תרופות אנטי-אפילפטיות

הקשר בין תרופות אנטי-אפילפטיות לאבדנות בקרב הסובלים מהפרעה דו-קוטבית

מחקר ארוך טווח זה בחן אם בקרב מטופלים בתרופות אנטי-אפילפטיות יש נטייה מוגברת לאבדנות. על פני 30 שנות מעקב, לא זוהה סיכון מוגבר לאבדנות בקרב הסובלים מהפרעה דו-קוטבית שטופלו בתרופות אלו

07.02.2012, 20:17

תרופות אנטי-אפילפטיות מאושרות לטיפול באפילפסיה, הפרעה דו-קוטבית וכאב נוירופתי. מצבים אלו קשורים לעלייה בסיכון לאבדנות. בשנת 2008 פרסם ה-FDA אזהרה לגבי עלייה בסיכון לאבדנות (שהוגדר כקיום מחשבות אבדניות או התנהגות אבדנית) הקשורה בטיפול בתרופות אנטי-אפילפטיות.

אזהרה זו פורסמה לאחר קבלת תוצאותיה של מטה-אנליזה שכללה 199 מחקרים מבוקרים אקראית (RCTs) שבחנו11 תרופות, והשתתפו בהם 43,892 מטופלים שסבלו מאפילפסיה, מהפרעות פסיכיאטריות או ממצבים אחרים. במטה-אנליזה זו הודגם סיכון מוגבר לאבדנות בקרב מטופלים בתרופות, לעומת מטופלים בפלסבו (סיכון יחסי 1.87, 95%iCI 1.24-2.66, וכן number needed to harm =769). העלייה בסיכון נמצאה החל משבוע לאחר תחילת הטיפול ועד 24 שבועות מתחילת הטיפול. לא בוצעו תיקונים בהתאם להבדלים בין המחקרים השונים. נמצא גם סיכון מוגבר להתנהגות אבדנית (סיכון יחסי 2.92, 95%iCI 1.44-6.47).

יש לציין כי בניגוד לאזהרה לגבי סיכון לנטייה לאבדנות הכרוך בשימוש בנוגדי דיכאון משנת 2004, האזהרה לא פורסמה כ-boxed warning (דרג האזהרה החמור ביותר).

מחקר זה בוצע על מנת לבחון אם יש שיעור מוגבר של אבדנות בקרב הסובלים מהפרעה דו-קוטבית המטופלים בתרופות אנטי-אפילפטיות. לשם כך נעשה שימוש בבסיס הנתונים של ה-National Institute of Mental Health Collaborative Depression Study, מחקר תצפיתי ארוך טווח שבו נאספו נתונים לגבי מטופלים הסובלים מהפרעות אפקטיביות החל משנת 1978. הנתונים נאספו באמצעות ראיונות תכופים לגבי כל שבוע במהלך תקופת המחקר, ונכללו נתונים לגבי הטיפול, לגבי חומרת הסימפטומים ולגבי פעילות המחלה.

החוקרים מציינים כי מחקר זה כולל גם משתתפים שככל הנראה לא היו נכללים במחקרי RCT, כיוון שסבלו מסימפטומים קלים או חמורים מדי, ולפיכך ייתכן שהתוצאות יאפיינו טוב יותר את אוכלוסיית הסובלים מהפרעה דו-קוטבית.

מתוך בסיס הנתונים, זוהו 199 מטופלים שסבלו מהפרעה דו-קוטבית, מהם 61.3% נשים. גילם הממוצע של המשתתפים בתחילת המחקר היה 36.7±12.9 שנים, ותקופת המעקב הממוצעת הייתה 21.0±8.2 שנים.

כל שבוע בחייו של מטופל במהלך המחקר סווג כשבוע "חשוף לטיפול" או "בלתי חשוף". שבועות "חשופים לטיפול" הוגדרו כשבועות שבמהלכם טופלו המשתתפים באחת משלוש התרופות האנטי-אפילפטיות המאושרות לטיפול בהפרעה דו-קוטבית (carbamazepine ,valproate ו-lamotrigine), ולא טופלו בתרופות נוגדות דיכאון (שזוהה קשר בינן לבין לסיכון מוגבר לאבדנות) או בליתיום (שנמצא בעבר כי יש לו אפקט מגן). שבועות "בלתי חשופים" הוגדרו כשבועות שבהם לא טופלו המשתתפים בתרופות אנטי-אפילפטיות כלל (כולל תרופות שונות מה-3 המאושרות לטיפול בהפרעה דו-קוטבית), וכן לא טופלו בנוגדי דיכאון או בליתיום. שבועות שלא ענו לאף אחד מהקריטריונים לא נכללו במחקר.

לאחר הסיווג אופיינו תקופות "חשופות לטיפול" לעומת תקופות "בלתי חשופות", שבמהלכן נשאר המטופל באותו מצב. שינוי בטיפול או ניסיון אבדני הגדירו את סיומה של תקופה "חשופה לטיפול". זוהו 1,077 תקופות, מהן 216 (20.1%) תקופות "חשופות לטיפול" ו-861 (79.9%) תקופות "בלתי חשופות". בממוצע, משתתפים שטופלו בתרופות אנטי-אפילפטיות טופלו בהן במשך 35.6% מזמן המעקב.

משתתפים שסבלו מסימפטומי מאניה או היפומאניה חמורים יותר טופלו בתרופות אנטי-אפילפטיות בשכיחות גבוהה יותר. משתתפים שטופלו בתרופות אנטיפסיכוטיות טופלו בתרופות אנטי-אפילפטיות בשכיחות נמוכה יותר. כמו כן זוהתה השפעה של הגיל, המעמד החברתי ומקום הטיפול. נוסף לכך זוהו מקרים רבים שלטענת החוקרים היו מונעים מאותו משתתף להכלל במחקר מסוג RCT, כגון ניסיונות אבדניים במהלך 3 החודשים לפני תחילת הטיפול, משתתפים שסבלו מסימפטומים קלים (33.1% מהמשתתפים) ומשתתפים שסבלו מסימפטומים קשים (פסיכוזה/הגבלה משמעותית בתפקוד – 15% מהמשתתפים).

שיעורי ההתנהגות האבדנית (לא נבחנו מחשבות אבדניות בלבד) היו 6.3% בתקופות ה"בלתי חשופות" (52 ניסיונות אבדניים והתאבדות אחת במהלך 847 תקופות), לעומת 5.1% בתקופות ה"חשופות לטיפול" (9 ניסיונות ו-2 התאבדויות במהלך 216 תקופות).

אנליזה נוספת כללה התאמה של תקופות "חשופות לטיפול" לתקופות "בלתי חשופות", על סמך משתנים שהשפיעו על הסיכוי לקבל טיפול (גיל, מין, טיפול בתרופות אנטיפסיכוטיות, חומרת הסימפטומים ועוד). גם באנליזה זו לא נמצא סיכון מוגבר לניסיונות אבדניים בקרב מטופלים בתרופות אנטי-אפילפטיות.

החוקרים מסכמים כי התוצאות אינן תומכות בהשערה כי טיפול בתרופות אנטי-אפילפטיות קשור בסיכון מוגבר לאבדנות בקרב הסובלים מהפרעה דו-קוטבית. למרות זאת, יש להקפיד על קיום מעקב רפואי רציף אחר מטופלים אלו, כמו כל מטופל הסובל מהפרעה דו-קוטבית, תוך שימת דגש על שינויים אפקטיביים ועל אבדנות.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Leon et al.;Antiepileptic Drugs for Bipolar Disorder and the Risk of Suicidal Behavior: A 30-Year Observational Study,Am J Psychiatry. 2011 Dec 15. [Epub ahead of print]

לאזהרה של ה-FDA

נושאים קשורים:  תרופות אנטי-אפילפטיות,  FDA,  הפרעה דו-קוטבית,  אבדנות,  מחקרים
תגובות