פרופ' פול רוטמן, דיקן בית הספר לרפואה ג'והנס הופקינס (בלטימור, ארה"ב) מצטט את הרופא וויליאם אוסלר הגדול: "מי שלומד רפואה ללא ספרים דומה לספן המפליג ללא מפה, אך מי שלומד רפואה מבלי לטפל בחולים אינו רשאי כלל לצאת להפלגה". פרופ' רוטמן מוביל בהופקינס מהפכה בחינוך הרפואי שבבסיסה ראיית החמלה Compassion כערך המרכזי של מקצוע הרפואה. הוא מאמין עדיין שמרבית העוסקים במקצוע הרפואה אכן מונעים על ידי רצון לעזור ולהפחית את סבלם של החולים (1).

הדיקן רוטמן מצביע על שורה של מכשולים המפריעים ליישום גישה הומניסטית ברפואה המודרנית, ביניהם: הצורך להתמודד עם טכנולוגיות מרובות ומידע עצום, מגבלות זמן, עומס הנובע מטיפול בחולים רבים מאד, ניכור שיוצרות הטכנולוגיות החדשות, חסמים של בירוקרטיה, תיעוד מנופח, ולא פחות מכל אלה - עייפות ושחיקה של הצוותים הרפואיים.

בישראל החלו בשנים האחרונות להסתייע בבוחנים חיצוניים כדי להטמיע שיטות עבודה תקניות ומדידות במוסדות הרפואיים ("אקרדיטציה"). כמי שעבר מספר פעמים את התהליך במרכז הרפואי שלי, אני נפעם כל פעם מחדש מההשקעה של המערכת המנהלית והמקצועית בחידוד מדדי הביצוע והאיכות בבית החולים. תלי תלים של נהלים ואלגוריתמים מפרטים כל פעולה רפואית, מרגע המגע הראשוני עם המטופל, תהליכי הקליטה, הבקרה והרישום ועד לביצוע פעולות רפואיות מורכבות המחייבות שימוש בטכנולוגיות ומערכות מידע מסובכות.

אין ספק שהמיכון והמחשוב דוחפים את המערכות הרפואיות לדיוק רב וחתירה לרזולוציות מפורטות של כל פעולה ופעולה, כולל אלו הנחשבות באופן מסורתי לפשוטות ואינטואיטיביות.

לאן כל זה מוביל? האם הרופא, האחות או הטכנאי יהיו יעילים יותר בעתיד? האם יתנהלו ביתר חכמה? האם ייטעו פחות? האם ניתן למדוד "תפוקות" של מוסדות רפואיים במדדים כלכליים בלבד? ואם אכן המערכות יהיו יעילות יותר, האם האדם מושא הטיפול - עדיין יזכה לתשומת לב, חיוך, חסד, מאור פנים, תמיכה? ובסופו של יום: האם ה"לקוח" יהיה מרוצה יותר?

בשנת 1972 טבע מלך בהוטן (ממלכה של 700 אלף איש במרומי ההימלאיה)- המלך הדרקון הרביעי - ג'יגמה סינגייה וואנגצ'וק, את המושג: "אושר לאומי גולמי"- אל"ג (Gross National Happinessי- GNHי (2). כוונתו המקורית הייתה למחויבות הממלכה לבניית כלכלה לאומית המבוססת על ערכי הרוח הבודהיסטים. "אושר לאומי גולמי" אינו מתייחס רק להכנסה לנפש כמו התוצר הלאומי הגולמי GNP/GDP המערבי, אלא למדדי פיתוח כלכלי וחברתי המתחשבים בקיימות (Sustainability), שמירת ערכי התרבות והסביבה וממשל ערכי וטוב יותר לאזרחים (3).

הפרופסור לכלכלה מאוניברסיטת דרום קליפורניה ריצ'רד איסטרלין אומר בביקורתיות: "גרמו לנו להאמין שלא חשוב מה אנשים אומרים על מידת האושר שלהם. שכנעו אותנו שאם אנשים צורכים יותר, אז הם בהכרח מאושרים יותר". כמוהו גם מלך בהוטן טוען שפיתוח נכון של חברה אנושית מתרחש רק כאשר הצמיחה הכלכלית הולכת יד ביד עם הצמיחה הרוחנית: "כל אדם שואף להיות מאושר, לכן ממשלה טובה היא כזו שתחת שליטתה חיים כמה שיותר אזרחים המגדירים עצמם מאושרים".

מדד "אושר לאומי גולמי" מורכב מתשעה אלמנטים בסיסיים, הכוללים: דאגה לבריאות פיזית, איכות חיים נפשית, ניהול זמן בריא, חיות (vitality) קהילתית וחברתית, עושר תרבותי, שימור אקולוגי, אפשרות שווה לחינוך, חלוקה שוויונית של הכנסה, ממשל טוב. כל אחד מהקריטריונים הוא בעל משקל שווה לאחרים והקריטריונים נשענים על 72 אינדיקטורים מדידים, שפותחו על ידי חוקרים שונים .

לא פלא שהאו"ם בהחלטה מס' 65/309 משנת 2011 המליץ לשלב את מושג ה"אושר" בתכניות הפיתוח העולמיות שלו. חוקרים חשובים וביניהם הפסיכולוג דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה, מפתחים מדדי אושר להערכת השפעתם של אירועים שונים על מידת שביעות הרצון של בני האדם מפעילותם, סביבתם ואורח חייהם.

ונחזור למערכת הבריאות שלנו. האם אפשר לקוות שבתי החולים יטמיעו לתוך מערכת הנהלים שלהם גם מדדים ואלגוריתמים "דמויי" GNH להערכת הטיפול בחולה? האם "הקלה", "סיפוק", "שמחה", "אמפתיה", "הפחתת סבל", "חמלה"- ניתנים למדידה והערכה? האם בין מדדי ה"תפוקה" של הצוות הרפואי ניתן יהיה לכלול גם: "פנים מאירות", "אדיבות", "הקשבה", "תשומת לב"? האם בתי החולים יעריכו וייתנו פרסי עידוד ותמריצים לעובדים שיעמדו ביעדי GNH אלה? האם המנהלים במערכת הבריאות יסכימו לקבל מהעובדים הערכות-משוב כגון: "מנהל מתחשב", "אדיב", "סבלני", "משמש דוגמה", "מניע"?

לדעתי, הצלחת הפעילות הרפואית בכוורת הדבורים העמלנית של בתי החולים המודרניים אינה תלויה רק בעמידה ב"יעדים" ו"תפוקות" כלכליות. בעידן של תחרות חופשית גם המרכזים הרפואיים המתקדמים ביותר מבחינה טכנולוגית יבינו שהצלחתם תלויה לא פחות בשביעות הרצון של "הלקוחות", אשר מחלותיהם הובילו אותם להזדקק לשירות. מוסדות הרפואה יהיו חייבים לטפח ולהטמיע באופן מערכתי שיטת רפואה הומניסטית אשר תעמיד את האדיבות, ההתחשבות והיחס האישי בראש סולם העדיפות.