אישה בת 45 ערירית, גרה בגפה, בדירה מוזנחת מאוד. היא מדיפה ריח רע מאוד.
עוד בעניין דומה
היא מאובחנת כאישיות גבולית ולה גם מחלות עור ומחלות פנימיות קשות.
מצב הכלכלי גרוע, למרות שלעתים היא מסתובבת עם איי-פאד. היא שמה בפייסבוק הודעות אובדניות וכותבת מכתבים לשרים שונים עם תלונות
שונות.
היא מנסה להתאבד שוב ושוב, אם כי הרושם לדברים דמונסטרטיביים
או כמעט ניסיונות אובדניים ש"נמנעו" ברגע האחרון.
אנו מנסים להרגיעה בתרופות ובשיחות ולסדר לה דיור מוגן דרך סל שיקום.
השת"פ שלה חלקי מאוד, לא יציב, ופעמים רבות מנתקת קשר לכמה חודשים.
לעתים מתאשפזת בבית חולים כללי, ואז אנו מחפשים אותה.... כי לא עונה
לפלאפון.
לאחרונה, היא איימה בהתאבדות, עסוקה בדרישה בלתי מתפשרת מביטוח לאומי לקבל 100% נכות ושירותים מיוחדים. אנו המלצנו שאכן תקבל דברים אלו, אך עדיין אין תשובה והיא לא רגועה.
אתמול עשתה בלגן במרכז העיר ובמקביל התראיינה לפני כמה ימים לעיתון המקומי עם תמונה שלה והצהרה שהיא התייאשה מהחיים, אך היא מודה בראיון במקומון שמי שרוצה למות, לא מדבר על כך.
איך ניתן לצאת מהריקוד המורבידי הזה?
האם להציע ללשכת הרווחה או לעירייה או למשטרה לפנותה לחדר מיון כשעושה סצנה, או שזה אולי פרס (למרות שלא מאשפזים אותה)?
האם ניתן איכשהו למנוע בזבוז המשאבים והזמן של כל הגורמים?
האם היא רוצה תשומת לב ולא טיפול, ואיך להתמודד עם זה?
ד"ר יאנקו יוליאן