בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר פסק פיצוי של כ-1.5 מיליון שקל לטובת מטופל אשר תבע את קופת חולים כללית על רשלנות בשל אי הפנייתו לבדיקת הדמייה במועד.
עוד בעניין דומה
כשהיה התובע בן 17, התגלה בראשו גידול מסוג Pituitary Adenoma. בשנים שקדמו לגילוי ביקר המטופל ביקר מספר פעמים אצל רופא המשפחה והתלונן על כאבי ראש, סחרחורות ותופעות נוספות אשר לטענתו החמירו עם הזמן. רק לאחר שלוש שנים הופנה לייעוץ נוירולוגי ובעקבותיו הופנה לביצוע בדיקת MRI , בה התגלה הגידול. הגידול גרם לפגיעה בראייה של המטופל, ולהפרעות אנדוקריניות עם תופעות לוואי.
בית המשפט המחוזי פסק כי הקופה נושאת באחריות לנזק של המטופל כיוון שרופאי הקופה התרשלו באבחון הגידול בשל אי הפניית המשיב לרופא נוירולוג או לבדיקת הדמייה במועד.
בית המשפט התבסס על פירוט הרשומה הרפואית ועל ההיסטוריה הרפואית המשפחתית של המטופל כמו גם אימוץ גרסתו בדבר תלונותיו החוזרות ונשנות על כאבי ראש במשך כשלוש שנים.
בית המשפט הדגיש כי על רופא משפחה מוטלת חובת זהירות מוגברת, משום שאינו רופא מומחה, וזו הופרה במקרה דנן. בנוסף הודגש כי הרשומות הרפואיות של המטופל נוהלו באופן לקוי על ידי רופאי הקופה ונעדרו פרטים מרכזיים, כגון הרקע המשפחתי של המטופל, באופן אשר פגע באפשרות להפנות את המטופל לבדיקות במועד מוקדם יותר. עוד נקבע כי שליחת המטופל בסופו של דבר לבדיקת הדמייה נעשתה תודות ללחץ שהפעילה אמו.
בית המשפט המחוזי פסק פיצוי של כ- 1.5 מיליון שקל בגין רשלנות רפואית.
הקופה ערערה לבית המשפט העליון וטענה כי לא התגלו אצל המטופל קודם למועד שבו הופנה לבדיקות, סימפטומים אופייניים לגידול מהסוג שהתגלה, ועל כן הרופאים לא היו אמורים לשולחו לבדיקות.
בית המשפט העליון קיבל את עמדת המחוזי ופסק כי במקרה זה קיימת חובת זהירות קונקרטית כלפי המטופל וכי משכאבי הראש של המטופל הפכו להיות תופעה כרונית, והוא שב והתלונן עליהם באופן תדיר, ונוכח העובדה שהבדיקות אליהן נשלח, שיועדו לאמת אבחנות שכיחות וידועות, לא העלו כל ממצא לפשר כאביו, נוצר הצורך והלכה והתגבשה החובה של רופא המשפחה להמשיך ולברר את המקור לכאביו של המטופל. בכלל זה היה על הרופא לצפות את אפשרות קיומן של מחלות נדירות יותר המצריכות הפניית המטופל לרופא מומחה בתחום הרלוונטי ובדיקות הדמייה.
עוד הוסיף בית המשפט כי רופא החב חובת זהירות למטופל נדרש לנקוט אותם אמצעים שרופא סביר היה נוקט בנסיבות העניין, לגילוי הפגם ולריפויו.
בית המשפט ציין כי לא כל טעות בשיקול דעתו של הרופא המטפל תיחשב להפרת חובת הזהירות, בין היתר מחשש ל"רפואה מתגוננת".
בנוסף ציין בית המשפט כי יש חשיבות לרשומות רפואיות מלאות גם לצורך מעקב שגרתי ובירור עתידי. בית המשפט פסק כי במקרה דנן, חלק מהמפגשים של המטופל עם רופאי המשפחה של הקופה תוארו באופן לקוי, אשר בוודאי הקשה על מתן טיפול יעיל ומלא למטופל, ופגע באפשרות לבחון בדיעבד את תפקודם של רופאי הקופה.
בית המשפט אף פסק כי הוכח הקשר הסיבתי בין אי שליחת המטופל לבדיקות נוספות לגרימת הנזק ועל כן השאיר את פסק דינו של המחוזי כנו.