הפרעות של שימוש לרעה באלכוהול גורמות לתחלואה משמעותית ולתמותה בטרם עת. למרות זאת, ישנו אבחון-חסר של הפרעות אלו, ושימוש מופחת בטיפולים תרופתיים קיימים. על מנת לבחון את התועלת והסיכונים בטיפול תרופתי למבוגרים הסובלים מהפרעות של שימוש לרעה באלכוהול ביצעו חוקרים סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים שהתפרסמו במהלך 44 השנים האחרונות.
עוד בעניין דומה
המטה-אנליזה כללה 122 מחקרים רנדומליים מבוקרים ומחקר עוקבה אחד (סה"כ קרוב ל-23,000 משתתפים). מרבית המחקרים בחנו שימוש באקמפרוסאט (אינה משווקת בישראל) ו/ או נלטרקסון (רה-ויה; אינה משווקת בישראל). מספר המטופלים שיש לטפל בהם (NNT) באקמפרוסאט על מנת למנוע חזרה לשתיית אלכוהול היה 12 (רווח בר סמך 95%; 8-26) - ו-20 (רווח בר סמך 95%; 11-500) לנלטרקסון שניתן פומית (מינון 50 מ"ג ליום).
במטה-אנליזה של מחקרים שהשוו אקמפרוסאט לנלטרקסון לא נמצא הבדל משמעותי סטטיסטית בחזרה לשתייה. במטה-אנליזה שבוצעה לגבי נלטרקסון שניתן בהזרקה, לא נמצא קשר כשלהו להפסקת שתייה, אך כן נמצא קשר להפחתה במספר הימים של שתייה "כבדה".
מבין תרופות ששימשו מחוץ להתוויה, נמצאו עדויות, במידה בינונית, לשיפור בחלק ממדדי צריכת אלכוהול בנטילת נלמפן (סלינקרו; לונדבק) וטופירמאט (טופמקס). לגבי הסיכונים בנטילת התרופות; מספר האנשים שיש להזיק להם (Number needed to harm - NNH) כדי לגרום להפסקת הניסוי בשל תופעות לוואי היה 48 ו-12 לגבי נלטרקסון ונלמפן בהתאמה. הסיכון לא הוגבר משמעותית לגבי אקמפרוסאט וטופירמאט.
החוקרים מסכמים שהן אקמפרוסאט והן נלטרקסון שניתן פומית נמצאו קשורים בהפחתת החזרה לשתיית אלכוהול. כאשר הושוו באופן ישיר, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין השניים. משתנים כמו מינון, תדירות, תופעות לוואי וזמינות הטיפול עשויים להשפיע על ההחלטה לגבי הטיפול המתאים.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט