מימין: ד"ר עדו נתניהו וד"ר לימור שריר במהלך הרצאה בקורס (צילום: פרטי)

מימין: ד"ר עדו נתניהו וד"ר לימור שריר במהלך הרצאה בקורס (צילום: פרטי)

"עולמות מתנגשים", הינו ספר שחובר על ידי עמנואל וליקובסקי, שהיה פסיכיאטר- מחסידיו של זיגמונד פרויד. וליקובסקי הושפע מאוד מספרו האחרון של פרויד שנקרא: "משה והמונותיאיזם", שבו פרויד מעלה ההשערה שמשה למעשה היה צאצא של המלך אחנתון במצריים, ואילו אחנתון היה אדיפוס המצרי [אחנתון היה אביו של תות אנך עמון]. אחרי 20 שנות מחקר הוא פרסם ספר בשם "אדיפוס ואחנתון" שבו הוא ביסס את אגדת אדיפוס אשר התרחשה לטענתו בתבאי המצרית ולא בתבאי ביוון.

הספר "עולמות מתנגשים", שראה אור ב-1950 על ידי הוצאת מקמילן בניו- יורק, עסק בתופעות טבע, ואירועים קוסמיים שהתרחשו על פני כדור הארץ, ולטענתו למעשה השפיעו על תהפוכות שקרו בכדור הארץ. התיאוריות שהועלו בספר היו מאוד מהפכניות ונפיצות וקראו תיגר על מספר לא מבוטל של תיאוריות ו"עובדות היסטוריות".

כתוצאה מפרסום הספר הותקף וליקובסקי על ידי מדענים מאוניברסיטת הרווארד כשבראשם עמד הארלו שפלן, שתבע מהוצאת מקמילן להפסיק את הפצתו. כשתביעתם נתקלה בשלילה, הם ארגנו חרם על ספרי הלימוד של מקמילן, ומכאן בלית ברירה ההוצאה נאלצה להפסיק את הדפסת הספר והפצתו. מנהלי ההוצאה לא הסתפקו בכך ודאגו לפיטוריו של המו"ל הראשי שעבד שם במשך 25 שנים ואף לפטר עובדים נוספים שהתנגדו לבקשתם.

הספר זכה להד תקשורתי נרחב, טרם הוצאתו לאור, בשל ההתנגדות הרחבה שהוא נתקל בה מהקהילה המדעית, שהתבססה על כתבה עיתונאית שנכתבה בגנותו טרם פרסומו. בעקבות הכתבה תקפו אותו במאמרים מדעיים, חרף העובדה שאף אחד מהתוקפים לא קרא את הספר עצמו! כתוצאה מכך הספר נמכר במאות אלפי עותקים. פלנטריום היימן בניו יורק היה אמור להציג תערוכה של הממצאים המוצגים בספר, והוצאת מקמילן דאגה לעצור גם את זה, ובנוסף פוטר מנהל הפלנטריום שעבד שם במשךעשרים שנים .

ב-1952-3 וליקובסקי העתיק את מקום מגוריו לפרינסטון ושם הוא פגש באיינשטיין שהתגורר בשכנות. באותה תקופה עבד וליקובסקי על ספר חדש שעסק בתהפוכות גיאולוגיות. נושא המחקר שלו היה תיאור של ספר שמות ביציאת מצריים. להערכתו תיאור עשר המכות היה מבוסס על קטסטרופות גיאולוגיות שהתרחשו במקביל באותה תקופה. ממחקר שערך התברר שאותן תופעות גיאולוגיות התגלו כחובקות עולם ותוארו באופן די דומה ברחבי כל העולם בתרבויות שונות ובמיקומים מרוחקים על פני הגלובוס. לגבי מצריים מצא תיעוד של עשר המכות בפפירוס שהשתמר ונמצא כיום במוזיאון בהולנד, אשר נכתב על ידי כהן מצרי בשם אייפור. הפפירוס נכתב בסוף הממלכה האמצעית המצרית, ואילו יציאת מצריים התרחשה ב-1,500 לפנה"ס. לאור העובדה שהתיארוך תאם את הממלכה הראשונה, הוא חקר את נושא תיארוך הממצאים ממצריים והגיע למסקנה שהתיארוך הקיים אינו מדויק ויש לצמצם את תיארוך הממלכה הראשונה. (התיעוד והתיארוך נעשה טרום גילוי אבן הרוזטה וההבנה של כתב היתדות) לדעתו טעות זו נבעה מהעובדה שלמלכים של אותה תקופה ניתנו מספר שמות ומכאן נוצר בלבול בקרב ההיסטוריונים. להערכתו גם נושא של "תקופת החושך ביוון" – 500 שנה ביוון העתיקה שאין לה שום תיעוד ארכיאולוגי, לא אמנות, לא כתבים ולמעשה דבר לא השתמר מאותה תקופה, תקופה זו לא התקיימה לדעתו, אלא התיארוך ההיסטורי היה שגוי ביסודו. מיד לאחר תקופה זו החלה התקופה ההומרית – בה הופיעו כתבי הומרוס.

לטענתו, כוכב הלכת נוגה-ונוס נולד מגרגיר שנזרק לחלל מיופיטר-צדק שהלך והתעצם, לאחר היווצרות ונוס הכוכב התקרב למסלול של כדור הארץ ועצר אותו למשך זמן קצוב, ומכאן תיאור קטסטרופות בשלל תרבויות שתאמו להולדתו באותה תקופה (לפני כ-3,500 שנים). תיאוריה זו הוא פיתח לאחר שקרא המחקרים על תרבויות שונות בעולם שבאותה התקופה כוכב ונוס הופיע פתאום בשמיים משום מקום. לתיאוריה זו קמה התנגדות מאוד נרחבת כי התופעה המתוארת סותרת את כל חוקי הפיסיקה הקיימים. כל הקהילה המדעית החרימה אותו כאחת למעט – מדען אחד – אלברט איינשטין אשר אמנם התנגד לדעותיו, אבל כיבד אותו וחבר אליו. וליקובסקי העריך שלפלנטות יש כוחות אלקטרומגנטיים, אשר אינם פעילים כאשר הן מרוחקות, אך באים לידי ביטוי כאשר הן קרובות זו לזו. איינשטין לא תמך בתיאוריה זו.

עדו נתניהו חיבר מחזה בשם "עולמות מתנגשים" שעוסק בדיאלוג בין וליקובסקי לבין איינשטיין, שמבוסס בפועל על חברות שהתרקמה ביניהם. איינשטיין התנגד לדעות ולממצאים הפיסיקליים אותם הציג וליקובסקי אך הוא לא זלזל בו ולמד להעריך אותו. הם פתחו קשרי ידידות ובהמשך הם התכתבו ביניהם כאשר וליקובסקי חלק אתו את נושאי המחקר ואיינשטין הוסיף לו הערות שוליים בעפרון. במשך מספר שנים הם שמרו על קשר חברי.

וליקובסקי מעלה את השאלה: "מדוע כל העמים הקדמונים התייחסו לכוכבי הלכת כאל אלים? מדוע יופיטר מופיע כמלך האלים ב-מצריים/בבל/פרס ועמים נוספים, כאשר בפועל הוא אפילו לא הכוכב הלכת הזוהר ביותר בפלנטה?" הסברה שהוא מעלה, הייתה שהתרחשו דברים הרסניים באותה תקופה, מה ששכנע אותם להקריב קורבנות להפיס את האלים.

וליקובסקי מבקש מאיינשטיין לעמוד בראש סדרת ניסויים שיוכיחו את טענותיו איינשטין מסרב. בהמשך ההיסטוריה דברים שוליקובסקי טען התבררו כנכונים: לדוגמא, לשמש יש ציר מגנטי, כוכב הלכת ונוס הוא כוכב חם מאוד כ-700 מעלות פרנהייט, כי הוא כוכב לכת חדש (הסברה הייתה שהוא קפוא), טען שאם יביאו אבנים מהירח יגלו שהן ממוגנטות – וזה התברר כנכון. איינשטין היה אמנם מדען נערץ, אבל מבודד מדעית, עבד עד סוף ימיו על תיאוריה שתאחד את הכבידה עם כוחות אלקטרומגנטיים, אבל לא הצליח עד סוף ימיו לאשש את התיאוריה. וליקובסקי טען שיופיטר שולח גלי רדיו, בהסתמכו על כתביו של ויפטון מלפני 1,900 שנים – אשר ראה ברקים שיוצאים מיופיטר, וגם את זה איינשטיין שלל. עד שנתקל במאמר שפורסם בניו-יורק טיימס שטען שבאופן מפתיע התגלה שיופיטר שולח גלי רדיו. ההסבר שוליקובסקי נתן לכך היה שיופיטר טעון אלקטרומגנטית ומושך אליו חלקיקים ומכאן נוצרים גלי רדיו. לאחר אישושים של מספר תיאוריות שפיתח שהתגלו כנכונים איינשטין הביע את הסכמתו לשתף פעולה ולעמוד מול הקהילה המדעית ולבקש שיבצעו ניסויים מדעיים בשמו, על מנת שיוכל לאשש תיאוריות נוספות. וליקובסקי ביקש מאיינשטיין שיפנה למטרופולין בניו יורק ויתארכו על ידי בדיקת פחמן ממצאים שלהערכתו אמורים להיות מתוארכים 500 שנה מוקדם יותר, איינשטין נתן את הסכמתו, וליקובסקי ביקש להשהות את הבקשה ובינתיים איינשטין נפטר ובקשתו לא יצאה לפועל.

המחזה נכתב בהשראת הרדיפה בחוגים האינטלקטואליים כנגד הצגת הצעה אחרת, מוסדות שאמורים לאפשר את חופש המחשבה והביטוי אך בפועל התנגדו לכל מחשבה שונה מהמקובל.

דוגמא מעניינת לתגובת הקהילה המדעית למחשבה אחרת: הכירורג הגרמני פורסמן, שב-1929 החדיר צנתר לזרועו ותוך סיכון חייו העבירו דרך וריד עד שהגיע לעליה הימנית לתוך לבו, תוך צילום הצנטר שבליבו ברנטגן. כשפורסמן החליט לפרסם את ממצאיו הוא פוטר ממקום עבודתו ונאלץ לעבוד כרופא משפחה.

רק בשנת 1956 זכה בפרס נובל לרפואה (יחד עם אנדרה פרדריק קורנאן ודיקינסון וו. ריצ'רדס- שני חוקרים אמריקאים שנתנו לו קרדיט, וצירפו אותו למחקריהם. פורסמן סלל את היסודות לביצוע צנתור לב כבר בשנת 1929.