דיכאון

הקשר בין דיכאון להתנהגות סיכונית

מחקר שבחן את הקשר בין דיכאון לבין התנהגות סיכונית בקרב בני נוער, מצא קשר בין סימפטומי דיכאון להתפתחות התנהגות סיכונית במהלך שנות בית הספר התיכון

דיכאון והתנהגות סיכונית הן בעיות משמעותיות, המשפיעות הן על המטופל עצמו והן על החברה. תקופת הנעורים היא תקופה פגיעה במיוחד, הן בכל הקשור לסימפטומי דיכאון והן בכל הקשור להתנהגות סיכונית.

מחקרים רבים ניסו לאפיין את הקשר בין סימפטומי דיכאון לבין התנהגות סיכונית. כיום יש שתי השערות עיקריות בנוגע לקשר הזה. השערת "הטיפול העצמי" ( self medication/acting out) גורסת כי נוכחות סימפטומים של דיכאון גורמת לעלייה בהתנהגות סיכונית, המסייעת בהתמודדות עם סימפטומים אלו – למשל, שימוש במריחואנה על מנת להקל על הסימפטומים או התנהגות עבריינית המבוצעת במסגרת "acting out” על מנת למסך את הסימפטומים. מנגד, השערת הכישלון (failure hypothesis) גורסת כי התנהגות סיכונית מובילה לדחייה חברתית, וכתוצאה ממנה מתפתחים סימפטומי הדיכאון – למשל קשר בין עישון לסטיגמה חברתית גורם לדחייה המובילה לתחושת כישלון ולהתפתחות סימפטומי דיכאון.

דיכאון (אילוסטרציה)

דיכאון (אילוסטרציה)

מחקרים שונים תמכו באחת ההשערות או שללו את שתיהן, אולם מרבית המחקרים התייחסו לסוג מסוים של התנהגות סיכונית בלבד, או עסקו באוכלוסייה ספציפית. כמו כן, מרבית המחקרים בחנו את הקשר בין הופעתם של שני המשתנים בנקודות זמן שונות, ולא בין קיומו של אחד לבין התפתחות של האחר על פני זמן. במחקר זה נעשה ניסיון לבחון את התפתחותו של כל אחד מהמשתנים על פני זמן (במשך שנות בית הספר התיכון), בתלות באחר, בקרב מדגם רחב של בני נוער ולגבי כמה התנהגויות סיכוניות.

המחקר כלל 4,412 משתתפים (49% בנות) משמונה בתי ספר תיכוניים באונטריו, קנדה. המעקב נמשך במשך כל שנות בית הספר התיכון (כלומר כיתה ט עד יב). באמצעות מודל latent growth curve הוערך הקשר בין סימפטומי דיכאון בתחילת המעקב לבין עלייה בהתנהגות סיכונית במהלך שנות התיכון, ולהפך. נבחנו ההתנהגויות הסיכוניות הללו: צריכת אלכוהול (תדירות וכמות הצריכה), עישון סיגריות, עישון מריחואנה, שימוש בסמים קשים יותר ועבריינות. כמו כן הובאו בחשבון המין והמצב הסוציואקונומי (הוערך על פי רמת ההשכלה של ההורים).

הניתוח הסטטיסטי תמך בהשערת הטיפול העצמי – רמה גבוהה יותר של סימפטומי דיכאון בכיתה ט נמצאה קשורה לעלייה מהירה יותר בעישון סיגריות, עישון מריחואנה ושימוש בסמים קשים במהלך שנות התיכון. ההשערה לא נתמכה לגבי צריכת אלכוהול ועבריינות. החוקרים משערים כי אחד הגורמים לכך הוא העובדה שהתנהגויות אלו בקרב בני נוער מבוצעות לרוב בהקשר חברתי, ולכן ההימנעות החברתית הקשורה בסימפטומי דיכאון תרמה גם לירידה בהתנהגויות אלו בקרב בני נוער הסובלים מהם.

הניתוח הסטטיסטי לא תמך כלל בהשערת הכישלון. החוקרים משערים כי אחד הגורמים לכך הוא העובדה שהתנהגות סיכונית אינה מובילה למעשה לדחייה חברתית בקרב בני נוער – נראתה עלייה בשכיחותן של כל התנהגויות הסיכוניות  במהלך שנות התיכון, ללא קשר לסימפטומי דיכאון.

החוקרים מסכמים כי לאור הממצאים התומכים בהשערת הטיפול העצמי לגבי חלק מההתנהגויות הסיכוניות, ייתכן כי זיהוי סימפטומי דיכאון בגיל הנעורים וטיפול בהם יתרמו גם להורדת שכיחות ההתנהגות הסיכונית.

המגבלות העיקריות של המחקר הן חוסר יכולת להדגים קשר סיבתי בין המשתנים, וחוסר יכולת להביא בחשבון התפתחות דינמית המובילה לשינוי ביחסים בין המשתנים במהלך השנים.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Hooshmand et al.;Does the Direction of Effects in the Association Between Depressive Symptoms and Health-Risk Behaviors Differ by Behavior? A Longitudinal Study Across the High School Years, J Adolesc Health. 2012 Feb;50(2):140-7

נושאים קשורים:  דיכאון,  עישון,  אלכוהול,  סמים,  התנהגות סיכונית,  עבריינות,  מחקרים
תגובות