עד כמה תביעות רשלנות רפואית תורמות לבטיחות הטיפול שמקבל החולה ולאיכותו? סוגיה זו נדונה לא פעם, והיא זוכה להתייחסות של עורכי דין, של רופאים, של מנהלי מוסדות רפואיים ושל חברות ביטוח.
עוד בעניין דומה
חברות הביטוח והממסד הרפואי טוענים כי התביעות גוררות הליך הפוך של "רפואה מתגוננת", המאלץ את הרופאים להתייחס לחולה כאל תובע פוטנציאלי ולהפנותו לסדרה מיותרת של בדיקות וטיפולים, כל זאת כדי למנוע תביעות נגדם. הלכה למעשה, ובכך מודים הרופאים, תורמות התביעות ברשלנות רפואית להגברת בטיחות החולה באמצעות העלאת המודעות לנושא וחשיפת כשלים וליקויים במהלך הטיפול הרפואי. ניירות עמדה והנחיות של האיגודים ברפואה עודכנו גם הם בעקבות פסיקת בתי המשפט.
בשנת 1999 פורסם לראשונה ב-NEJM תחת הכותרת "To Err Is Human", כי בארה"ב מתים בבתי החולים בלבד עד כ-100,000 אנשים בשנה כתוצאה מטעויות רפואיות שניתן היה למנוע. מדובר במספרים מדאיגים, הגבוהים ממספר המתים מדי שנה מתאונות דרכים או מסרטן שד. על סמך נתונים אלה הגיע אז משרד הבריאות בישראל למסקנה כי כ-2,000 אנשים מתים בישראל מדי שנה בעקבות טעויות רפואיות ניתנות למניעה בעבודת הרופא או האחות. לאחרונה חשף ד"ר יהודה כרמלי ראש היחידה למניעת זיהומים במשרד הבריאות נתון עדכני, ולפיו " 4,000 חולים נפטרים בעקבות זיהומים שרכשו בבתי חולים, וההערכה היא שאפשר היה להציל לפחות 1,000 מהם."
תרומה מרכזית של תביעות רשלנות רפואית לבטיחות החולה היא התפתחות היחידות לניהול סיכונים ברפואה, הקיימות כיום בכל מוסד רפואי בארץ ובעולם. מעניין לדעת, כי המושג "ניהול סיכונים ברפואה" נולד דווקא בחברות הביטוח, המבטחות את הרופאים. מטרתן המוצהרת הייתה כלכלית, משמע הפחתת מספר התביעות ברשלנות לשם הקטנת הסיכון הכלכלי שלהן. אולם, האמצעי להגשמת היעד הוא צמצום הנזקים הנגרמים לחולים כתוצאה מטעויות ניתנות למניעה, וזאת באמצעות הגברת בטיחות החולה. ניהול הסיכונים מבוסס על חובת הדיווח של הצוות הרפואי על תקלות שהתרחשו בטיפול. הכוונה אינה ענישה ואף לא טיפול במקרה הפרטני, אלא שיפור הבטיחות במתן הטיפול הרפואי באמצעות הפקת לקחים והטמעת שינויים.
לאחרונה התריע דו"ח מבקר המדינה על תופעה של טיוח ותרבות של הימנעות מדיווח על אירועים חריגים. ידוע כי גם ראשי המערכות הרפואיות וקברניטי חברות הביטוח מעלים על נס את תרומת התביעות לקידום בטיחות החולה, בד ובד יש לומר, עם צעקתם בנושא "הרפואה המתגוננת". באחרונה התבטא בכיר באיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה כי "ברוב המקרים, אנו חייבים להודות על האמת, הבטיחות עלתה גם בעקבות התביעות ופסקי הדין. אם אנחנו נגיד שזה לא נכון נעשה שקר בנפשנו". ואכן, המגמה להגביר את בטיחות החולה באמצעות ניהול סיכונים השתרשה כל כך, עד שהיא כבר נלמדת בבתי הספר לרפואה כחלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים.
כיום חולה לא נכנס לחדר הניתוח, אלא אם סומן האיבר הזוגי העתיד להינתח בעט לא מחיק והסימון נערך בזמן שהחולה ער ומאשר שזהו אכן האיבר החולה המיועד לניתוח
דוגמה אופיינית לטעויות ניתנות למניעה היא ניתוח או חלילה כריתה של האיבר הזוגי הלא נכון. התמורות שחלו בניהול הסיכונים בעניין זה הובילו לכך שכיום חולה לא נכנס לחדר הניתוח, אלא אם סומן האיבר הזוגי העתיד להינתח בעט לא מחיק והסימון נערך בזמן שהחולה ער ומאשר שזהו אכן האיבר החולה המיועד לניתוח. דוגמאות רבות אחרות ניתן למצוא בטעויות במתן תרופות. היום קשה להאמין שאמפולות לשימוש תוך ורידי כמו KCL ו-NACL היו דומות להפליא מבחינה חיצונית, וכתוצאה מכך טעויות קטלניות התרחשו כשהצוות הרפואי התבלבל ביניהן. עניין כה בסיסי זה טופל רק לפני עשור או שניים כשהאמפולות הורחקו זו מזו, נצבעו באופן שונה וסומנו באופן בולט על מנת להבטיח שתקלות דומות לא יישנו.
דוגמה בולטת אחרת לתרומת התביעות ברשלנות רפואית לבטיחות ברפואה ניתן למצוא בשיפור מתמיד ברישום הרפואי הנערך במהלך הטיפול . מובן כי הרישום הוא אבן יסוד בעשייה הרפואית ויש לו חשיבות מכרעת בטיפול ראוי בחולים. בעבר הנורמות היו שונות, ונמצא כי לפסיקת בתי המשפט – השומרים בעקיפין על בטיחות החולה – תרומה חשובה לבטיחות החולה בכל הנוגע לחובה לערוך רישומים רפואיים מסודרים. לדוגמה, פסק דין של משרדנו, ת"א (מחוזי י-ם) 3169/01 בעניין המנוח בורנשטיין ז"ל, הוביל לשינוי מהותי של דפי המעקב, הטיפול וההשגחה במחלקת ההתאוששות לאחר ניתוח, כך שהצוות הרפואי הניגש לראשונה לחולה יקבל מידע ראוי ומלא על מצבו גם בשעות שקדמו לבואו.
שינויים אלה ואחרים בנוהלי הטיפול הרפואי הוטמעו על ידי חברות הביטוח באמצעות ניהול הסיכונים ברפואה. זאת, בתגובה לתביעות ברשלנות רפואית אשר הובילו לחשיפת תקלות ופגמים דומים בבטיחות החולה.
* שותף במשרד עוה"ד ד"ר א.רובינשטיין-ש.יקירביץ, המתמחה ברשלנות רפואית ונזקי גוף. מומחה לנוירוכירורגיה.