חדשות

ממה סבל הצייר טולוז-לוטרק?

סקירת חייו של הצייר הצרפתי וההפרעות הגופניות והרגשיות מהן סבל מעלות את השאלות: האם סבל מחרדה חברתית? האם הדגים אלכוהוליזם ללא תסמיני גמילה?

הדמות הססגונית של הצייר הצרפתי טולוז-לוטרק זכתה לפרסום רב, על הנכות הגופנית שלו, בעיותיו הרגשיות וההתמכרות שלו לאלכוהול. הוא חי חיים יצריים ויצירתיים סוערים שנגמרו למרבית הצער באופן מוקדם מהצפוי בגיל 36. בכתבה זו אסקור את חייו של הצייר ואת ההפרעות הגופניות והרגשיות שלו האם סבל מחרדה חברתית? האם הדגים אלכוהוליזם ללא תסמיני גמילה? קראו על כך בהמשך.

אָנְרִי דה טוּלוּז-לוטרק (1864-1901) Henri de Toulouse-Lautrec, נולד באלבי שבדרום צרפת ב-‏ 24 לנובמבר 1864. הוא נודע בעיקר כמתעד של חיי הבוהמה (חיי המתירנות) בפריז. יצירותיו השנונות עוסקות בחיי הלילה והשעשועים של פריז בשלהי המאה התשע עשרה ומתעדים קברטים, בתי בושת, קרקסים ועוד.טולוז-לוטרק נחשב לאחד מחשובי הציירים הפוסט-אימפרסיוניסטים ומאיירי הארט נובו.

[slideshow caption=on]

טולוז-לוטרק נולד למשפחה אריסטוקרטית עתיקה ועשירה והיה בנם היחיד של הרוזן אלפונס והרוזנת אדל דה טולוז-לוטרק, ממשפחת הרוזנים של טולוז. בשנת 1867 נולד לו אח אשר מצא את מותו כשנה לאחר מכן, מאורע אשר הוביל לפרידת הוריו אשר הפקידו אותו בידי האומנת. כאשר היה בן 8 הצטרף לאימו שהתגוררה בפריז ושם החל לצייר בהשראת כמה מבני משפחתו הציירים. ב-1875 הוא חזר לאלבי לאחר שאימו זיהתה את הבעיות הבריאותיות שלו. הוא טבל במעיינות חמים ואימו התייעצה עם רופאים רבים בתקווה למצוא דרך לשפר את הגדילה וההתפתחות של בנה.

ברבות הימים הסתבר כי טולוז-לוטרק, בן להורים שהיו קרובי משפחה, נולד עם פגם גנטי שמונע את התאחותם התקינה של העצמות. מחלתו כיום נקראת Pycnodysostosis (או תסמונת טולוז-לוטרק) והינה מחלה רצסיבית אוטוזומאלית. בנוסף, שלושה בני דודים שלו היו גמדים וסבלו מבעיות במערכת השלד ואחת מהן חיה כל חייה בעגלת תינוקות.

אנרי היה שברירי מלידתו. הוא היה ילד לא אטרקטיבי, סבל מבעיות בסינוסים והיה עם הפרעה בדיבור. בגיל 13 רגלו השמאלית נשברה ושנה לאחר מכן רגלו הימנית נשברה גם כן. רגליו הפסיקו לצמוח בעוד שאר גופו המשיך לגדול. כתוצאה מכך, הוא נותר לקוי-תנועה לצמיתות, צלע והלך עם מקל הליכה. הוא נשאר נמוך קומה וגובהו לא עלה על מטר וחצי. פניו היו בעלות מראה מיוחד, עם מצח ואף גדולים ומצבו הדנטאלי היה בכי רע. הוריו לא חסכו כספים כדי לנסות לרפא אותו ולהביאו לגובה רגיל. הוא קיבל טיפולים שונים, כולל טיפולים בשוקים חשמליים. עקב נכותו היה מנוע מלהשתתף בפעילויות פיזיות עם בני גילו, ועל כן השקיע את עיקר זמנו בציור ואיור ובגיל 17 נטש את לימודיו לאחר שנכשל בבחינות הבגרות, והשתקע בפריז.

סגנונו האמנותי והאישיותי הססגוניים הביאו להערצה אחריו. בגיל 24 החל למכור ציורים. תחילה צייר הרבה מודעות פרסומת למועדוני קברט. במהרה, אנשים נהגו לגנוב את הפרסומות עם ציוריו. טולוז-לוטרק אהב לצייר את המלאכותי, הקישוטי והמרהיב. הוא סלד מציור נופים, "בטענה שהגוף האנושי הוא הדבר החשוב היחיד" (תגובה לפגם בגופו הוא ופגיעות נרקיסיסטית בשל כך).

הוא חי חיי מותרות באזור מונמרטר בפריז, והרבה לבלות בבתי קפה, באולמות ריקודים, בקברטים ובתיאטרון, כשהוא רושם את שרואה ולאחר מכן הופך את רישומיו לציורים ססגוניים. ציוריו של חיי הלילה של פריז (ציורי מולן רוז' למשל), הפכו מפורסמים מאוד ומוכרים מאוד עד ימינו. הוא חי תקופה קצרה גם בלונדון, שם צייר ואף התרועע עם אוסקר ווילד. בתקופת משפטו של ווילד, טולוז-לוטרק תמך בו ואף צייר פורטרט שלו.

למעשה, נכותו וחזותו החיצונית מנעו ממנו לקחת חלק פעיל מלא בחיי פריז התוססים והססגוניים של אותה תקופה. הוא תמיד חבש כובע שחור אולי כדי לקבל עוד כמה סנטימטרים לגובהו הדחוק. למרות קשריו התכופים עם זונות, שמועות נפוצו לגבי הגניטליה הגדולים שלו. אבל יותר מכל, טולוז-לוטרק היה ללעג עקב קומתו הנמוכה, דבר אשר ככל הנראה הוביל אותו להטביע את יגונו בטיפה המרה. תחילה הוא אהב יין ובירה, אך העדפותיו התפשטו. מסופר כי טולוז-לוטרק נהג לערוך מסיבות קוקטייל בביתו בכל ערב שישי ושאילץ את אורחיו לנסות קוקטיילים שונים שרקח (כולל קוקטיילים בסגנון אמריקאי בעוד רוב הצרפתים סגדו בעיקר ליין). מיוחס לו עד ימינו קוקטייל בשם "רעידת אדמה", שמכיל מחצית קוניאק ומחצית אבסינט.

נטען שהאלכוהול עזר תחילה ליצירתיות שלו ואף הקהה את החרדות החברתיות של האומן (אם כי איני רואה במגוון הבילויים שלו והמפגשים החברתיים שלו תבנית המאפיינת אדם עם הפרעת חרדה חברתית והימנעות). למרות בעיות השתייה שלו, הוא המשיך להיות אומן פורה למדי.

בציור בשם "בדיקה רפואית" (1894), מתאר טולוז-לוטרק את הבדיקה הרפואית שעוברות היצאניות (או יותר מדויק את ההמתנה לבדיקה). הוא צייר ציור זה לאחר ביקורים רבים בבית הזונות Maison des Tolerance. היה זה בית עסק מנוהל היטב עם כללים קפדניים, שכללו כמובן גם בדיקה תקופתית של הזונות. בסוף המאה התשע עשרה היו בפריז 34,000 זונות רשומות. טולוז-לוטרק צייר יותר מארבעים ציורים על הדיירות של Rue Des Moulins בעוד הוא "לקוח משלם" מחד ומתאר בציוריו את שגרת העובדות מאידך. כמובן, שמטרת הבדיקות הרפואיות היתה לדאוג לבריאותן של השכבות הבורגניות בשל הסכנה של עגבת ופחות להגן על היצאניות עצמן.

במשך מרבית חייו הבוגרים טולוז-לוטרק היה אלכוהוליסט וככל הנראה גם נדבק בעגבת כתוצאה מהתרועעויותיו עם פרוצות בפריז. בשנות התשעים של המאה התשע-עשרה הוא שתה יותר מאשר צייר. הוא פיתח חרדות, דיכאון, פחדים ופרנויה. הזיות השתלטו עליו לעתים קרובות, יום אחד חבריו מצאו אותו יורה עם אקדחו לעבר עכבישים בלתי נראים. הוא האמין שהמשטרה רוצה לאסור אותו ושכלבים חורשי רעה חיכו לו בכל פינת רחוב.

ב-1899 הוא גרם לסצנה לא נעימה בבית בושת ונלקח ע"י אימו ועוזריה לאשפוז פרטי באסילום לחולי נפש, ככל הנראה לגמילה. הסקנדל פורסם ברחבי צרפת, אך הדבר רק הביא להאמרת המחירים של תמונותיו. יש לציין שבאשפוזיו, הרופאים הופתעו מהיעדר תסמיני גמילה מאלכוהול אצל שתיין כפייתי. הסתבר בהמשך שהצייר החביא במקל הליכה (Cane) שלו את השתייה שלו (אולי במחלקה המודרנית של ימינו לא היו נותנים לו להיכנס עם מקל ההליכה, כלל לא בטוח).

למרות המצב, הוא המשיך לשתות לשוכרה. אורח חיים זה ככל הנראה גם הוביל למותו בגיל 36 באחוזת משפחתו בדרום צרפת. הוא לקה בסדרה של אירועי שבץ ושיתוק ובספטמבר 1901 הוא לקה בשבץ קטלני. אביו בא לבקרו על ערש דווי וטולוז-לוטרק נפרד מאביו בעוקצנות ואמר לו שתיאר לעצמו שלא יפספס את מותו! לאחר מותו, אימו תרמה כספים רבים למוזיאון בעיר הולדתו, אלבי.

בשנת 1996 התגלה הגן האחראי למחלת הפיקנודיסאוסטוזיס (סינדרום טולוז-לוטרק) והמחלה שכללה קומה נמוכה, עצמות חלשות, גולגולת גדולה ושהינה אופיינית לנישואי קרובים- זכתה לביסוס מדעי. אבל, האם הדגים Substance Abuse בלבד, או הפרעת אישיות נרקיסיסטית, חרדה חברתית ואולי דיסטימיה עם טיפול עצמי באלכוהול? נשמח לשמוע דעתכם!

:REFERENCES
http://www.doctorsreview.com/history/picture-imperfect
http://en.wikipedia.org/wiki/Henri_de_Toulouse-Lautrec
http://occmed.oxfordjournals.org/content/59/6/366.long

נושאים קשורים:  חדשות,  סינדרום טולוז-לוטרק
תגובות
ardon
20.05.2013, 18:48

יפה מאוד ומעניין

ד"ר שופמן אמי
21.05.2013, 19:53

האיש היה אומלל ופירטתה זאת בצורה משכנעת,אך מה ש"הציל" אותו בשנות חייו המועטות - הציור

הוא היה אומן גאוני שהביטוי האומנותי מעט עזר למנוע קריסה טוטלית של דימויו העצמי וכמובן בהקשר החברתי .אין ספק שההתמכרות של לוטרק לאלכוהול מקרה קלסי של self medication

אורה קנטי
22.05.2013, 10:40

מאמר מעניין ויפה על הקשר בין אומנות ורפואה!
אם טולוז-לוטרק לא היה חולה במחלה הקשה חייו היו שונים לגמרי ולא היינו זוכים בתמונות הנהדרות שלו.
הרקע הכלכלי שלו אפשר לו למצוא משמעות מסויימת בחייו דרך הציורים שלו, אך החברה שקבלה אותו הייתה בעיקר חברת שוליים.
הנכות הקש שלו גרם בוודאי להפרעות הנפשיות שלו.
גם בזמננו לא השתנה הרבה סביב נכות קשה, נידוי חברתי ותלות כלכלי.

mike roos
22.05.2013, 21:24

לצערי טולוז לוטרק היה עוד אמן אומלל בשרשרת .אמנים כמו רמברנט. וואן גוך.גוגן.מודליאני.וכו.כולם מתו בצער וביגון. אבל לשמחתנו הם השארו לדורות יצירות מופת שמענגות ויענגו את הצופים בעולם כולו לדורות רבים.זכרונם לברכה
צייר מייק רוז
http://www.mikeroos.net

עפרה מהודר
22.05.2013, 23:50

עצוב... ומעורר השראה.

לדעתי הוא מדגים פשוט: פיצוי. קומפנסציה.
הציור של העולם הבוהמי והצבעוני מפצה על אי יכולתו להשתתף בעולם החברתי ככלל, עקב מגבלתו הפיזית.

מאוד מזכיר את תיאוריית "תסביך הנחיתות" של אדלר.

לאור השרשרת הארוכה של אמנים אומללים, כפי שתיאר המגיב שלפניי, אני תוהה: האם לא היה אף אמן חשוב שהיה פחות-או-יותר בריא מבחינה נפשית?
האם זה מחיר שחייבים לשלם?

איזה מזל שאני לא ציירת!

אלכס גיזונטרמן
23.05.2013, 19:51

תודה רבה על הכתבה המעניינת.

בימינו טולוז-לוטרק היה מגיע מהר יותר למרפאת בריאות הנפש והמטפל שול היה עושה את מיטב המאמצים על מנת להחזיר אותו לתלם. יתכן ותחת הטיפול המסור, הכישרון שלו היה מתאדה או עובר למישהו אחר ... שטרם הגיע לטיפול.