב", אומר פרופסור תדיר, "מעט מאוד, מעט מדי, רופאים עוסקים בספורט בכלל. בשחייה תחרותית אפשר למנות את מספר הרופאים על אצבעות שתי הידיים. רבים מהרופאים נוהגים כנדרש להמליץ למטופליהם לעסוק בפעילות ספורט מבוקרת - אבל הם עצמם אינם משמשים דוגמא אישית. בעידן הנוכחי, שבו הרפואה עוסקת לא מעט בתסמונת המטבולית, בסוכרת, בהשמנת-יתר ובמחלות אחרות שברובן הן תוצאה מאורח חיים לא בריא – היה רצוי מאוד שהרופאים ישמשו דוגמא. עד שכל אחד מהם לא ירגיש בעצמו את החוויה, הוא לא יבין כנראה את גודל המשמעות של העיסוק בספורט".