טיפול הבחירה בחולי סוכרת עם תפקוד כלייתי שמור הוא מטפורמין (מטפורמין טבע, גלוקופאג', גלוקומין ועוד) ושינוי באורח החיים, כדי להגיע לערך מטרה של המוגלובין A1C של 7%. כאשר טיפול זה אינו מספיק, אין כיום קונצנזוס לגבי טיפול הבחירה כתוספת בהמשך למטפורמין.
עוד בעניין דומה
במחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה, השוו חוקרים בין חולי סוכרת שטופלו במטפורמין בין השנים 2001-2008, ולאחר מכן קיבלו כתוספת תרופות המשתייכות לקבוצת הסולפונילאוריאה או אינסולין. לאחר התאמת משתנים בין המשתייכים לשתי הקבוצות, אותרו מתוך מאגרי המידע ששימשו למחקר 2,436 חולים שטופלו במטפורמין ובאינסולין ו-12,180 חולים שטופלו במטפורמין ובסולפונילאוריאה. בין הקבוצות נערכה השוואה בנוגע לשיעור התקפי הלב, שיעור האשפוזים בגין שבץ ותמותה מכל סיבה שהיא.
הגיל החציוני בשתי הקבוצות היה 60, והמוגלובין A1C החציוני היה 8.1%. שיעור התקפי הלב ומקרי השבץ היו דומים סטטיסטית בשתי הקבוצות: 10.2 ו-11.9 מקרים ל-1,000 נבדקים, בהתאמה. עם זאת, שיעור מקרי התמותה מכל סיבה היו גבוהים יותר בקרב חולים שטופלו באינסולין (33.7 לעומת 22.7 מקרים ל-1,000 שנות אדם למטופלים באינסולין לעומת סולפונילאוריאה, בהתאמה, שיעור סיכון מתואם 1.44, רווח בר סמך 95%; 1.15-1.79, P=0.001).
החוקרים מסכמים, כי בחולי סוכרת שכבר טופלו במטפורמין ובהמלצות לשינוי באורח החיים ונזקקו לטיפול נוסף לצורך איזון ערכי סוכר, שיעורי התמותה מכל סיבה היו גבוהים יותר בקרב אלו שטופלו באינסולין לעומת סולפונילאוראיה. נדרשים מחקרים נוספים כדי להבין את המקור לסיכון המוגבר בקרב חולים אלו.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט