יתר לחץ דם

עלייה בפעילות הרנין בפלסמה קשורה בתמותה מוגברת

מחקר שבחן את הקשר בין פעילות הרנין בפלסמה לבין תמותה מגורמים שונים, מצא קשר בין רמת פעילות גבוהה בתחילת המחקר לבין עלייה בתמותה הכללית ובתמותה עקב גורמים קרדיווסקולאריים

24.10.2011, 16:59

תפקידה הפיזיולוגי של מערכת רנין-אנגיוטנסין הוא ויסות לחץ הדם. בחולי יתר לחץ דם רבים לא נראית הירידה הצפויה ב-PRA בעת עלייה בלחץ הדם, וייתכן כי רמות ה-PRA הגבוהות תורמות לפגיעה בכלי הדם.

מרבית המחקרים הקודמים הדגימו קשר בין רמת PRA לפני תחילת הטיפול ביתר לחץ דם לבין תמותה קרדיווסקולארית, וכן תמותה של סובלים מיתר לחץ דם (אך לא בעלי לחץ דם תקין). אולם במחקרים אלו השתתפו לרוב מעט אנשים או שהם היו קצרים. במחקר זה בוצע מעקב ארוך אחרי אלפי משתתפים ונבדק האם לרמת PRA ערך פרוגנוסטי מעבר למדד פרמינגהם הנהוג להערכת סיכון קרדיווסקולארי.

המחקר כלל 3,791 משתתפים שסבלו מיתר לחץ דם (לחץ דם סיסטולי >140 או דיאסטולי >90) שהשתתפו בתכנית לטיפול ביתר לחץ דם במקום העבודה בין השנים 1980–1999. משך ההשתתפות הממוצע היה 5.4 שנים. רמות ה-PRA נמדדו לאחר 4 שבועות ללא יתר לחץ דם ונתוני התמותה התקבלו ממרשם התושבים.

המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות על-פי רמת ה-PRA – רמה נמוכה (0.06–0.77) רמה בינונית (0.78–2.0), ורמה גבוהה (2.01–16). במהלך מעקב שנמשך כ-60,000 שנות אדם נרשמו 804 מקרי מוות, רובם יותר מ-10 שנים לאחר הפסקת ההשתתפות בתכנית הטיפול. 45% ממקרי המוות היו תוצאה של גורם קרדיוסקולרי (65% מהם עקב מחלה קורונרית).

עלייה ברמת ה-PRA הייתה קשורה באופן ליניארי ומשמעותי מבחינה סטטיסטית לעלייה בסיכון לתמותה כללית, תמותה עקב גורמים קרדיווסקולאריים, מחלה קורונרית והתקפי לב (P trend<0.05). אירועי השבץ שנרשמו היו מעטים מכדי להסיק מסקנות. לא נמצא קשר משמעותי סטטיסטית בין רמת PRA גבוהה לבין תמותה מגורמים שאינם קרדיווסקולאריים או תמותה מסרטן.

הקשר בין רמת ה-PRA לבין התמותה הכללית והקרדיווסקולארית נשמר גם בקרב 892 משתתפים שסבלו מיתר לחץ דם דיאסטולי בלבד.

בדיקת רמת ה-PRA שיפרה את היכולת לחזות סיכון קרדיווסקולארי גם בנוסף למדד פרמינגהם – כלומר, מדידת רמת ה-PRA הוסיפה מידע לגבי הסיכון מעבר לזה שנכלל במדד זה.

החוקרים מסכמים כי במחקר נמצא קשר ברור וישיר בין רמת ה-PRA לפני תחילת הטיפול לבין הסיכון לתמותה קרדיווסקולארית, וכי קשר זה חזק מספיק כדי להתבטא גם בקשר לסיכון כללי לתמותה. הקשר היה ליניארי ורציף ולא נמצא סף שמעליו קיימת עלייה חדה בסיכון.

לממצא זה חשיבות לגבי תכנון ניסויים לתרופות חדשות לטיפול ביתר לחץ דם. ייתכן כי מדידת רמת ה-PRA תאפשר התאמה טובה יותר של הטיפול ביתר לחץ דם (שכן ייתכן שמטופלים שרמת ה-PRA שלהם גבוהה יפיקו יותר תועלת מטיפול בתרופות החוסמות את מערכת הרנין-אנגיוטנסין).

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Gonzalez et al., Enduring Direct Association of Baseline Plasma Renin Activity With All-Cause and Cardiovascular Mortality in Hypertensive Patients, American Journal of Hypertension. 2011 Nov;24(11):1181-6, Epub 2011 Sep 22.

נושאים קשורים:  יתר לחץ דם,  האיגוד הישראלי לנפרולוגיה,  נפרולוגיה,  פעילות רנין בפלסמה,  מחלה קרדיווסקולרית,  מחקרים
תגובות