רפואת עור ומין

שימוש פרופילקטי באנטיביוטיקה מקומית לאחר ניתוח: לעיתים ללא צורך

מחקר רטרוספקטיבי בארה"ב, מצא כי בניתוחים רבים נעשה שימוש באנטיביוטיקה מקומית בניגוד להנחיות

26.09.2011, 12:26

ההנחיות לגבי שימוש באנטיביוטיקה למניעת זיהומים לאחר פרוצדורה ניתוחית מבוססות על חלוקת הניתוחים ל-4 סוגים: נקי (clean), נקי-נגוע (clean-contaminated), נגוע (contaminated) ומזוהם (infected). החלוקה מתבצעת על בסיס רמת הסטריליות שנשמרה בניתוח ובאתר הניתוח (עור נקי לעומת עור נמקי/מזוהם). בניתוחים נגועים או מזוהמים, קיימת אינדיקציה לשימוש באנטיביוטיקה מקומית ובאנטיביוטיקה סיסטמית. בניתוחים נקיים או נקיים-נגועים, קיימת אנדיקציה לשימוש באנטיביוטיקה סיסטמית במקרים מסוימים בלבד, שבהם קיים סיכון מוגבר לזיהום או שזיהום עלול לגרום לתחלואה מוגברת (דיכוי חיצוני, סוכרת בלתי מאוזנת וכדומה), אולם לא קיימת כל אינדיקציה לשימוש באנטיביוטיקה מקומית.

אמנם מחקרים מוקדמים הראו כי קיימת ירידה בשיעור הזיהומים לאחר ניתוח כאשר נעשה שימוש באנטיביוטיקה מקומית, אך מחקרים אלו אינם משקפים, לדברי החוקרים, את הטכניקות הקיימות כיום, ושיעור הזיהומים שנראה בהם הוא גבוה בהרבה מהשיעור המקובל כיום (אשר נע בין 1% ל-3% במרבית המחקרים). החוקרים מצטטים שלושה מחקרים מאוחרים יותר שהראו כי אין כל יתרון לחבישה עם משחה אנטיביוטית על פני חבישה עם white petrolatum או חומר דומה.

שימוש באנטיביוטיקה מקומית עלול ליצור תגובה מקומית, לגרום להתפתחות חיידקים עמידים, ועל פי חלק מהמחקרים גם לפגוע בהחלמת הפצע לאחר הניתוח (כגון העלאת שיעור ה-flap necrosis). על בסיס נתונים אלו ההנחיות כיום ממליצות על הימנעות משימוש פרופילקטי באנטיביוטיקה מקומית.

מחקר זה בחן את שיעורי השימוש באנטיביוטיקה בניתוחים דרמטולוגיים נקיים בארה"ב. לשם כך נבדק בסיס נתונים שכלל את כל הניתוחים, ותיעד גם שימוש בתרופות ורישום תרופות במהלך אותו ביקור.

נבחנו 212 מיליון ניתוחים נקיים שבוצעו בשנים 1993–2007. רובם בוצעו על ידי רופאי עור (63.3%) ורופאי משפחה (17.3%), וחלקם על-ידי כירורגים, כירורגים פלסטיים, פנימאים, רופאי ילדים, רופאי עיניים ורופאים מיילדים. מהנתונים עולה כי ב-10.6 מיליון ניתוחים (5.0%) נעשה שימוש פרופילקטי באנטיביוטיקה מקומית.

רופאי עיניים השתמשו באנטיביוטיקה מקומית בניתוחים נקיים בשכיחות הגבוהה ביותר (7%), ורופאי עור השתמשו בה בשכיחות של 6%. רופאי משפחה השתמשו באנטיביוטיקה מקומית ב-3.7% מהמקרים, וכירורגים ב-1.2% מהמקרים בלבד.

השימוש הכללי באנטיביוטיקה מקומית ירד במהלך השנים. נראתה ירידה בשימוש של רופאי עור וכירורגים פלסטיים באנטיביוטיקה מקומית, אך לא של רופאי משפחה או מומחים בתחומים אחרים.

החוקרים מסכמים כי מדובר בשיעור גבוה של שימוש מיותר באנטיביוטיקה מקומית למניעת זיהומים. עם זאת נראה כי קיימת מגמה חיובית של ירידה בשימוש זה, המשקפת ככל הנראה הטמעה הדרגתית של ההנחיות הנוכחיות (שכן שימוש באנטיביוטיקה מקומית היה נהוג בעבר).

מגבלת המחקר העיקרית שמעלים החוקרים היא היעדר ציון של אינדיקציות לשימוש בתרופות בבסיס הנתונים. לפיכך נאלצו החוקרים להניח כי כל מתן אנטיביוטיקה מקומית בעת ניתוח דרמטולוגי היה מניעתי. על מנת להגביר את מידת הדיוק שבהנחה זו לא נלקחו בחשבון ביקורים שבהם נרשמה אבחנה של תהליך זיהומי, או כל ביקור שבו בוצעה יותר מפרוצדורה ניתוחית אחת. למרות זאת לא ניתן להסיק לגבי נסיבות ייחודיות שהביאו רופאים להמליץ על שימוש באנטיביוטיקה מקומית במקרים מסוימים, אולם החוקרים טוענים כי נסיבות כאלו הן נדירות.

מעבר לנזק הרפואי שבשימוש מיותר באנטיביוטיקה, החוקרים מצטטים ניתוח כלכלי לפיו שימוש זה גורם להוצאה מיותרת של 8–10 מיליון דולר בשנה.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Levender et al., Use of topical antibiotics as prophylaxis in clean dermatologic procedures, Journal of the American Academy of Dermatology 2011 Aug 5. [Epub ahead of print]

נושאים קשורים:  רפואת עור ומין,  פצע נקי,  זיהום בפצע מניתוח,  אנטיביוטיקה מקומית,  מחקרים
תגובות