סוכרת מסוג 1 נגרמת כתוצאה מאינטראקציה מורכבת בין נטייה גנטית, המערכת החיסונית ומשתנים סביבתיים. למרות ההכרה בפרידיספוזיציה הגנטית, ראיות מצביעות על קשר בין זיהום באנטרווירוס, כולל הוירוסים פוליו, קוקסי A ו-B ואקו לבין סוכרת סוג 1.
עוד בעניין דומה
על מנת לחקור את הקשר שבין זיהום באנטרווירוס לבין התפתחות סוכרת מסוג 1 לאחר מכן, החוקרים השתמשו במידע מבוסס אוכלוסייה ממערכת הבריאות הציבורית בטייוואן. הם בחנו מקרים של סוכרת מסוג 1 אצל ילדים עד גיל 18, עם או בלי אבחון של זיהום באנטרווירוס בין השנים 2000 ל-2008.
בחישוב כולל נמצא, שאבחון של סוכרת סוג 1 היה נפוץ יותר בקבוצת הילדים שסבלו מזיהום באנטרווירוס, בהשוואה לקבוצת הביקורת (5.73 מקרים לעומת 3.89 מקרים לכל 100,000 שנות אדם; שיעור היארעות של 1.48 [רווח בר סמך 95%; 1.19-1.83]). לא נמצא קשר בין אסתמה ברונכיאלית או דלקת אף אלרגנית לבין סוכרת סוג 1.
החוקרים מציינים, עם זאת, את השכיחות הגבוהה של סוכרת סוג 1 במדינות כגון פינלנד ושוודיה, למרות שככל הידוע שיעורי הזיהומים באנטרווירוס במדינות אלה הוא נמוך. תופעה זו מצביעה על הגורם הגנטי כפקטור דומיננטי בהתפתחות המחלה במדינות אלה.
החוקרים מציעים לנקוט באסטרטגיות מניעתיות, כגון חיסונים אפקטיביים, כצעד שצפוי להפחית את השיעור של מקרי סוכרת סוג 1 בטייוואן.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט