טרשת נפוצה

טרשת נפוצה - סקירה כללית ומענה לצרכים טיפוליים

סקירה של טרשת נפוצה, סוגיה השונים ואופציות הטיפול הקיימות

טרשת נפוצה, בדיקת MRI, אבחון (צילום: אילסוטרציה)

טרשת נפוצה – סקירה כללית

טרשת נפוצה (Multiple Sclerosis- MS) הינה מחלה דלקתית, המתווכת על ידי מערכת החיסון, ופוגעת באקסונים בעלי מיאלין במערכת העצבים המרכזית. פגיעה זו גורמת להרס מיאלין והאקסונים בדרגות משתנות ומובילה לנכות משמעותית תוך 20-25 שנים ב-30% מכלל החולים. תסמינים מוקדמים במחלה כוללים אובדן סנסורי (פרהסטזיות) והתכווצויות שרירים ובהמשך עלולה להתפתח פגיעה עינית, חולשה מוטורית, אובדן שליטה על סוגרים, כאב ותסמינים נוירולוגים נוספים.

המחלה שכיחה יותר בצפון אירופה ואמריקה אך ככל הנראה הסיבה למחלה הינה מולטי-פקטוריאלית ומורכבת מגורמים גנטיים, סביבתיים וגאוגרפיים. בארצות הברית בלבד, ישנם כ-400,000 אנשים החולים במחלה כאשר הגיל הממוצע להופעתה הוא 31 שנים בגברים ו-29 שנים בנשים. טרשת נפוצה מהווה סיבה עולמית מובילה לנכות במבוגרים צעירים.

ניתן לסווג את המחלה לשלושה סוגים עיקריים:

  1. טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית (Relapsing-Remitting Multiple Sclerosis-RRMS) - הסוג הנפוץ ביותר של המחלה ומאובחן בכ-90% מקרב החולים החדשים. סוג זה של המחלה מתבטא בהתקפים כאשר ביניהם ישנה חזרה למצב הבסיסי הנורמלי או המעט לקוי. דהיינו, תסמיני המחלה מופיעים למספר ימים או שבועות ולאחר מכן נעלמים לגמרי או חלקית. ההתקפים יכולים להתרחש גם כאשר אנשים לא מפגינים סימנים או סימפטומים של טרשת נפוצה ואף כאשר חולים נוטלים טיפול.

שיעור ההתקפים השנתי (ARR), וקצב ההתפתחות של פגיעה תפקודית במהלך שנות המחלה הראשונות מהווים גורם מנבא למהלך הקליני של המחלה ולנכות העתידית.

השגת NEDA לאחר שנתיים מהווה גורם מנבא חיובי חזק לעצירת התקדמות המחלה בטווח זמן של 7 שנים. בעבר, מטרות הטיפול עם תרופות משנות מהלך מחלה (Disease Modifying Drugs; DMDs) בטרשת נפוצה מסוג RRMS היו הפחתת מספר ההתקפים והאטת התקדמות המחלה מבחינת מצב מוגבלות החולה. עם זאת, בשנים האחרונות יחד עם פיתוח תרופות עם מנגנוני פעולה שונים עלה רף הציפיות מהטיפולים וכיום מטרת הטיפול היא עצירת פעילות המחלה והגעה למצב בו אין עדות למחלה פעילה (NEDA).

  1. טרשת נפוצה מתקדמת משנית -(Secondary-Progressive Multiple Sclerosis - SPMS) - סוג זה של טרשת נפוצה מופיע אצל מרבית מהחולים בטרשת נפוצה מסוג התקפי הפוגתי (RRMS) בשלב כלשהו במהלך המחלה. להבדיל מטרשת התקפית הפוגתית, התסמינים בין כל התקף אינם חולפים אלא מחמירים ומתחילה מגמה של הידרדרות תפקודית קבועה ללא חזרה למצב הבסיסי, עד שבסופו של דבר נפסקים ההתקפים והמחלה מחמירה באופן קבוע.
  2. טרשת נפוצה מתקדמת ראשונית (Primary-Progressive Multiple Sclerosis-PPMS) היא צורה מנוונת של המחלה, המאופיינת על ידי החמרה קבועה של הסימפטומים אך לרוב ללא הפוגות ברורות או תקופות של נסיגה. מוערך כי אחד מכל 10 אנשים שמאובחן עם טרשת נפוצה מאובחן עם טרשת נפוצה מסוג זה. יש לציין כי עד היום לא אושרו טיפולים עבור סוג זה של טרשת נפוצה.

צרכים טיפוליים ללא מענה

RRMS - הטיפולים המוצעים כיום לסוג זה של המחלה מסווגים לבעלי יעילות נמוכה אך בטיחות גבוהה (כדוגמת אינטרפרון וקופקסון) או לטיפולים בעלי יעילות גבוהה יחסית אך עם פרופיל בטיחות בעייתי/מגביל. לפיכך, למרות מגוון הטיפולים הקיימים היום ועל מנת להעלות את היצמדות החולים לטיפולים, קיים צורך אמיתי בטיפול בעל מאזן יעילות-בטיחות גבוה. כמו כן יש חשיבות רבה לצורת מתן שתהיה פשוטה ונוחה (ללא צורך בהזרקה יומית/שבועית או נטילת כדורים יומיומית) הדורשת פחות מעקבים דחופים.

PPMS - עד היום לא נרשמה אף תרופה עבור חולים עם מהלך מחלה פרוגרסיבי וחולים אלו נותרו ללא כל מענה טיפולי.

אוקרוואס- מענה טיפולי חדש ל-RRMS ו-PPMS

אוקרוואס אושרה על ידי ה-FDA ב-28 למרס 2017, כתרופה הראשונה והיחידה הרשומה לשתי ההתוויות: טרשת נפוצה התקפית וטרשת נפוצה פרוגרסיבית ראשונית.

אוקרוואס היא נוגדן מואנש חד-שבטי חדשני המכוונת להתמקד ולסלק באופן ספציפי תאי B חיוביים ל-CD20. תאים אלו הינם חלק ממערכת החיסון ומהווים נדבך חשוב במנגנון היווצרות הפגיעה הדלקתית בתאי מערכת העצבים. כאמור, פגיעה זו עלולה לגרום לנכות באנשים עם טרשת נפוצה. כפי שהודגם במחקרים פרה-קליניים, אוקרוואס נקשרת באופן סלקטיבי לתאי B עם ביטוי של CD20 ולא לתאי פלסמה או לתאי גזע, ובכך נשמרים תפקודים חשובים אחרים של מערכת החיסון. אוקרוואס הינה, נכון להיום, התרופה היחידה לטרשת נפוצה שפועלת במנגנון זה, ומכאן ייחודה.

בשני מחקרים קליניים גדולים (OPERA I, OPERA II) אוקרוואס הדגימה דיכוי נרחב ומתמשך של פעילות והתקדמות RRMS הן ברמה הקלינית והן ברמה התת-קלינית ההדמייתית. בנוסף, אוקרוואס הציגה יעילות גבוהה יותר בהשוואה לכל החלופות הטיפוליות (כולל אינטרפרון בטא 1a) במדדים החשובים NEDA ו-CDP בשני משכי זמן ולפיכך מהווה מענה ראוי והולם יותר לחולי RRMS.

במחקר ה-ORATORIO, אשר בוצע בחולי PPMS, אוקרוואס הדגימה שיפור הן במדדים קליניים והן במדדים הדמייתיים, והצליחה לעכב משמעותית את התקדמות המחלה. זהו הטיפול הראשון והיחיד שהצליח להוכיח, במחקר פאזה III מבוקר רחב-היקף, שיפור בתוצאות הטיפול בחולים אלו.

בשני סוגי המחלה הטיפול עם אוקרוואס הדגים פרופיל בטיחות טוב הדומה לזה שנצפה בקבוצה שקיבלה טיפול אינבו. שיעור תופעות הלוואי עם התרופה הינו נמוך ושיעור תופעות הלוואי החמורות נמוך אף יותר. אוקרוואס ניתנת בעירוי תוך ורידי פעם בחצי שנה ואינה דורשת מעקב וניטור מעבדתי תכוף. פרופיל שימוש זה הוא נוח לצוות המטפל ומשפר את היענות החולים לטיפול.

נושאים קשורים:  טרשת נפוצה,  מחקרים
תגובות