מה מאפיין את המשבר ההולך והמעמיק של המערכת? העדר מוחלט של תכנון ארוך טווח, חסר גובר והולך בכוח אדם מקצועי ומיומן (תחילתו במקצועות הקריטיים והמשכו בכולם), חסר מעמיק והולך באתרי טיפול באוכלוסיה המתרבה כללית והמזדקנת בקצב מוגבר במיוחד, פער שלילי של רמת הטיפול ההולך וגובר בפריפריה לעומת המרכז.

כל הנאמר לעיל נובע ובמקביל מתת תקצוב של המערכת באופן מודע ואכזרי על ידי ה"קברניטים" קובעי המדיניות הכלכלית לגבי מערכת הבריאות הציבורית. תת תקצוב שנתי זה של כשלושה מיליארד שקל (ממקורותיי בבנק ישראל) הולך ומחריף ומתבטא בין היתר: בחסר קיצוני של מיטות אשפוז (צפיפות במחלקות והשהיות ממושכות במיון) ואלימות גואה; תורים ארוכים ביותר לייעוץ אמבולטורי/ פעילות כירורגית-אשפוזית, עקב חסר הולך וגובר של מומחים מחד ומיקום פיזי לביצוע, מאידך; רמת הטיפול האינטנסיבית הצונחת עקב המחסור הגובר באחיות, ועוד.

אילו היה קיים "רגולטור" המנסה לתקן את העיוותים דלעיל היה נתקל בחוסר משווע ומעמיק של משאבי תקציב ליישום המטלות הנ'ל עקב תת תקצוב מכוון במודע.

המטרה: אימוץ המטלות במלואן והשגת תוספת המשאבים למימושן.

השיטה: מודל ה-PPP (Public-Private-Partnership) לגווניו, המקובל במדינות ה-OECD.

הביצוע: הקמת תוכנית אב (לשנים 2030-2018) בהקדם לתשתית פיזית ותפעולית לקריות בריאות כוללניות ונספחיהן, שיוקמו על קרקע המדינה ובפיזור דמוגרפי נדרש וראוי, באישור הממשלה ובאחריות שרי אוצר-בריאות.

"הקריה" תכלול (לא המצאה שלי, ראו את המציאות הזאת סביב מרכזי בריאות מפורסמים בעולם) :מתקני אשפוז ציבוריים (כללי, בריאות-הנפש, סיעודי); מתקן אשפוז פרטי (כולל מטופלי תיירות רפואית); מרפאות מומחים (ציבורי); מרפאות מומחים (פרטי); מתקנים ל"נספחי בריאות" כגון: מכוני פיזיותרפיה ציבורי/ פרטי, רפואה אלטרנטיבית, רפואה אסתטית-קוסמטית ודומיהן; מתקנים כלליים לצורכי האוכלוסיה: מזון, הלבשה, הנעלה וכו'; מתקנים ספציפיים לרכישת "מוצרי בריאות", כגון: בית מרקחת, קוסמטיקה-אסתטיקה וכו'.

פיקוח

חוזים מתאימים באחריות אוצר/חשב ותיאום עם משרד הבריאות.

אישור לרמה הפיזית של מתקני אשפוז ומרפאות בידי ה"רגולטור" – משרד הבריאות.

אישור עקרוני להקמת יתרת המתקנים השונים והכרחיותם באתר – כנ'ל.

פיקוח על רמת מחירי השירותים הפרטיים השונים (תוך רווח הולם) - כנ'ל.

פיקוח על רמת הביצוע, קצבו ועמידה בלוח זמנים חוזי להקמת מתקני האשפוז והמרפאות - כנ'ל.

שיתוף פעולה מלא ומוסכם להכשרת כוח אדם לקראת איוש והפעלת האתרים:

רופאים: משרד הבריאות – הר"י (מועצה מדעית), פקולטות לרפואה, קופות החולים.

יתר המקצועות הרפואיים והפרה-רפואיים: משרד הבריאות, ארגוני העובדים, המכללות השונות, קופות החולים.

ניהול האתר - על ידי רשות בריאות ממלכתית ( שיש להקימה?); אחת מקופות החולים (תוך הקמת חברות-בת מתאימות?).

תקני כוח אדם - לא כעובדי מדינה אלא עובדי ה"רשות" ועובדי ה"קופה" (ראו מוסדות ה"כללית" לדוגמה).

מה ימשוך הון פרטי למיזם? קבלת קרקע מדינה ללא עלות (תרומה משמעותית!), רווח (אמנם מפוקח ומאושר על ידי ה"רגולטור") מהפעלת מתקנים שונים ומאושרים להקמה על ידי ה"רגולטור" ויוקרה.

תוספת משאבים לשיקום מערכת הבריאות הציבורית

המתקנים הפיזיים יוקמו באמצעות ההון הפרטי אשר יפוצה (חלקית) בחוזי "הפעלה ואחזקה" ארוכי טווח של המתקנים "הציבוריים"(כולל אחריותו לתקני כ"א למשימות אלו). חלק מוסכם מרווחי ההפעלה (המפוקחים) של המתקנים "הפרטיים" יופרשו לצרכי ה"שיקום" ולאיזונה התקציבי של התוכנית.

שאלות פתוחות

אפילו באם תחל מחר תוכנית השיקום המוצעת יחלפו לפחות כ-8 שנים עד להפעלתם של האתרים. במצב הקיים כיום יש להתחיל את הכשרתו במקביל של כוח האדם, ובראש ובראשונה של רופאים שהכשרתם הינה הארוכה ביותר:
היכן המשאב התקציבי? היכן השדה הקליני להכשרה? האם יימצא תקציב מיוחד ל-8 השנים הבאות למטרה הכרחית זו? האם יימצא/ו תורמים/נדבנים/ פילנתרופיים לתקצוב זה מן הארץ או מן העם היהודי ברחבי תבל?

לסיכום, אלה עקרונות מנחים ופתרונות בקווים כלליים, אשר כמובן יש לעבדם בעזרת המומחים לדבר כדי לאפשר בדיקתם הכלכלית באופן יסודי. האטרקציה לגבי ההון הפרטי: הקצאת קרקע מדינה ללא עלות; הקמת מתקנים פרטיים באתר נושאי רווחים מובטחים (אמנם תחת פיקוח); שותפות גלויה במיזם יוקרתי - "קריית בריאות ממלכתית", שתישא את שם השותף.

הערה: המסמך נדון תחילה עם יו"ר הר"י ובהמשך הוצג למנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, בעת פגישתי האישית עימו בלשכתו ב- 24/01/2018. בהמשך, ביקשתי תגובתו והערותיו וזאת במספר תזכורות אך טרם נעניתי, למרות שחלפו כמעט שלושה חודשים מאז. עקב זאת, מצאתי לנכון להעלות את הנושא לדיון ציבורי פתוח (11.4.2018)