מניסויים קליניים ודיווחים ספונטניים עולה כי אירועים קרדיווסקולאריים קשורים, באופן בלתי ודאי, לשימוש בדולוקסטין (סימבאלתה, לילי). ניתוח זה של אירועים קרדיווסקולאריים הקשורים לשימוש בדולקסטין, ונמצאו במאגר נתונים גדול של ביטוח בריאות, מספק מידע נוסף לגבי קשר זה.
עוד בעניין דומה
מחקר קוהורט זה בוצע באוכלוסייה המבוטחת ביטוח בריאות מסחרי. מבוגרים הסובלים מדיכאון, שהתחילו להשתמש בדולוקסטין, הותאמו לקוהורטים נפרדים: חולים שהחלו להשתמש בוונלאפאקסין, מעכבים סלקטיביים של ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRIs) ונוגדי דיכאון טריציקליים (TCAs), חולים הסובלים מדיכאון ואינם מטופלים ואנשים ללא דיכאון.
הקוהורטים עברו מעקב עבור אירועים קרדיווסקולאריים (התקף לב חריף, מוות פתאומי, משבר יתר לחץ דם, אריתמיה וניתוח מעקפים כלילי), שזוהו באמצעות תביעות ביטוח בריאות ואושרו על-ידי סקירה של תיעוד רפואי מצורף. לצורך השוואות נעשה שימוש בסיכונים יחסיים ובמודלים של רגרסיה של פואסון.
כ-64,000 שנות אדם היו במעקב בכל הקוהורטים (בכללם 17,386 שנות אדם בקרב 21,457 מתחילי שימוש בדולוקסטין), ונמצאו 279 אירועים קרדיווסקולאריים. יחסית לחולים שהחלו להשתמש בדולוקסטין, אלה ללא דיכאון סבלו בשיעורים נמוכים יותר מאירועים משולבים (IRR 0.51; 95% CI 0.32-0.81) ומניתוחי מעקפים כליליים (IRR 0.51; 95% CI 0.29-0.89). ה-IR של כל אחת מהתוצאות הקרדיוווסקולריות לא היה שונה בקוהורטים האחרים, גם אם נלקח בחשבון הזמן מהנטילה האחרונה של דולוקסטין.
החוקרים הסיקו כי ההיארעות של אירועים קרדיווסקולאריים לא הייתה שונה בקרב משתתפים שהחלו להשתמש בדולוקסטין בהשוואה למשתמשי תרופות נוגדות דיכאון ברות השוואה או לכאלה שלא עברו טיפול עבור דיכאון, אך הייתה גבוהה יותר מההיארעות בקרב אנשים ללא דיכאון. הדבר עשוי לרמז על כך שהדיכאון עצמו (או תחלואות הקשורות לדיכאון) עלול להשפיע על הסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
