בעבר דווח כי חולה אחד, שסבל מפגיעה מוטורית מלאה אך סנסורית חלקית, הצליח לבצע תנועות מכוונות בשרירים משותקים, 7 חודשים לאחר שהחל טיפול בגירוי אפידורלי ותירגול עמידה. החוקרים סברו, שההצלחה בחולה זה נבעה מכך שהיה בעל פגיעה סנסורית חלקית ולא מלאה. כעת, מדווחים אותם חוקרים על שלושה חולים נוספים, מהם שניים עם פגיעה סנסורית מלאה, שהצליחו לבצע תנועות מכוונות בזכות גירוי אפידורלי.
עוד בעניין דומה
בסך הכל, 4 מתוך 4 חולים במחקר זה, שמומן בחלקו על ידי ה-NIH, הצליחו לאחר גירוי חשמלי אפידורלי ואימון פיזי לבצע תנועות באצבעות הרגליים, בקרסול ובברך, בעקבות פקודה קולית. עוצמת התנועות השתפרה לאחר אימונים פיזיים. לא נרשמה כל פעילות מוטורית ללא הגירוי האפידורלי. הטיפול החל למעלה משנתיים אחרי הפגיעה.
העובדה שהתנועות השתפרו בעוצמתן ובדיוקן לאחר אימונים חוזרים מעידה על היכולת של הרשת העצבית ללמוד משימות נקודתיות ולגייס יותר יחידות מוטוריות לצורך ביצוע התנועה. התנועות החדשות נובעות, קרוב לוודאי, מפלסטיות של המערכת העצבית: יצירת קשרים סינפטיים חדשים ומסלולי עצב חדשים. במחקרים שנערכו על בעלי חיים הודגם כי אימון לאחר פגיעה בחוט השדרה משפר את תהליך ההנצה ומעלה קשרים עצביים תפקודיים לתאי עצב ספינליים.
החוקרים מציינים, כי תרגום ההצלחה הניסויית לחיי היומיום בחולים פגועים אלו עדיין מוגבל. עם זאת, כל ארבעת החולים מצאו דרכים להשתמש בתנועות שהם מסוגלים לבצע כעת בחיי היומיום שלהם. נדרש מחקר נוסף בתחום, עם טכנולוגיה מתקדמת יותר, כדי לשפר את התפקוד היומיומי בחולים אלו, ובחולים עם פגיעות עצביות אחרות.
לקריאה נוספת מאתר ה-NIH לחצו כאן
ערכה: ד"ר שירי אלפרט