דעות

הסכנה שבסטנדרט רפואי שנקבע בבית המשפט

בדרכו חזרה מעבודתו (23.6.00) מעד י' ונחבל בכתף. נוכח כאביו, פנה בשעה 23:30 לחדר המיון של בית החולים "סורוקה" בבאר שבע. בחדר המיון נבדק י' על ידי רופא זוטר, שבאותו הזמן התמחה באורתופדיה. לאחר הבדיקה שוחרר י', כשעל גבי מכתב השחרור נכתב "בצילום אין עדות לשבר או פריקה, הסתיידות". אבחנה זו התגלתה בדיעבד כשגויה. בשל כאבים בלתי פוסקים פנה י' להמשך בירור, בו התגלה כי המתמחה פספס את הנזק, ולא זיהה נקיעה אחורית של כתף שמאל. בשל פגיעה זו נדרש י' לעבור ניתוח בהרדמה מלאה, וזאת במטרה לתקן את הנזק שנגרם מהנפילה. בעקבות האבחנה השגויה של המתמחה הגיש י' תביעה ברשלנות רפואית נגד שירותי בריאות כללית, באמצעות עורך הדין גדעון פנר.

מפסק הדין עולה ביקורת נוקבת כלפי מערכת הבריאות בכללותה: הרופאים "הטירונים" מצויים ב"חזית", אבל נעזרים במעטפת ובבקרה של הרופאים המומחים

לטענתו של י', בישראל קיימת נורמה פסולה לפיה "גורלו של אדם המזדמן לחדר המיון, נקבע באופן מקרי על פי איכותו של הגורם הרפואי שבו הוא נתקל". מנגד נטען על ידי בית החולים כי הרופא המתמחה הוא "בשר ודם" אשר עלול לטעות, וגם אם המתמחה טעה בפענוח של צילום הרנטגן, הרי שמדובר בטעות ולא ברשלנות רפואית.

נוכח המחלוקת בין הצדדים, החליט כב' השופט ישעיהו טישלר מבית משפט השלום בבאר שבע למנות אורתופד מומחה מטעמו. במהלך המשפט טען ד"ר גבריאל מוזס אשר מונה מטעם בית המשפט כי נהוג להזהיר את המתמחים להיזהר מפספוס של נקיעה אחורית. נראה כי לגישת ד"ר מוזס, כפי שהובאה בחוות דעתו, עצם העובדה שמדובר בפגיעה יחסית חריגה אינה מצדיקה לכשעצמה את האבחנה השגויה. לדבריו, "אורתופד סביר בחדר המיון הוא מתמחה אשר אין לו מספיק ניסיון. היום, לאורתופד מומחה סביר אשר מסיים את התמחותו, קשה מאוד לזהות את הפריקה האחורית של הכתף, ולכן אחוזי ה"פספוס" הם גבוהים מאוד, ומגיעים ל-50% עד 79%". עוד הגדיל והוסיף ד"ר מוזס כי "רופא שמגיע להתמחות בבית החולים סורוקה, איכילוב, תל השומר, רמב"ם הוא רופא שגמר סטאז' ויורד למיון. אם לפאציינט יש מזל והוא שלוש שנים בהתמחות - יש סיכוי שהוא יפספס פחות. רופא שיורד למיון הוא עוד לא אורתופד. הוא רק התחיל אורטופדיה".

פסק הדין, שניתן בחודש שעבר, דחה את עיקר התביעה אולם פסק פיצוי בסך 10,000 ש"ח לתובע. למרות הדחייה, מפסק הדין עולה ביקורת נוקבת כלפי מערכת הבריאות בכללותה, ולא רק כלפי הרופא הבודד. במגוון אמירות חריגות, חדות וקשות מתאר בית המשפט סיטואציה לפיה "עובדה הידועה לכל היא, שהמערכת הרפואית - כל מערכת רפואית - מתפקדת כך, שבמקרים רבים הרופאים "הטירונים" מצויים ב"חזית" הטיפול בחולים, אבל הם נעזרים במעטפת ובבקרה של הרופאים המומחים".

בפסק דינו קבע כב' השופט טישלר: "איני רואה כל סיבה להסכים עם מצב, שלפיו טעות באבחון תתקל במעין 'משיכת כתפיים' בחינת: 'זה המצב ואין מה לעשות'"

כעניין של מדיניות קבע בית המשפט, כי אין להשלים שעצם מתן שירות רפואי על ידי מתמחה יצדיק סטנדרט טיפול שהוא פחות מהסביר והראוי. כאמור, "לפעמים החולה נתקל רק ברופא הזוטר, אבל עליו לסמוך על כך, שאחרי הרופא הזה עומדים רופאים בכירים". בפסק דינו קבע כב' השופט טישלר: "איני רואה כל סיבה להסכים עם מצב, שלפיו טעות באבחון תתקל במעין "משיכת כתפיים" בחינת: "זה המצב ואין מה לעשות"".

לגישת בית המשפט, למרות החשש המתמיד מפני רפואה מתגוננת מערכת הבריאות חייבת להעניק רפואה סבירה: "אמצעי ההדמיה המתקדמים הקיימים, כמו גם היכולת של רופא זוטר להיעזר ברופאים בכירים - מחייבים יכולת של פענוח ללא טעות". לגישת בית המשפט, הציפייה שישנה בציבור היא שגם אם רופא זוטר הוא שביצע את הבדיקה, המערכת תדע לזהות ולתקן את הטעויות תוך זמן סביר.

בכך, דוחה למעשה בית משפט את הסטנדרט הרפואי הנהוג בחדרי המיון בישראל, וקובע שאין להשלים עם אילוצי המערכת, לרבות ההכרה במגבלות הטבעיות שיש בבדיקה שמצבע מתמחה. בפסיקתו מנסה בית המשפט לסמן את הגבולות באומרו "בלי שהדבר יתפרש חלילה כהבעת ביקורת, אני סבור, ששאלת הסטנדרט הרפואי של "אורטופד סביר" – אינה ענין שהמומחה אמור לקבוע. קביעת הסטנדרט הרפואי הסביר הוא ענין נורמטיבי שנקבע בידי בית המשפט".

לצערי, הגם שהשאיפה לייצר סטנדרט רפואי גבוה ראויה היא, איני יכול שלא לחשוש מההשפעות השליליות שעשויות להיות בעקבות פסיקה מעין זו

לצערי, הגם שהשאיפה לייצר סטנדרט רפואי גבוה ראויה היא, איני יכול שלא לחשוש מההשפעות השליליות שעשויות להיות בעקבות פסיקה מעין זו. שהרי לא ניתן להתעלם מאילוצי מערכת; מצוקת כוח האדם; תקופת הכשרה ועוד. באילוצים בהם פועלת מערכת הבריאות הישראלית, ישנם מצבים בהם הסטנדרט המשפטי אותו מבקשים להחיל עלול להוביל לתוצאה הפוכה בדמות רפואה מתגוננת. רפואה שהיא פחות טובה, פחות איכותית והרבה יותר מסוכנת למטופל. ככל שלגישת בית המשפט הפרקטיקה המקובלת בישראל בנוגע לבדיקה, אבחון ושחרור מטופלים מחדר המיון היא בעייתית, יש להסדיר ולפתח כלים מעשיים שיכולים לעמוד במבחן המציאות. יצירת רף משפטי שאינו ישים ו/או שאינו בר השגה בנסיבות הקיימות במציאות הישראלית הוא שמגביר את חוסר אמון של מערכת הבריאות במערכת המשפט. בדומה ל -"נקודת שבר" שהתרחשה בעקבות פרשת קליפורד.

כאמור, חובתה של מערכת הבריאות לחתור ולשאוף לרפואה איכותית ובטיחותית, אולם יש להיזהר מסטנדרטים ומפתרונות שהם בבחינת "לשפוך את התינוק עם המים". יש לשאוף לפתרון שמאזן בין אינטרס הציבור לקבל שירותי רפואה איכותיים ובטיחותיים,לבין המגבלות ואילוצי המערכת.

נושאים קשורים:  דעות,  רשלנות רפואית
תגובות
אלעד
01.09.2013, 10:50

סוף סוף עו"ד הגון! כל הכבוד לך

ירון
03.09.2013, 10:37

אני מסכים עם דבריו עו"ד עדי ניב יגודה.

האם הוא אדם/עו"ד הגון? זאת אינני יודע משום שאיני מכיר אותו באופן אישי. אני מקווה שכן.

פעמים רבות נטייתו של הכותב נמצאת בקורלציה לעיסוקו. אני מניח שאם עו"ד העוסק בתביעות על רשלנות רפואית היה מתייחס לאירוע, היינו רואים כתבה אחרת. כותב המאמר מייעץ למוסדות רפואיים (בנוסף לתפקידו באקדמיה).

יהודה הולדשטיין
03.09.2013, 16:45

שיטת תיקון הליקויים על ידי שפיכת התינוק עם המיים (שתע"מ) היא מנהג נפוץ בשלל מערכות וגופים מוסדיים בישראל ולצערי גם בית המשפט מאמץ גישה זו.תיקון נקודתי של ליקוי דורש ידע ,השקעת מאמץ חשיבתי ואכיפתי מכוון ואומץ לב (לקיחת אחריות).לעומת זאת נוח יותר ל"הוריד" הוראה כוללנית וגורפת ולהעביר את האחריות לגורם אחר אשר במקרים רבים הינו חסר יכולת להתנגד ,כגון ספקי שירותים קטנים שתלויים בגוף המוסדי לפרנסתם ועוד.רבות הדוגמאות להתנהלות זו סביבנו.
כאשר בית משפט נוהג כך הבעייה חמורה שבעתיים ,שכן תקדימים משפטיים בשיטת שתע"מ מנציחים את עצמם והופכים לנוהג מחייב שאין עליו עוררין.בית המשפט אינו מהווה חלק בשרשרת נטילת האחריות ואי ראיית התמונה הכוללת עלולה לגרום מצידו ל"אצבע קלה על ההדק".

RON
03.09.2013, 19:21

חבל שאין קישור לפסק הדין.
מה היה הנימוק שרוב התביעה נדחתה.
רצוי לאפשר עיון בפסק הדין עצמו.

ד"ר יוסף אלדור
07.09.2013, 15:35
מיכאל לוי
03.09.2013, 19:54

אילוצי המערכת אינם מצדיקים טעות באבחנה. מדובר בחולים הזכאים למיטב האבחון והטיפול למרות אילוצי המערכת. במקרה הספציפי הזה אפשר היה לנסות לתקן הטעות ולשלוח הצילומים למומחה הכונן והטעות קרוב לוודאי הייתה נמנעת.
מסכים עם טענת בית המשפט האומרת שמערכת הבריאות חייבת להעניק רפואה טובה וסבירה ולא להתגונן בטיעון של אילוצי המערכת בחינת "זה המצב ואין מה לעשות ", ואני טוען שיש הרבה מה לעשות כדי להתגבר על אילוצי המערכת.

R
26.09.2013, 20:23

כמה אתה צודק

Dr.Levi
03.09.2013, 21:01

מאמר חשוב מאוד.

לפני שנה שמעתי את עו"ד ניב יגודה בכנס. אחרי ההרצאה בדקתי באינטרנט וראיתי שהוא מייצג גם תובעים ברשלנות רפואית. למרות שהוא מייצג גם תובעים יש לו גישה מעניינת, מרעננת ובעיקר מאוד מאוזנת.

דר' עפר
03.09.2013, 22:46

לא בדק את החולה וטעה=רשלנות.
בדק את החולה וטעה=טעות.
מסקנה: כל בדיקת כתף להעביר לדר' מוזס (שהוא רופא מעולה) ולדאוג שיתוגמל כראוי על קבלת החלטות בשטח התמחותו. הבעיה תהיה כאשר יפרוש - מי ידע אז לאבחן כתף???
הרפואה, כמו עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה וסנדלרות אלו מקצועות שולייתיים - אתה למד מהמדריך, אם לא תתנסה ותטעה בעצמך - לא תלמד.

כנראה צריך להגיש תביעות על עורכי דין שפספסו משפט כי ראשי המשרד היו בחו"ל, או שהקליינט "לא היה מספיק חשוב"

נועם
04.09.2013, 16:20

אשמח לשמוע את הסטנדרטים הראויים לשופטים שלעיתים מוציאים תחת ידם פסקי דין ביזארים שנדחים בערעור. האם זו אינה רשלנות?
ומה לגבי הסטנדרטים הסבירים לעו"ד הגורמים נזק ללקוחותיהם?

שי
05.09.2013, 15:56

קראתי את פס׳ד. במלואו
אפשר לקרא אותו באתר בתי המשפט
מנותק מהמציאות ברוח אהרון ברק
ו

R
26.09.2013, 20:19

עצוב ומקומם המצב בו אדם המגיע במצב של מצוקה בריאותית אינו מאובחן על ידי אותו גורם במקרה זה רופא , האמור לדעת לעשות אבחנה או לסירוגין לרצות לעשות אבחנה .
אני חלק מהמערכת הרפואית ונפצעתי פעמיים במהלך העשור האחרון. בפעם הראשונה היה לי שבר במלאולוס המדיאלי אשר לא אובחן על ידי שני אורטופדים במיון בו טופלתי עד אשר דרשתי לראות את הצילום והראתי להם את קו השבר אשר היה ברור וללא עוררין במקום.
בפעם השנייה לפני כחמישה שבועות במיון אחר אליו הובהלתי המתמחה לא ראה שני שברים בשתי חוליות שונות. מאחר ומצבי לא היה כזה שאיפשר לי לבדוק את הצילום הזמנתי מבעוד מועד אורטופד מומחה למיון על מנת לבדוק שאכן אני מאובחנת. כאשר הרופא שלי דרש לראות את הצילומים אכן נמצאו באופן מיידי שני השברים והובהלתי לפי דרישה ממנו לביצוע סריקת C.T. על מנת לוודא שאין נזק נוירולוגי מה שלא היה קורה אילו סמכתי על המערכת או על המתמחה התורן במקום. כאמור אני חלק מהמערכת מספיק שנים עבדתי ולמדתי במחלקות ומרפאות שונות ולא זו הדרך בה הדור שלי התחנך.
אני מקווה שיחול שינוי לטובה ללא כסתחים וללא פתרונות של חוסר הוכחה דרך המערכת המשפטית.
אני מקווה ומאחלת לאותם רופאים צעירים או ותיקים אשר בחרו להיות במקצוע הרפואי לעשות חשבון נפש עמוק ולשאול את עצמם מה אם אני המטופל . האם לדעתי אקבל במצב הנוחכי טיפול או שמא גם אני צריך להגיע למיון עם רופא פרטי ששומר עלי ועל האינטרסים שלי. האם כך צריכה המערכת הרפואית לעבוד או שכל אחד מאיתנו מסוגל לקצת יותר. בשפת הרחוב זה נקרא להגדיל ראש.
כל אשר תיארתי אכן קרה לי בשני ביקורי במיון ואין בכך כדי להוציא לשון הרע