חדשות

כנס תולדות הרפואה: סיפורו של בית החולים הפרטי שהוקם וקרס בחדרה

כנס של החברה הישראלית לתולדות הרפואה בשבוע הבא יוקדש לד"ר הלל יפה, ויציג בין השאר את סיפורו של ביה"ח הפרטי בשנות ה-30

החברה הישראלית לתולדות הרפואה תקיים ביום שישי הבא (21 בנובמבר 2014) כנס לציון 150 שנה להולדתו של ד"ר הלל יפה, על שמו נקרא בית החולים הממשלתי הפועל כיום בחדרה, שגם יארח את האירוע.

ההרצאות השונות יעסקו בדמותו של ד"ר יפה - רופא, חוקר, חלוץ המאבק במלריה ובגרענת (טרכומה) ואישיות ציבורית עתירת פעלים והישגים בארץ-ישראל מתחילת המאה ה-20 ועד מותו בשנת 1936 (בגיל 72) - וכן ברפואה בזיכרון-יעקב ובחדרה במחצית הראשונה של המאה הקודמת. בנוסף, ייחשף בכנס גם סיפורו המיוחדו, שכנראה אינו ידוע ברבים, על בית-חולים פרטי אחד שפעל בחדרה בשנות ה-30.

ד"ר הלל יפה (צילום: החברה הישראלית לתולדות הרפואה)

ד"ר הלל יפה (צילום: החברה הישראלית לתולדות הרפואה)

את סיפורו של בית החולים יציג פרופסור אבישי גולץ, יו"ר החברה לתולדות הרפואה, רופא-בכיר במחלקה לא.א.ג. ומומחה לניתוחי ראש-צוואר ברמב"ם, ששימש עד לפני כשנה כראש המחלקה.
לקראת הכנס, סיפר בשיחה עם "דוקטורס אונלי" פרופסור גולץ (מחבר שני ספרים על ההיסטוריה של בתי החולים הפרטיים בארץ  ועל תולדות רפואת הא.א.ג. בישראל) על בית החולים:

"עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933, עלה לארץ והתיישב בחדרה ד"ר יצחק יוליוס רוזנבוש, רופא נשים ומיילד בהתמחותו. שנתיים קודם לכן, כאשר ניהל מרפאה כפרית ליד העיר דנציג עם אשתו, הילדה, פיזיותרפיסטית, הגיעו בני הזוג רוזנבוש לסיור מאורגן בארץ-ישראל יחד עם קבוצת אקדמאים ציוניים מאירופה - במהלכו רכש ד"ר רוזנבוש מגרש ופרדס בחדרה.

פרופ' אבישי גולץ

פרופ' אבישי גולץ

"בשנת 1934 פנתה אל ד"ר רוזנבוש גברת סוניה זוסמנוביץ, שהייתה בעלת המלון "אמריקן קולוני" שפעל אז בדרום תל-אביב, שהתכוונה להקים מלון דומה בחדרה. היא בקשה ממנו שימכור לה את המגרש שבבעלותו כיוון שהיה צמוד למגרש שהיה שייך לה, עליהם בקשה להקים את בית המלון. ד"ר רוזנבוש הסכים למכור לגברת זוסמנוביץ את המגרש שלו ובתנאי שעל השטח ייבנה בית-חולים פרטי ולא מלון ושהוא ינהל אותו. גברת זוסמנוביץ שוכנעה גם משום שבנה למד אז רפואה באיטליה. ד"ר רוזנבוש פנה לידידו ד"ר הופשטיין, כירורג מגרמניה, והציע שיצטרף אליו למיזם".

בית החולים הפרטי בחדרה נפתח בפברואר 1936. "הם השקיעו הרבה מאד כסף, רכשו ציוד רפואי, תרופות וגם שילמו מראש שכר-דירה גבוה לבעלת המבנה, בתקווה שתפוסת בית החולים תהיה גבוהה שכן היה זה בית החולים היחיד בין חיפה לתל-אביב". אלא שהמשבר הכספי של בית החולים לא איחר להגיע: בחודש אוקטובר 1936 פתחה קופת חולים של ההסתדרות (כיום "הכללית") את בית החולים "בילינסון" בפתח-תקווה ואת היולדות, חברות הקופה מכל אזור חדרה, שלחה ללדת שם. "גם קופת חולים עממית, שביטחה את בני המושבות, סירבה לשלוח חולים ויולדות לבית החולים "חדרה", משום שתעריפי האשפוז היו לדעתה, גבוהים מדי"

"זו הייתה תקופה שבה תעריף יום אשפוז בבית החולים היה חצי לירה ארץ-ישראליות (מנדטוריות), ושכר מנתח הגיע אף לחמש לירות - סכום גבוה למדי לאותם ימים", מספר פרופ' גולץ.

במקביל, פרצו בארץ מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936). הנסיעה בדרכי הארץ הייתה מסוכנת מאד, עקב פעילויות הרצח, התקפות הטרור והמארבים של כנופיות ערביות. במצב הזה היה קשה מאד להגיע לחדרה. "כל אלו, ולא מעט גם בגלל מחסור גדל והולך ביולדות, שנחשבו מקור הכנסה טוב - הביאו לכך שבתוך פחות משנה בית החולים הפרטי 'חדרה' - במבנה של שתי קומות - שקע בחובות גדולים".

התכתבויות השמורות בארכיון הציוני המרכזי, בארכיון חדרה וגם בארכיונים אחרים מגלות את הניסיונות הרבים להחיות את בית החולים הזה, כולל מאמצים לשכנע חולים להתאשפז בו ורופאים – לשלוח לשם את הפציינטים שלהם. במסגרת זו הגיע למקום רופא נוסף – ד"ר גנס. אלא שהחולים מיעטו להגיע והמוסדות הרפואיים: 'הדסה', קופת חולים 'כללית' ומחלקת הבריאות של הועד הלאומי נמנעו מלסייע לשיקומו של בית החולים.

ברוב מצוקה, ניצלו את החדרים הריקים של המוסד לבית הבראה ובעלונים שהופצו באזור נקרא המוסד "בית הבראה חדרה" שהציע חדרים לנופשים במחירים מיוחדים (סוף שבוע במחיר "מבצע" של 900 מיל). הודגש שיש למקום אוטובוס מיוחד שמסיע את הנופשים והמבריאים לחוף הים.

פעילות בית החולים נמשכה עד לשנת 1941 ובמאי 1942עבר בית החולים לידי 'צבא יוון החופשית' – זרוע של הצבא הבריטי. ד"ר הופשטיין, קצין בצבא הבריטי, המשיך לעבוד בו יחד עם רעייתו ששימשה אחות ראשית במוסד עד שנפטר במאי 1944.

"בשנת 1947 גברת זוסמנוביץ השכירה את בית החולים שלה לידי קופת-חולים הכללית שהפכה אותו ל-'בית היולדות חדרה' – וכך למעשה החלה ההיסטוריה של בית החולים הלל יפה, שנדד במשך השנים בין כמה מבנים עד למקומו הנוכחי. היום משמש המבנה ההיסטורי כדיור מוגן", השלים פרופ' גולץ.

על ד"ר הלל יפה, במושגי ימינו רופא-כפרי, יש תיעוד רב. הסופרת לאה נאור כתבה עליו ספר לנוער "הרופא על הסוס" (הוצאת עם עובד בשיתוף יד בן-צבי, 1989) שהיה בשעתו רב-מכר, והערך על אודותיו ב"ויקיפדיה" מכיל מידע רב. ד"ר יפה נפטר בינואר 1936 בסנטוריום 'בודנהיימר" שעל הכרמל ליד חיפה – כיום דיור מוגן של רשת משען. למחרת מותו נכתב עליו בהרחבה בעיתון "דבר" והודגש כי משמר כבוד של הסתדרות הרופאים ניצב ליד מיטתו וההלוויה יצאה מחיפה לזיכרון-יעקב ברכבת.

עוד נכתב אז - בעברית המליצית של אותם ימים: "44 שנה שירת ד"ר יפה את הישוב בארץ ובמסירות נפש נלחם במארת הקדחת (מגפת המלריה) שהפילה חללים רבים. הוא הקרין על סביבתו אור וחמימות, עידוד ומרפא. היה רופא חלוץ, מטיפוסי הרופאים אנשי העם, ההומניסטים המעולים, שהמדע והמקצוע אינם מקשיחים את ליבם... כאשר הקדחת 'אכלה בכל פה' הלך ד"ר יפה לשמש (בחדרה) כרופא למרות סכנת הנפשות... הקים בית חולים ששימש לא רק חולים אלא גם מקום הבראה ומרגוע בייחוד לפועלים נגועי-מחלות... היה פעיל בהסתדרות הרפואית העברית. חבר הועד המרכזי שלה ופעמים רבות נשיא ועידותיה.. היה (בתחילת דרכו) בין מספר מועט של רופאים עברים – אבל זכה לראות כיצד מחננו (מחנה הרופאים – ד.א.) גדל ל-1,800 רופאים עם מוסדות רפואה ממדרגה ראשונה, מומחים בעלי מקצוע ובעלי שם".

בשבעה למותו נכתב ב"דבר", כי היה גם "חביב שכניו הערבים שהיללו את מסירותו ונכונותו לעזור בכל שעה מבלי שים לב לקשיים או לבריאותו שלו. היו ביניהם שראו בו אח... אחד מידידיו סיפר, שהיה לו שקט פילוסופי, בטחון שסוף הניצחון, האמת והצדק לבוא... רק גדולי רוח יכולים להביט בשקט כזה בעיני המוות המתקרב".

עוד סופר אז, כי 10 ימים לפני שהלך לעולמו "אמר לרופא שבא לבקרו: 'במותי אבייש את הרופאים, על שאני רופא ותיק אמות מבלי שהרופאים יידעו לקבוע את מחלתי". שבוע לפני מותו, כשחזה שקיצו קרב, שלח לחברה קדישא בזיכרון יעקב את הכסף בעד קרקע לקברו".

בארכיון הציוני המרכזי נמצאים גם הספדים שנישאו לד"ר יפה. ד"ר חיים יסקי, רופא עיניים ומנהלו הראשון של בית החולים "הדסה", הדגיש כי ד"ר יפה היה "סולל דרך, מורה ומדריך לרבים מאנשי הרפואה בארץ"; אילו מנהל קופת חולים עממית מיסודה של הדסה, ד"ר ראובן כצנלסון אמר כי "היה סמל של רופא-אדם, רופא-אזרח ורופא-ידיד".

לדברי פרופסור גולץ,  "במחצית הראשונה של המאה ה-20 היו בישראל כ-30 בתי חולים פרטיים. היה בהם צורך מכל היבט קליני טיפולי, אבל הם גם נדרשו לפרנסה של רופאים רבים שעלו אז לארץ בעיקר ממרכז אירופה, שבה הייתה מסורת של רפואה פרטית והיתה להם כוונה להמשיך בה. עד שפרצה מלחמת העולם השנייה חוללו הרופאים העולים מהפכה גדולה במערכת הבריאות המקומית, אז גם הוקמה קופת-חולים מכבי שבין החידושים שהכניסה אז הייתה האפשרות למובטחים לבחור רופא, בניגוד לקופ"ח הכללית וגם "עממית" ו"הדסה" שבהן לא אפשרו זאת. אני בדעה שכל מי שעוסק ברפואה ובמערכת הבריאות בישראל צריך להכיר היטב את הפן ההיסטורי שלה".

את הרצאת הפתיחה של הכנס ביום שישי הבא יעניק פרופסור צבי בנטואיץ, נכדו של ד"ר הלל יפה. המרצים האחרים יהיו: פרופסור ערן דולב, פרופסור אבי עורי, פרופסור שפרה שורץ, ד"ר זלמן גרינברג והסופר והמוציא לאור איתי בחור.

להורדת תוכנית הכנס לחצו כאן

נושאים קשורים:  חדשות,  רפואה פרטית,  היסטוריה של הרפואה בישראל,  ד"ר הלל יפה,  פרופ' אבישי גולץ,  החברה הישראלית לתולדות הרפואה,  המרכז הרפואי "הלל יפה"
תגובות