מאמר של א. סציגטי, פרופ' לפסיכיאטריה פדיאטרית בבי"ח לילדים פיטסבורג, פורסם במאי 2016, בגיליון האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילד ולמתבגר, על הקשר בין פדיאטריה לפסיכיאטריה.

בעיות נפשיות במתבגרים הן נפוצות וקשורות לתחלואה ולתמותה מוגברת במהלך הבגרות. נערים עם מחלות כרוניות יחד עם בעיות בריאות התנהגותיות, הן נפוצות יותר ועלותן גבוהה יותר למערכת הבריאות. הכרה בצורך לתת מענה טוב יותר לקשיים התנהגותיים נפשיים בבני נוער, כחלק מטיפול רפואי מקיף, אינה חדשה. בשנת 1999, בדו"ח משרד הבריאות ארה"ב על בריאות הנפש, צויין כי 70% מהילדים ובני נוער הזקוקים לטיפול, אינם מקבלים שרותי בריאות הנפש. גופים לאומיים המליצו על זיהוי וטיפול מוקדם בתחלואה נפשית בבני נוער, אולם ביצוע נוהלים לשיפור זיהוי מוקדם היה מוגבל. ב 2010 חוקק חוק שנועד לשפר גישה לשירותי רפואה מונעת, כולל קשיי בריאות התנהגותיים, עבור מיליוני ילדים בארה"ב. גם לאחר יוזמות אלה, מחקרים מעטים התמקדו בחקר שכיחות הפרעות נפשיות בילדים, והתחלואה נלוות להם של מצבים פסיכיאטריים ורפואיים אחרים. מריקנגז וחב', שהסתייעו בסקר תחלואה לאומית של ארה"ב הראו כי 1 מכל 4-5 נערים, ענו על קריטריונים להפרעה בבריאות נפש בשלב כלשהו.

מחקר שפורסם לאחרונה ע"י קליין סימון וחבריו, על שכיחות מצבים בריאותיים התנהגותיים נפשיים, יחד עם מחלות כרוניות בקרב בני נוער, תרם תרומה מכרעת לספרות בכמה דרכים. ראשית, במחקר נבחנה קבוצה גדולה של בני נוער עם מצבים רפואיים נפשיים התנהגותיים (BHC) שזוהו מרשומות הבריאות האלקטרונית, בהשוואה לבקרה של מתבגרים בני אותו גיל ומין, ללא קשיים התנהגותיים (N = 61,286). שנית, בחנו אבחנות פסיכיאטריות, הנלוות למצב (תחלואה) רפואי כרוני'  וביחוד למחלות גופניות כרוניות מסוימות, ואלה הושוו בין מתבגרים עם בעיות נפשיות וללא בעיות נפשיות.

"כיום, לאור העברת אחריות בריאות הנפש לקופות חולים, ניתן ללא קושי לעשות את תחילת הדרך, ולממש תוכנית כשלי או אחרת, לשילוב במרפאות פסיכיאטרים עם רופאי ילדים יחד"

המחקר מצא כי חמש ההפרעות הנפשיות השכיחות ביותר בבני נוער הם הפרעות דיכאון, חרדה, שימוש בסמים, הפרעות בספקטרום הדו-קוטבי, בשיעורים גבוהים יותר מאלו שנמצאו במחקר של מריקנגז וחב'. בהחרגה במחקר של חולי Medicaid ו- Medicare, סביר להניח שאומדן הפרעות נפשיות היה מופחת. בסך הכל, חולים עם הפרעות נפשיות לא היו בסיכון גבוה יותר לתחלואה רפואית נלווית, בהשוואה לקבוצת הביקורת. לעומת זאת, המתבגרים עם ההפרעות הנפשיות השכיחות, כמו דיכאון, חרדה, ושימוש בסמים, היו עם סיכויים גבוהים יותר משמעותית שיש להם חולי רפואי פיזי, בהשוואה לקבוצת ביקורת. יתר על כן, בתוך 7 המחלות הפיזיות בילדים שנבדקו (אסטמה, דלקת מפרקים, נזלת, סינוסיטיס, סוכרת, מעי רגיז/תסמנת מעי דלקתית, ומיגרנות), נמצאה פגיעות גדולה יותר בהפרעות נפשיות. אולם לא ניתן להעריך את הסיבתיות במחקר אורך גדול, המחקר מדגיש שצריכים להיות יותר שיטתיים בסריקת בני נוער למצבים רפואיים נפשיים, ולפתח אלגוריתמים טובים יותר לזיהוי, מניעה וטיפול במצוקה נפשית אצל מתבגרים. נדרשים מחקרים עתידיים לבחינת המסלולים של מצבים פסיכוטיים ורפואיים כאלה לאורך זמן, אשר עשויים לספק תובנות על מנגנוני אינטראקציות (פעולה הדדית) של גוף-מוח, כך שניתן יהיה לפתח התערבויות ממוקדות יותר.

מערכת הבריאות הציבורית בארה"ב ממוקדת יותר ויותר לשיפור איכות הטיפול ולהפחית עלויות, המחקר של קליין סימון וחב', מספק נקודת מוצא לקביעה, שמשאבים נוספים יהיו מנוהלים טוב ביותר. יש צורך באלגוריתמים ריאליים לסריקה של מצבים רפואיים ופסיכיאטריים במרפאות טיפול שונות לילדים, על מנת לזהות את הצרכים הרפואיים העיקרים בבני הנוער. כאשר מצבים נלווים מזוהים, תוכניות טיפול כוללניות שיתופיות צריכות להיות מיושמות. ישנם מספר אלמנטים, שהינם קריטיים להצלחה לשילוב טיפול נפשי עם טיפול רפואי, במיוחד ברמת בריאות האוכלוסייה: שיפור נגישות שרות רפואי למתבגרים ולמטפלים; תיאום טוב יותר של מידע בריאות אלקטרוני זמין ממקורות נפשיים ורפואיים; אסטרטגיות חדשניות להתגבר על המחסור היחסי של רופאים פסיכיאטרים לילדים ומתבגרים, כגון התאמה טובה יותר של התערבויות התנהגותיות וירטואליות, ופיתוח מודלי תגמול חלופים בר קיימא. שינויים באופן שבו מתוגמלים מטפלים, עבור טיפול רפואי משולב ידרש שינוי מתשלום מבוסס כמות (fee-for-service) לתגמול מבוסס יותר על איכות ותוצאות (למשל, תשלום על כל חבילת השירותים הקשורים בססיה אחת של טיפול). דגמים של טיפול משותף, כמו טיפול רפואי בבית המטופל, יובילו את הדרך לרפורמת הטיפול, שתניב תוצאות של ירידה בתחלואה ובהוצאות הרפואיות. בהתבסס על המחקר שנערך ע"י קליין-סימון וחב', מחקרים עתידיים צריכים להתמקד בכיוון על תוצאות קליניות, שימוש רפואי ופסיכיאטרי, ועלויות בריאות לאורך זמן תהיינה שימושיות במיוחד לפיתוח אסטרטגיות טובות יותר לטיפול בילדים ומתבגרים עם תחלואה מורכבת לשם הארכת איכות תוחלת החיים.

הערותיי: מאמר חשוב שמסכם מחקרים מעטים שנעשו עד כה, על הפרעות נפשיות עם מחלות גופניות בבני נוער. יותר ויותר אנו נוכחים שבריאות הגוף והנפש חד הם, וזה כולל ילדים ומתבגרים. לדוגמא, במרפאתי אני נוכח בשכיחות גדולה יותר של הפרעה נפשית-התנהגותית של קשב והיפראקטיביות (ADHD) בילדים עם מחלות כרוניות, כמו אלרגיה, אסתמה, וצליאק.

לפיכך, יש לחקור ולבחון לעומק את הקשר בין פדיאטריה לפסיכיאטריה, ולאור התוצאות להסיק מסקנות, ולקבוע הנחיות רפואיות לאבחון ולטיפול, על מנת לשפר את אכות הטיפול במתבגרים. עד אז, אל לנו לשקוט על השמרים, אלא עלינו לנקוט במספר צעדים, כמו:

1. להגביר את לימודי פסיכיאטריה של הילד בהתמחות ברפואת ילדים, ובאותה מידה לחזק את לימודי פדיאטריה בהתמחות פסיכיאטריה של הילד (הביצוע באחריות המועצה המדעית של הר"י).

2. השתלמויות קורסים וסדנאות בתחומי בריאות הנפש ורפואת ילדים, לעדכון רופאים המומחים בפדיאטריה ופסיכיאטריה בהתאמה (באחריות קופות החולים והאיגודים הרפואיים).

3. המידע האלקטרוני כולו (לא רק חלקו) על בריאות הנפש והגוף של הילד, אמור להיות פתוח בפני רופאי הילדים והפסיכיאטרים לילד ולמתבגר (משרד הבריאות וקופות חולים).

4. שתוף פעולה רפואי בין פסיכיאטרים לילד לרופאי ילדים, באמצעות מפגשים קליניים משותפים וכינוסים רפואיים, שיידונו בהם ילדים עם תחלואה מורכבת של הגוף והנפש (קופו"ח ואיגודים).

5. עבודה קלינית משותפת של רופאי ילדים עם פסיכיאטרים לילדים להפרעת קשב ונלוותיה, כבר כעת ניתן ליישמה במרפאות הקהילה, כפי שהצגתי לפני כחמש שנים והצעתי לקופו"ח - "תוכנית מודל מיטבי לטיפול בהפרעת קשב בילדים". כיום, לאור העברת אחריות בריאות הנפש לקופות חולים, ניתן ללא קושי לעשות את תחילת הדרך, ולממש תוכנית כשלי או אחרת, לשילוב במרפאות פסיכיאטרים עם רופאי ילדים יחד, לטיפול בהפרעות קשב ונלוותיה, כדי להעניק איכות רפואה טובה לילדים ומתבגרים.