בשנים האחרונות קיים פולמוס ער ביותר בנושא היתרונות למול החסרונות של שימוש בקנביס. מחד, קיים שימוש נרחב בקנביס לצרכים רפואיים ולפנאי, מאידך קיים חשש מנזקים פוטנציאליים של שימוש בחומר. בדיון הנוכחי צועקים אלו מחד ש"קנביס הוא מסוכן" ומאידך אלו המתעקשים כי "לקנביס אין נזקים". אלו גם אלו מוצאים מקורות מדעיים התומכים בעמדותיהם, ואלו גם אלו טועים לעתים בהצגה פשוטה של תופעה מורכבת. המחקר המדעי, על כל מגבלותיו, מסייע לנו להבין יותר לעומק את התמונה המלאה, ועל כן חשוב להבין את המקורות המדעיים של הטיעונים השונים כדי לשכלל את הדיון בנושא.

המסר לבני נוער צריך להיות חד וברור: תחכו. ככל שתדחו את תחילת השימוש בקנביס כך יקטן הסיכוי שלכם לסבול מכך בהמשך

טיעון חוזר בדבר יתרונות הקנביס מתייחס להקלה על סבלם של אנשים הסובלים ממחלות שונות. תתקשו, ובצדק, למצוא רבים שיתנגדו להקלה על סבלו של אדם כאשר טיפולים  מקובלים לא הועילו. דא עקא, המחקר הרפואי הקיים בתחום הוא באיכות נמוכה מאד במרבית המקרים, דבר המקשה על ההתייחסות לקנביס כאל "תרופה" לכל דבר - לא ידועים מינונים יעילים (דרישה בסיסית מתרופה) צורת הצריכה העיקרית (עישון) לא מוכרת ברפואה ומעלה חששות טבעיים של נזקים נלווים, משתמשים באותו החומר בצורתו הגולמית לשלל מחלות בעלות מאפיינים שונים מאד (דהיינו תרופה לא ספציפית) ועוד. לכן עדיין קשה להשתמש בקנביס כקו ראשון בטיפול במרבית המחלות הרשומות להתוויה, למרות שבהמשך כלל לא מבוטל שכך יהיה בעבור חלק מהמחלות לאחר פיתוח תכשירים רפואיים מובנים ויותר מכווני-מטרה. בגלל אופיו של צמח הקנביס ומספר המרכיבים הפעילים הרב הנמצא בו, פיתוח תכשירים מבוססי-קנביס שיתאימו לשימוש רפואי ספציפי למחלות שונות הוא תהליך מורכב. המחקר הרפואי צריך להתרכז בפיתוח תכשירים מבוססי-קנביס באופן שיאפשר לבחון את יתרונותיו הרפואיים באופן מבוקר.  בפועל הכוונה היא פיתוח תכשירים מבוססי-קנביס בעלי ריכוזים שונים של חומרים פעילים שונים שיפעלו ככל הנראה באופן שונה על כל מחלה.

טיעון לא פחות חשוב שלא זוכה עד כה למחקר מספיק וקשור באופן טבעי גם בעמדות חברתיות ואידיאולוגיות (ליברליות למול שמרנות ומה שביניהם) היא הלגיטימיות של שימוש בקנביס לצרכי פנאי אצל אנשים ללא מחלת רקע קשה (כלומר לא "קנביס רפואי"). האם לא לגיטימי שאדם מבוגר יצרוך קנביס בעבור הקלה על מתח? הקלה על סבל נפשי? מדוע שימוש מקובל וחוקי של קנביס שמור רק למצבי-קצה? מסמך החתום על ידי חמישה חתני פרס נובל בכלכלה יצא לפני חודשים ספורים מה-London School of Economics וסיכם ב-84 עמודים כי "המלחמה בסמים היא כישלון" (1). מסקנת הדו"ח שניסיונות למנוע שימוש על ידי חקיקה וענישה אינם יעילים ואף מזיקים ברמה החברתית. מרכזים אקדמיים מובילים, כדוגמת המרכז להתמכרויות ובריאות הנפש (Centre for Addiction and Mental Health) של אוניברסיטת בטורונטו פרסמו ניירות עמדה הממליצים על לגליזציה של קנביס כדרך לפיקוח טוב יותר על החומר והקטנה כללית של הנזקים הנלווים (2). אלו אינם מוסדות קיקיוניים (בלשון המעטה) ושומה עלינו לקרוא בעיון מסמכים אלו ולא לפטור אותם כלאחר יד. ועדיין, קיימים חששות שהנזקים הטמונים בשימוש בקנביס רבים, וגם על התומכים הנלהבים ביותר של הלגליזציה של קנביס להכיר יותר לעומק משמעות המחקר העוסק בנזקים אפשריים של השימוש בו.

על מנת להסיק קשר בין גורם (קנביס) לבין תוצאה יש צורך במחקרי-אורך בעל איכות טובה (דהיינו מעקב אחר קבוצת אנשים לאורך תקופה) ומוטב שיהיו מספר מחקרים המכוונים לתוצאות דומות.  כך הוכח קשר משמעותי בין שימוש בקנביס והתפתחותן של הפרעות פסיכוטיות, התמכרות, ירידה בתפקודי חיים ותפקודים לימודיים והחמרה של הפרעות פסיכיאטריות קשות (3). הוכח קשר חוזר ומובהק בין שימוש בקנביס והתפתחות סכיזופרניה, בייחוד אצל אלו המתחילים לצרוך את החומר בגיל צעיר. סכיזופרניה היא הפרעה פסיכיאטרית כרונית חמורה אשר מביאה לאדם ולמשפחתו סבל עצום, ומכאן שעליה בסיכון פי 1.5 (כפי שדווח במטא-אנליזה המסכמת כלל המחקרים בתחום (4)) ואף יותר היא משמעותית. חשוב, עם זאת, להבין כי מדובר בעליה מ-1% לכ-1.5% דהיינו הרב המכריע של אנשים אשר צורכים קנביס לא יפתחו הפרעות פסיכוטיות כלל. מדובר אם כן בנתון מובהק, אך משמעותו המלאה אינה ברורה. זאת ועוד, למרות ששכיחות השימוש בקנביס גדל בעשורים האחרונים באופן משמעותי, לא חל שינוי בשכיחות הסכיזופרניה, וישנם אפידמיולוגים מובילים הטוענים בשל כך כי גם הקשר הסטטיסטי המובהק שנמצא בין התופעות אינו מצביע על קשר סיבתי. הקשר בין קנביס והתמכרות הוא משמעותי  - כ-9% מצרכני הקנביס יפתחו התמכרות, וככל שצורכים קנביס באופן תדיר יותר כך גדל הסיכוי. הפונים לטיפול בעבור התמכרות לקנביס מהווים נתח הולך וגדל  מתוך אלו הפונים לטיפול בהתמכרויות בכלל, ומכאן שהדבר גורם לסבל רב. בעניין "תאוריית השער" -  אכן הסיכוי לצרוך סמים נוספים אצל מי שצורך קנביס הוא מוגבר, אך הדבר אינו ספציפי לקנביס ונכון גם לגבי סיגריות ואלכוהול.

"תוך כמה שנים תהיה תמונה טובה בהרבה של התופעה המורכבת הזו (שימוש בקנביס לצרכים שונים), לכל הפחות בכל הקשור להשפעה חברתית נרחבת"

לאחרונה קיים עיסוק רב בהשפעת קנביס על מנת המשכל (IQ). הטענה כי קנביס קשור לירידה במנת המשכל נשענת בעיקר על מחקר שבוצע באוניברסיטת דיוק שמסקנתו הייתה קיום קשר מובהק בין שימוש מאסיבי בקנביס (שהוגדר כהתמכרות לקנביס או שימוש שבועי לכל הפחות) בגיל ההתבגרות וירידה של כ-8  נקודות ב-IQ. הדבר לא הוכח לגבי אנשים שהחלו צריכת קנביס מעל לגיל  18. מנגד קיים מחקר מוכר שבוצע על ידי Pope ושותפיו ופורסם בשנת 2002 שבדק אנשים שצרכו קנביס לפחות 5000 פעם בחייהם ומצא כי אכן אל סובלים מתפקודים קוגניטיביים ירודים ביחס לקבוצת הביקורת, אך כי כעבור חודש מהפסקת השימוש בקנביס כבר לא נמצאו הבדלים כלל בין הקבוצות. מכאן שעדיין רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור להשפעות קוגניטיביות ארוכות-טווח של קנביס.

בנוגע להפרעות פסיכיאטריות נוספות – אין ראיות המצביעות על קשר סיבתי בין קנביס ובין קבוצות ההפרעות הפסיכיאטריות הנפוצות – דכאון חרדה. קבוצת המחקר בראשות הח"מ במרפאה לרפואת התמכרויות ותחלואה כפולה במרכז הרפואי ע"ש שיבא (בשיתוף המרכז לבריאות הנפש והתמכרויות של אוניברסיטת טורונטו) עוסקת ומפרסמת רבות בתחום. כך פרסמנו מטא-אנליזה שמצאה עליה בשכיחות הדיכאון בקרב אלו הצורכים קנביס (5) אך מסקנת המחקר הייתה שמרבית המחקרים הכלולים במטא-אנליזה לא לקחו בחשבון סיבות חלופיות (ובכלל זה גורמים סוציו-דמוגרפיים, מחלות פסיכיאטריות נלוות ושימוש בסמים אחרים ובאלכוהול) להתפתחות דכאון בנבדקי המחקר, ועל כן לא ניתן להסיק קשר סיבתי בין השניים. בנוסף, מחקרי-אורך שבוצעו על ידי קבוצת המחקר לא מצאו קשר בין שימוש בקנביס ובין התפתחות דכאון וחרדה (6). אין להסיק מכך שקנביס לא יכול להחמיר דכאון וחרדה קיימים (או לחילופין להקל עליהם) אלא שלא הוכח קשר סיבתי בין צריכת קנביס והתפתחות ההפרעות. כמי שמרבית עשייתו המדעית מתרכז בהשפעות פסיכיאטריות של קנביס אעיד (וודאי גם על מחקריי) כי לעולם אין להתבסס על מחקר בודד בהסקת מסקנות כלליות וכי חשוב להתעמק בפרטים ה"קטנים" של המחקרים הבודדים על מנת להבין את משמעותם.

ככלל, הנתונים החוזרים על עצמם במחקרים השונים הם שקבוצות הסיכון לפתח בעיות הקשורות בצריכת קנביס הם אלו  שהחלו צריכת קנביס בגיל ההתבגרות או בגרות צעירה (בייחוד אלו שצרכו את החומר באופן תדיר בגילאים אלו) ואנשים הסובלים מהפרעות פסיכיאטריות קשות ונטייה להתמכרות. בנוסף קיימות השפעות בריאותיות שליליות על מערכת הנשימה, אם כי לא ברור עד כמה הדבר קשור בערבוב טבק בהכנת תערובת לעישון, בשיטות עישון קנביס (נשימות עמוקות יותר על ידי למקסם את ספיגת החומר והשפעתו) ועד כמה שיטות עישון חלופיות (לדוגמא בעזרת vaporizers) יכולים למזער או לבטל נזקים אלו. בשל נזקים אפשריים אלו למערכת הנשימה והשפעות קרדיאליות נוספות של קנביס נראה כי אנשים מבוגרים הסובלים מיתר לחץ-דם וממחלות לב וכלי דם נמצאים בסיכון לסבול מסיבוכים גופניים של שימוש בקנביס. באופן טבעי, הגם שלא קיים בסיס מחקר מספק בתחום, מומלץ לנשים בהריון להימנע מצריכת קנביס כלל. ככלל נראה כי עבור חלק מן ההפרעות קיים קשר בין תדירות השימוש לבין הסיכוי לפתח ההפרעה או חומרתה.

המסר לבני נוער צריך להיות חד וברור: תחכו. ככל שתדחו את תחילת השימוש בקנביס כך יקטן הסיכוי שלכם לסבול מכך בהמשך. ככה זה – המח צריך להתפתח, ולא נורא לדחות סיפוקים. כמובן שהדרך הטובה ביותר להימנע באופן מוחלט מנזקים אפשריים של שימוש בחומר הוא על ידי הימנעות מוחלטת ממנו, אך לאור השכיחות הגבוה של בני נוער הצורכים קנביס בפועל נראה שחשוב במיוחד להתרכז בחינוך המדגיש נזקים לאלו הצורכים אותו בגיל צעיר. המדע מצביע באופן ברור שכאשר מתחילים לצרוך קנביס בגיל ההתבגרות הסיכויים לשלל בעיות בתחום הנפשי, הקוגניטיבי והתפקודי עולים באופן משמעותי. לעומת זאת, המחקר על הנזקים הנגרמים למבוגרים רחוק מלהיות חד-משמעי כלל, למעט אלו הנמצאים בקבוצות הסיכון המצוינות מעלה ולמעט בתחום תאונות הדרכים. הקשר בין שימוש בקנביס ותאונות דרכים הוכח בשלל מחקרים מסוגים שונים (למטא-אנליזה ראו (7)) – הקוראים מוזמנים להעמיק ולבחון ולהערכתי יגיעו למסקנה דומה. אין הדבר אומר בהכרח שפלוני או אלמוני הטוענים שהם נוהגים "טוב יותר" תחת השפעה קנביס אינם דוברים אמת, אלא שכאשר בוחנים את הדברים על כלל האוכלוסייה התוצאות הן מובהקות וחוזרות על עצמן. וכאן כלל האנשים, בין אם הטוענים לכאן או לשם, צריכים לפעול באחריות ולהפנות את מרצם לעידוד פיתוח טכנולוגיות שיסייעו בקביעת סף ריכוז חומר פעיל בדומה לזה הקיים באלכוהול (ראו לדוגמא (8)). כבר היום כלי כזה יכול לסייע ככל הנראה במניעת תאונות דרכים או בהקטנת הנזק הנגרם מהם.

למזלנו, קיימת כיום מעבדה אנושית עצומה להשלכות של לגליזציה של קנביס –  שמה ארצות הברית, וארבע מבין מדינותיה אישרו שימוש בקנביס לצרכי פנאי. במדינות אלו עוקבים אחרי הרגלי הצריכה, התפתחות הפרעות פסיכיאטריות, תאונות דרכים ועוד. תוך כמה שנים תהיה תמונה טובה בהרבה של התופעה המורכבת הזו, לכל הפחות בכל הקשור להשפעה חברתית נרחבת. ובכל מקרה, בינתיים בישראל, חשוב לשכלל את הדיון תוך הבנה שאוכלוסייה נורמטיבית גדולה בוחרת לצרוך קנביס (לפנאי, לא לצרכים רפואיים), שמרבית הנזקים מתרכזים באוכלוסייה הצעירה, באלו הסובלים מהפרעות פסיכיאטריות קשות ובתאונות הדרכים ולשם צריך לרכז מאמצים. הטענה כי נורמליזציה של שימוש בקרב מבוגרים עלולה להעביר מסר לא נכון עבור בני נוער (דהיינו מסר שקנביס אינו מסוכן עבורם) היא טענה מוצדקת. המסקנה אינה בהכרח לא לאפשר למבוגרים לצרוך קנביס (ובכך לאבד כל סיכוי לפקח על תכולתו ואיכותו של חומר שנמצא בשימוש נפוץ מאד ממילא – ראו המסמך המוזכר מהמרכז להתמכרויות ובריאות הנפש של אוניברסיטת טורונטו ודומיו לקריאה מעמיקה יותר בנושא) אלא שחשוב להשקיע מאמצים חינוכיים כבירים כדי למנוע או להפחית שימוש בקנביס כמו גם באלכוהול סיגריות וסמים אחרים בקרב בני נוער. זאת ועוד, יש צורך בפיתוח ופרסום של קווים-מנחים פרגמטיים שיתמקדו בקבוצות הסיכון הידועות (ראו לדוגמא LRCUG – Lower Risk Cannabis Use Guidelines for Canada להצעה כזו החתומה על ידי חוקרים מובילים בתחום (9)) במקום הצהרות כלליות המזהירות מפני צריכת קנביס אשר לעתים קרובות מצטטות מחקרים באופן סלקטיבי ואינן זוכות לאוזניים קשובות מצד האוכלוסייה הכללית. לבסוף, יש צורך בפיתוח מחקרי משמעותי מאד בתחום הקנביס הרפואי כדי להביאו לרמה אחת עם הנהוג ברפואה. בנושא הקנביס, כל ייצוג פשטני של המציאות המורכבת הזו עושה עוול לכל הצדדים.

References:

  1. 1. Ending the War on Drugs: Report of the Lodon School of Economics Expert Group on the Economics of Drug Policy. 2014; Available from: http://www.lse.ac.uk/IDEAS/publications/reports/pdf/LSE-IDEAS-DRUGS-REPORT-FINAL-WEB.pdf.
  2. 2. Centre for Addiction and Mental Health Cannabis Policy Framework. 2014; Available from: http://www.camh.ca/en/hospital/about_camh/influencing_public_policy/Documents/CAMHCannabisPolicyFramework.pdf.
  3. Volkow ND, Baler RD, Compton WM, Weiss SR. Adverse health effects of marijuana use. N Engl J Med. 2014;371(9): 2219-27
  4. 4. Moore TH, Zammit S, Lingford-Hughes A, Barnes TR, Jones PB, Burke M, et al. Cannabis use and risk of psychotic or affective mental health outcomes: a systematic review. Lancet. 2007;370(9584):319-28.
  5. Lev-Ran S, Roerecke M, Le Foll B, George TP, McKenzie K, Rehm J. The association between cannabis use and depression: a systematic review and meta-analysis of longitudinal studies. Psychol Med. 2014;44(4):797-810.
  6. Feingold D, Weiser M, Rehm J, Lev-Ran S. The association between cannabis use and mood disorders: A longitudinal study. J Affect Disord. 2014;172C:211-8.
  7. Asbridge M, Hayden JA, Cartwright JL. Acute cannabis consumption and motor vehicle collision risk: systematic review of observational studies and meta-analysis. BMJ. 2012;344:e536.
  8. Grotenhermen F, Leson G, Berghaus G, Drummer OH, Kruger HP, Longo M, et al. Developing limits for driving under cannabis. Addiction. 2007;102(12):1910-7.
  9. Fischer B, Jeffries V, Hall W, Room R, Goldner E, Rehm J. Lower Risk Cannabis use Guidelines for Canada (LRCUG): a narrative review of evidence and recommendations. Can J Public Health. 2011;102(5):324-7.