נתונים מוקדמים מניסויים אקראיים עם תוצאים מטבוליים הראו כי טיפול עם מעכבי דיפפטידיל פפטידאז-4 (DPP4i), עשוי להיות קשור עם היארעות נמוכה של אירועים קרדיוווסקולרים משמעותיים (MACE). מטרת מטה-אנליזה זו הינה לאמת השפעה מגנה זו, על ידי איסוף כל הנתונים הזמינים מניסויים אקראיים.
עוד בעניין דומה
בוצעה סריקה מקיפה עבור ניסויים שפורסמו וכאלה שלא פורסמו, בעלי תקופת ניסוי של > 24 שבועות ושהישוו DPP4i עם אינבו או עם תרופות אחרות, ואוחזרו כל ה-MACE שדווחו כתופעות לוואי חמורות, בצירוף נתוני תמותה מכל סיבה.
יחס צולב של מנטל-הנזל (MH-OR) חושב עם מודלים של השפעה אקראית עבור MACE, אוטם שריר הלב, שבץ ותמותה.
כאשר ניתן היה, הוערכו אף השפעות לגבי המוגלובין מסוכרר, פרופיל שומנים ולחץ דם, ואלה שימשו להערכת המודיפיקציה של הסיכון לאוטם שריר הלב, תוך שימוש במנוע חישוב הסיכון לפי UKPDS.
נאספו ונכללו באנליזה סך כולל של 70 ניסויים, שגייסו 41,959 חולים, עם תקופת מעקב ממוצעת של 44.1 שבועות.
ה-MH-OR (95% CI) היה 0.71 [0.59; 0.86[, 0.64 [0.44; 0.94], 0.77 [0.48; 1.24] ו-0.60 [0.41; 0.88] עבור MACE, אוטם שריר הלב, שבץ ומוות בהתאמה.
DPP4i היו קשורים עם סיכון נמוך יותר באופן משמעותי ל-MACE. בבחינת התוצאות עבור מולקולות אינדיבידואליות, תוצאה משמעותית סטטיסטית, התקבלה רק עבור וילדאגליפטין וסאקסאגליפטין, אך יש לקחת בחשבון, כי המספר של ניסויים זמינים עבור תרופות אחרות בקבוצה (אלוגליפטין ולינאגליפטין), היה נמוך הרבה יותר ולכן מפחית את עוצמת מבחן הסטטיסטי, כאשר מנתחים תרכובות אלה באופן נפרד.
החוקרים ציינו כי הפרופיל הפרמקודינמי של DPP4i הוא מאוד דומה על פני כלל הקבוצה וההבדל העיקרי בין תרופות אינדיבידואליות הוא בפרמקוקינטיקה. למרות שדווח כי מולקולות מסוימות עשויות להיות יותר ספציפיות מאחרות, עבור מעכבי DPP4 הקשר בין אלה ובין הבדלים פוטנציאליים קטנים אחרים לבין תוצאים קרדיוווסקולריים אינו ברור.
החוקרים הסיקו כי טיפול עם מעכבי DPP4 מפחית את הסיכון לאירועים קרדיוווסקולריים (במיוחד אוטם שריר הלב) ולתמותה מכל סיבה בחולים עם סוכרת סוג-2. ההפחתה בהיארעות של אוטם שריר הלב היתה גדולה יותר מהצפוי על בסיס גורמי סיכון קונבנציונליים, מה שמרמז על קיום מנגנונים אחרים.
מקור: