התפקיד החולני של תת תרבות ה-Tik Tok וכיצד מומלץ לטפל?

אנו עדים בתקופה זו להופעת טיקים רבים בילדים ובני נוער מעבר לרגיל. לפיכך לאחרונה מתעוררות בקרב רופאים השאלה מדוע הם מאבחנים יותר טיקים בעת הזו. אציין בקצרה מספר תובנות לאור הניסיון הקליני שלי, על הסיבות להופעת טיקים בילדים ובני נוער בכלל, ובתקופה זו בפרט.
(1)  הטיקים בילדים לסוגיהם נגרמים בעיקרם באופן כללי בעקבות:
א. רגישות, פגיעות, לחץ, תדמית עצמית נמוכה, חוסר ביטחון עצמי, חרדה, דיכאון;
ב. גורמים סביבתיים כמו לחצים בלימודים, קשיים חברתיים והתנהלות משפחתית לא מתאימה;
ג. במצבים רפואיים נוירולוגיים ונפשיים, כמו בהפרעת קשב, הפרעה בספקטרום אוטיזם, בחרדה כללית, בטורט ועוד.
(2) בתקופת מגיפת הקורונה, טבעי הדבר שמתגברים אצל חלק מהילדים הלחצים הרגשיים, הלימודיים, החברתיים, ולכן נוכחים אנו ביותר מקרים חדשים של טיקים. בדרך כלל טיקים אלה תלויי גורמים סביבתיים, נחלשים ונעלמים כאשר המצב נרגע, בד בבד עם התנהלות נבונה ומתאימה של הסביבה המשפחתית הקרובה התומכת.
(3) המדיה ברשתות החברתיות היא גורם מכריע נוסף המשפיע על ריבוי הופעות טיקים חדשים והחמרתן, וביחוד שנכנס לסל "טיק טוק", כפי שמכונה בכותרת מאמר זה "תפקיד חולני של תת תרבות ה-Tik Tok " והשלכותיה על בריאות הנפש, כפי שמפורט ומוסבר היטב במאמר הנוכחי. על ציבור ההורים, מטפלים ורופאים לדעת להסבירו ולפעול על פי המלצותיו.

Tik Tok’s Sick-Role Subculture and What to Do About It, Jane Harness, Hayley Getzen. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 2021

TikTok היא פלטפורמת מדיה חברתית המאפשרת למשתמשים בה לשלב מוזיקה, טקסט ואפקטים מיוחדים אחרים בסרטונים קצרים: לאפליקציה יש כ-30 מיליון משתמשים כל חודש בארה"ב לבדה, והיא היתה האפליקציה שהורדה ביותר בעולם בשנת 2020, עם 850 מיליון הורדות. כמו פלטפורמות מדיה חברתיות פופולריות רבות, השימוש מוטה מאוד לבני נוער, כאשר מדווח על 62% מכלל המשתמשים בין הגילאים 10–29 שנים. TikTok הטביעה נישה שבה בני נוער יכולים למעשה להתכנס כדי לצחוק על חוויות משותפות כאשר הם בבתיהם. ככזו, בני נוער מתייחסים יותר כשהם מפיקים הופעות אישיות מבתיהם, החל מסנכרון שפתיים ותנועות ריקוד מורכבות, ועד לסרטונים הדנים בנושאים רציניים יותר, כמו מאבקים אישיים עם מצבים נפשיים.
עם הבידוד במהלך מגיפת COVID-19, הגישה לקהילות מקוונות הפכה חשובה עוד יותר לבני נוער: כמו פלטפורמות ציבוריות רבות, התרחבות קהילות אינטרנט סיפקה הזדמנות לתובנה באשר למה שבני נוער מתקשרים. לדוגמה, ההערכה של TikTokers על למידה מקוונת שנחקרה בספרות שפכה אור על האתגרים שעימם מתמודדים בני נוער בזמן למידה בבית, כגון עומס עבודה עצום, התמודדות במצבים של בריאות הנפש, חוסר מוטיבציה, ונראות חיי משפחה, במהלך למידה וירטואלית.

TikTok כפלטפורמה לדיון בבריאות הנפש
השימוש במדיה חברתית באופן כללי מציב מספר אתגרים ידועים לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש: קיים קשר מורכב בין דה-סטיגמטיזציה של מחלות נפש באמצעות חשיפה פומבית לבין צורות של רומנטיזציה תרבותית של מחלות נפש. לרשתות החברתיות יש גם יכולת להשפיע על התנהגויות לבריאות או לא בריאות, התנהגותיות בטוחות או לא בטוחות. בנוסף לדיון על בעיות בית ספר וירטואלי, TikTok הצטרף לפלטפורמות אחרות של מדיה חברתית כולל אינסטגרם, פייסבוק, יוטיוב ו-SnapChat, כמקום לבני נוער לדון בבריאות הנפש בקהילה של עמיתים. מידת פריחתם של השיחות הללו ניכרת בהאשטאגים הרבים של TikTok למצבי בריאות נפשיים שונים, כולל TourettesTikTok ו-AutismTikTok. גם סרטונים אלה הם פופולריים מאוד, לדוגמה, להאשטאג Tourettes יש יותר מ-3.6 מיליארד צפיות.

עלייה בולטת בהפניות להפרעות דמויות טיקים חדשים אצל נערות: בין שלל הסרטונים המשתמשים בתגי ההאשטאג הללו, יש סרטונים של בני נוער שמציגים סימפטומים באפליקציה, דוגמאות לכך הן תנועות מדאיגות, מורכבות, דמויות טיקים, שאינן אופייניות, מתישות, ולעיתים מוצגות כחמודות או קומיות. תופעה זו תוארה במאמר ב-British Medical Journal, אשר דיווח על עלייה בולטת בהפניות להפרעות דמויות טיקים חדשים אצל נערות מתבגרות במהלך מגיפת COVID-19. המחברים מצאו שנראה כי חלק ניכר מהחולים מציגים תסמינים שהיו בעיקרם תפקודיים. החוקרים התייחסו לתפקידה של המדיה החברתית, במיוחד TikTok, והלחץ של המגיפה כזרזים לעלייה חדה זו בטיקים תפקודיים. הם ציינו כי תשומת הלב והתמיכה שמקבלים מתבגרים מפרסום סרטונים של הטיקים שלהם עלולים לחזק את הסימפטומים.

אבחנה "טרנדית" נוספת שנראית בקרב TikTokers היא אוטיזם:ישנם סרטונים המראים לנוער כיצד לחפש את סולם האבחון של Ritvo Autism Asperger-Revised (RAADS-R) ל"אבחון עצמי" של אוטיזם, או בני נוער שמצלמים את תגובותיהם לאחר שהם מציינים את התוצאות שלהם. בסרטונים רבים, משתמשי אפליקציה מגנים לרוב על האבחנה שלהם, האשטאג פופולרי #actuallyautistic.

יש כמה משתמשי TikTok שדנים באבחנות שלהם, כולל הפרעת סימפטומים סומטיים, באופן ישיר, בעוד שאחרים מדגימים חזותית את בריאותם הנפשית או התסמינים הפיזיים: ישנם סרטונים רבים של בני נוער שעשו מאמצים רבים כדי להישאר בתפקיד החולה. ישנן דרכים רבות להבין את ריבוי הדיונים על בריאות הנפש בפלטפורמות המדיה החברתית. מה שבעבר אולי היה דיון עם עמית, זמין כעת לכל לעולם, כולל אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. ה"דיונים" הללו נשארים באינטרנט, מצטברים והופכים נגישים יותר. יש גם את הדרך שבה הפרעות נפשיות, ובעיקר סימפטומים סומטיים, עשויות להתאים במיוחד לרשתות החברתיות: ישנה איכות פרפורמטיבית שיכולה לבוא לידי ביטוי בסרטונים קצרים. פוסטים אלה מושכים תשומת לב ופרשנות, מה שעלול לחזק את הסימפטומים ולעודד סימולציה גלויה של סימפטומים.

המלצות קליניות, מודעות וסינון
לאחר שתוארה תופעת ה-TikTok של תת-תרבות זו, מומלצות מספר התערבויות לרופאים: ראשית, חשוב שפסיכיאטרים יהיו מודעים לתת-תרבות ה-TikTok הזו ולחשוב כיצד היא עשויה למלא תפקיד בפרקטיקה הקלינית. יכולים לשאול בני נוער באופן שגרתי על מערכת היחסים שלהם עם המדיה החברתית – כמה זמן הם מבלים בזה, מה הם מפרסמים, סוגי התוכן שהם צורכים, עם מי הם מתקשרים ואיך זה גורם להם להרגיש.

יש להבין את הסימפטומים ולפענח מה מטופל מנסה לתקשר וכיצד התסמינים עשויים לשרת אותו: רופאים נקלעים למצב שעלול להיות מסובך כאשר מחברים את השימוש במדיה החברתית לתסמינים כלשהם, מה שיכול לרמז לבני הנוער שהתסמינים שלהם אינם "אמיתיים" אלא מיוצרים ומבוצעים. יחד עם זאת, בהינתן האפשרות שרווח ראשוני או משני משחק תפקיד, הפרעה לא טבעית מלאכותית צריכה להיכלל באבחנה דיפרנציאלית. באופן דומה, רופאים עשויים לתהות האם TikTok משמש כווקטור לשימור פתולוגיה אצל משתמשים המציגים את תפקידם החולני, שכן השקפות ותשומת לב עלולות לחזק את הסלמה של תסמינים קשים.

מתן טיפול פסיכו-חינוכי אוהד לגבי תסמינים של בריאות הנפש הנצפים ברשת: אלה עשויים לאפשר לבני נוער לשקול זאת בצורה לא מאיימת, וזו הסיבה שמודעות למה שקורה באינטרנט והיכרות עם דוגמאות, במיוחד כאלו בתחום בריאות הנפש, יכולה להיות חָשׁוּבה. לדוגמה, רופאים יכולים לפנות לנוער באומרם, "ראיתי סרטונים רבים ב-TikTok עם ילדים שמדווחים שיש להם טיקים. הרבה מאלה כרוכים בתנועות גדולות כמו זריקת משהו על פני החדר".

רופאים יכולים לבקש מהמטופלים לשתף חשבונות, סרטונים או פוסטים שהשפיעו עליהם, אם הם מרגישים בנוח לעשות זאת. קלינאים עשויים גם לשאול בני נוער מה הם למדו על הסימפטומים שלהם או על אבחנה מסוימת באינטרנט, האם הם שיתפו את הסימפטומים שלהם ברשתות החברתיות, ואם כן, מה הייתה התגובה. יכול להיות שתגובה מעורבת, עם כמה הערות שליליות, שעשויות להשפיע עוד יותר על הבריאות הנפשית של הפרט, לעומת הערות אחרות של הגנה או סימפטיה.

קיים קשר מורכב בין משוב חיובי ושלילי, בני נוער עשויים לקבל תמיכה ו/או שיציקו להםבהתאמה: בגלל האפשרות לאנונימיות, בני נוער פותחים לפעמים חשבונות מזויפים רק כדי לכתוב הערות שליליות בחשבון האמיתי שלהם, מה שבמקרים מסוימים מעורר תמיכה והגנה מאחרים. המוטיבציה ל"פגיעה עצמית דיגיטלית" זו מורכבת ועלולה לחרוג מחיפוש אחר תמיכה מעמיתים לביטוי ממשי של תיעוב עצמי. בני נוער שמגנים זה על זה בהערות עשויים גם לנסות לפנות לאדם כדי לקחת על עצמו תפקיד "מטפל". בני נוער אלו עשויים לתת עצות המבוססות על ניסיונם האישי או אפילו להיות נתונים לאימוץ הסימפטומים של חברם או מכרם המקוון לאורך זמן. במקרים מסוימים, בני נוער עשויים לנסות להחליף זה את זה בעוצמת המחלה.

בנוסף לחקירת השימוש של בני נוער במדיה החברתית, חשוב לקלינאים לקבל מידע גם ממטפלים: לרבים מהם יש קשרים מורכבים ומסוכסכים משלהם עם מדיה חברתית, כולל המידה שבה הם יודעים ומבינים מה ילדיהם רואים ומפרסמים. קלינאים יכולים לשאול מטפלים באילו פלטפורמות מדיה חברתית הילדים שלהם משתמשים, האם הם מפקחים על החשבונות שלהם, האם יש להם "חשבונות מזויפים", האם ילדיהם נתקלו אי פעם בסכסוכים בינאישיים ברשתות החברתיות, או האם יש דאגות בטיחותיות לגבי המדיה החברתית שלהם. חשוב שהקלינאים ישאלו את ההורים לגבי התוכן שילדיהם צורכים, והאם הם מפרסמים על הסימפטומים שלהם ומהן התגובות.

מבטחי בריאות עשויים "לחפש" את המטופל שלהם דרך גוגל או TikTok עצמה. המלצות האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים קובעות: "חיפוש מידע על מטופל דרך האינטרנט או המדיה החברתית צריך להיות למטרה ספציפית עם רלוונטיות קלינית ברורה. יש לשתף כל מידע המתקבל דרך המסלול הזה ישירות עם המטופל כדי למקסם את השקיפות ולפני רישום כל מידע כזה בתיק המטופל". כפי שצוין לעיל, הדרכה קלינית כללית היא לדבר עם המטופל ישירות.

תופעה זו לא חדשה, בני נוער דנו בבריאות הנפש במדיה חברתית הרבה לפני הופעת ה-TikTok: במשך שנים, בני נוער חולקים תכנים הקשורים להפרעות אכילה, דיכאון, פגיעה עצמית ואפילו התאבדות באמצעות האשטאגים נסתרים שגם מחזקים את תפקידם בקהילה ומתחמקים מדיווח על הפוסטים שלהם.

עם זאת, חשוב לראות גם את התופעה בהקשר הנוכחי של מגיפה עולמית, שגרמה עד היום ליותר מחצי מיליון מקרי מוות בארה"ב: ראינו שבני נוער נוטים פחות להתמודד עם מחלות קשות או מוות מנגיף הקורונה, כאשר רק 0.05% ממקרי המוות בארה"ב מ-COVID-19 הם בקבוצת הגיל של 0 עד 17 שנים. התמודדות מול טרגדיה, מחלות ותמותה, בעוד בני נוער מוגנים בעיקר מפני תמותה הקשורה ל-COVID-19.

האם אוכלוסיית נוער זו מנסה להזדהות עם שאר האוכלוסיה על ידי נטילת תפקיד החולה? האם הם מנסים לתקשר שהם גם זקוקים לעזרה? האם תפקידם כחולה, משרת מטרה בבית, לצמצם את הסכסוך כאשר בני המשפחה מתגייסים נגד המחלה? האם הצגת תסמינים ב-TikTok יוצרת באופן מהימן התנגשות עם זרים בהערות, והאם תקשורת של תוקפנות בדרך זו מונעת מהנוער/המשפחה מגילויים אחרים של כעס או חוסר אונים במהלך מגיפה עולמית?

ככל שהדרישות האקדמיות לנוער עלו לרמה שאפילו מבוגרים רבים לא יכולים לסבול עם המעבר ללמידה מקוונת, ההנחה היא שתפקיד החולה עשוי להיות דרך תת-מודעת לזכות בהפוגה מהדרישות הללו בצורה מקובלת במבנה החברתי והמשפחתי. ללא קשר לסיבות העומדות מאחורי תופעה זו, יכולים לומר שסרטוני תפקידי חולה פרפורמטיביים הם פופולריים, כלומר אם בני הנוער אינם יוצרים את התוכן הזה בעצמם, סביר להניח שהם יצפו בו.

הפחתת השפעות החיזוק של TikTok
רופאים צריכים לעבוד עם מטפלים כדי לפתח תכנית עם ילדם להגבלת ההשפעות המחזקות של פרסום תסמינים או מחלות ב-TikTok: זהו נושא עדין, כיוון שבני נוער מצאו כי TikTok הוא חסד מציל בזמנים אלה של בידוד. בין ההמלצות של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ישנן הצעות לקידום אזורים נטולי מדיה או בזמני ארוחות, ולמנוע פעילויות אחרות. ממליצים גם למטפלים לצפות יחד בתוכן שילד צורך. במקרה של תוכן של תפקיד חולי, הורים יכולים לנהל דיון עם ילדיהם על מה מושך אותם לסרטונים אלה, תוך כדי צפייה משותפת. המשפחה עשויה גם להגיע להסכמה שהמטפל יצפה בסרטוני הווידאו של ילדם לפני פרסום.

מחקרי המשך על משמעות הסימפטומים עבור המטופל בתקופות קשות אלו כמו גם טיפול פסיכו-חינוכי בהתאם: אם המטופל יכול לזהות צורך רגשי שמסופק כעת על ידי פרסום סרטוני TikTok על תסמינים, אז הקלינאי, המטופל והמטפל יכולים לחשוב על דרכים אחרות שבהן ניתן לענות לצורך זה. לדוגמה, הסלמה בסימפטומים של המטופל וכתוצאה מכך הסלמה של דאגת המטפל עשויה להתפרש על ידי הפסיכיאטר כצורך של המטופל ליותר תשומת לב מהמטפל. במקרה זה, הם עשויים להציע למטפל ולילד לקצוב זמן מתוכנן לטיפול אחד על אחד.

הקלינאים, צריכים להתעדכן בטרנדים האחרונים של TikTok, כיוון שהם עלולים  להשפיע על הבריאות הנפשית של מטופליהם. זוהי תופעה שטרם נחקרה, ובוודאי הנחיות הטיפול יתפתחו ככל שהניסיון יגדל.

נ.ב.  מחקרים בהרחבה בנושא הטיקים (כולל טורט) והטיפול בהם, הכללתי בפרק מיוחד באתרי, שקישור אליו צרפתי להלן –>הפרעת טיקים