פסיכולוגים מקנדה בחנו את התפלגות השימוש בתרופות נוגדות דיכאון. בסקר השתתפו 20,013 אמריקנים שמייצגים את כל שכבות האוכלוסייה הבוגרת בארצות-הברית. 1,441 מהם נטלו תרופות כנגד דיכאון במהלך שניים-עשר החודשים שלפני הסקר. 396 מתוכם מעולם לא אובחנו כסובלים מדיכאון או ממצבים פסיכיאטריים אחרים שכלולים ב-DSM-IV ושבהם מומלץ טיפול עם נוגדי-דיכאון.
עוד בעניין דומה
רוב האנשים שנטלו נוגדי-דיכאון מבלי שאובחנו כחולים היו נשים קשישות ממוצא אנגלוסקסי. רובם קבלו מרשם לתרופות אלה על-ידי רופאים שאינם פסיכיאטרים. הנתונים, שנאספו בין השנים 2001 – 2003, מצביעים על התפשטות התופעה של נטילת נוגדי-דיכאון מבלי שתהיה לכך אינדיקציה רפואית ברורה.
יתכן, אמנם, שהתרופות נוגדות-דיכאון מסייעות לאנשים שנוטלים אותן, גם אם אין להם אינדיקציה רפואית ברורה, לשפר את הרגשתם. אולם, שיפור כזה יתכן והיה מושג גם ללא התרופות. יתר על כן, לתרופות נוגדות-דיכאון יש, כמו לרוב התרופות, תופעות לוואי משמעותיות. בנוסף, לנטילת תרופות אלה השלכות על מצבם הרפואי של האנשים גם כתוצאה מאינטראקציה עם תרופות אחרות וגם עקב הסיכון לטעויות בנטילת תרופות - תופעות שהן בעייתיות ושכיחות במיוחד בקרב אוכלוסיית הקשישים, שבקרבה היתה התופעה נפוצה יותר.
ערכה ד"ר דורית שנון
מקור:
Pagura J. et al., J Clin Psychiatry. 2011: Antidepressant use in the absence of common mental disorders in the general population.