אנו מוצפים בימים אלה במבול של מאמרים בעיתונות העוסק בקריסת מערכת הבריאות.

כן, כבר התרגלנו לביטוי קריסת המערכת מזה שנים רבות. הוותיקים בינינו והפנסיונרים יכולים להעיד שכל שנה דיברו על אחת הקופות שמתמוטטת, על חוסר תקציב, חוסר תקנים, חוסר בהכל... ושום דבר לא התמוטט ולא קרס. על כן התרגלנו לשמוע את קריאות ה"זאב, זאב!" מבלי להתרגש או למצמץ ולהמשיך בעינינו כרגיל, תוך מלמול משהו כמו: "אוקי, שוב תרגיל פוליטי כדי ללחוץ על האוצר/ משרד הבריאות".

כעת הסתיים שלב ההתראות והתחזיות הקודרות הנוגעות לעתיד, הגיע שלב הסערה והקריסה, אבל ראו זה פלא – אף אחד לא מתרגש! לא הרופאים השחוקים, לא אנשי הצוות הרפואי, לא המטופלים ובוודאי שלא קובעי המדיניות, שבשאננותם הכריזו עתה על קיצוץ רוחבי וביטול הסכמי ייצוב עם הקופות הגירעוניות להבהיל. כולם ממשיכים להתנהל בשגרה כמי שחיים בלה-לה-לנד.

הכתבות הקשות שהתפרסמו, כוללות עדויות כתבים שביקרו בחדרי המיון ברחבי הארץ ודווחו על מחזות האימה וההשפלה שם, ממקור ראשון (ראו "האסון שבמיון" וגם  "מחר זה אתם"). מאמר אחר הזכיר את שחיקת הצוות ואחר תיאר את העומס הכלכלי הנופל על משקי הבית החרדים לבריאות משפחתם אך מתקשים לקבל שירות בזמינות הנדרשת. האחרון אף תיאר את התעוררות מובילי המערכת המתייחסים לפגיעה בקשישים, מבלי להזכיר, כמובן, את שורש הבעיה.

כתבי הבריאות משיגים רייטינג מצוין כאשר הם מצלמים את הטרגדיות האנושיות, אך אף אחד לא מנסה לבחון את בסיס הפירמידה – מהיכן צומח האסון הקולוסאלי. התשובה ברורה מתמיד: במערכת הרפואה הקהילתית שקרסה!

במסגרת המסע החברתי להבראת הרפואה אנו מצויים בקשר עם מרבית השחקנים העיקריים במשק העוסקים בסוגיית הבריאות, הן משרדי הממשלה, הן הקופות, הן חברות ועמותות המגזר השלישי. אנו מנסים לאסוף נתונים כדי להבין את התמונה הרחבה ובעיקר למצוא לה פתרונות. הפתרונות מושגים באמצעות מיזמים. כל מיזם מופנה לנקודת כשל אחרת במערכת הבריאות מתוך מטרה ברורה להפחית את מספר נפגעי המערכת ולחזק את הביטחון הבריאותי של תושבי מדינתנו הקטנה והסוערת. (ראו כאן).

בעיית השורש החמורה מקורה ברפואה הקהילתית

נהגנו עד כה לתאר את המחסור הקשה במשרות רופא ברפואה הקהילתית. דיברנו על כ–430 משרות חסרות ועל עוד 1,000 רופאים (כרבע מסך רופאי הקהילה) שעומדים לפרוש בשנים הקרובות. אתמול נודע לנו שרק בכללית חסרים כיום כ – 450 רופאים בקהילה וכנראה שבקופות האחרות עוד כ – 150 משרות לאיוש, כלומר סה"כ משוער 600 רופאים חסרים – נתון שהוא שווה ערך בערך למיליון איש שאין להם רופא משפחה והם מתפרסים כביכול למרפאות אחרות, מגבירים שם את העומס הבלתי נסבל ומשם הדרך מובילה בקלות לשחיקה, לטעויות פטאליות ולנזקים יאטרוגניים אחרים... וזו כאמור רק ההתחלה...

בכל חברה מתוקנת בונים תכנית רב שנתית סדורה על פי מידע מדויק שמחבר בין תפוקות והישגים לבין כח האדם הדרוש. בכל שחיפשנו, לא מצאנו מספרים מדויקים של רופאים (פרסונות ומשרות מאוישות) העובדים בקהילה. קיים בלבול עקב עבודה בחלקיות משרה, עבודה כעצמאי ו/או כשכיר, כאלו שעובדים במרפאה בטיפול של ממש לעומת כאלו שעובדים בעבודה מנהלית כלשהי. ישנם רופאים עצמאיים המעניקים שירות למבוטחי מספר קופות במקביל... בוקה ומבולקה של ממש! (ייתכן והמידע הסודי הזה ממודר מסיבות שונות ולא מגיע למקומות הנדרשים כמו משרד הבריאות, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מבקר המדינה וכד') מי שיודע את התשובה שיקום!

אחת הבעיות הקשות הנוספות היא הערכה של הנזקים הנוצרים במערכת הפגועה. ממקורות שונים אנו למדים שסך הפגיעות היאטרוגניות הוא בערך פי שלוש מאלו הקשורות לזיהומים נרכשים וברי מניעה. אם התפרסם שמספר המתים שלא לצורך מזיהומים עומד על כ – 16 בכל יום, הרי בחישוב פשוט אנו מגיעים למספר הקטסטרופלי של מעל ארבעים מתים ליום מסך הטעויות באבחנה, טיפול, זמינות נמוכה ופגעים אחרים שבמשעולי שירותי הבריאות הנתונים במצוקה.  ברור לנו כרופאים, מדוע אין נגישות ואין פרסום ראוי למספרים האמתיים – פשוט אין דיווח מסודר. הפחד הלגיטימי מתביעות מדיקולגליות שונות כולל רשלנות רפואית, מעיר מנגנוני הגנה טבעיים של הכחשה והדחקה ומרתיע כל איש צוות רפואי ומוסד המגיש שירות מלדווח ולחקור לעומק. עצוב להודות שבמצב הקיים גם אם היו מוצאים ומדווחים, לא ניתן היה למנוע. המערכת טורפת את עצמה בצורה מטורפת.

אין חלילה כוונה להוקיע את "האשמים". ברור שאנשים שבחרו במקצועות הרפואה רוצים להיטיב עם מטופליהם ולא לפגוע בהם. יחד עם זאת ברי לנו שכאשר רופא שחוק פוגע שלא בכוונה במטופל, שחיקתו גוברת בעשרות מונים, דבר שכמובן מביא לעוד טעויות אם לא התאבדויות...

מצד שני, אם לא נוכל להבין את גודל הפגיעה, לא נוכל לבנות דרכי הבראה ושיקום למערכת.

בצר לנו, אנו יכולים להסתפק בחלק מהנתונים שניתן לחצוב ממערכות מידע ומהם להסיק מסקנות.

גם כך סומרות השערות והזיעה הקרה קולחת!

הידעתם שזמן הרופא הממוצע הניתן לקשיש (מגיל 65 ומעלה) עומד כיום על כתשע דקות!! והזמן הניתן לבני 80 קרוב לשבע דקות בלבד! מי יכול לתת טיפול מינימלי, שלא לדבר על טיפול ראוי או לחלום על רפואה משולבת – דחופה ומניעתית האורכת כמעט חצי שעה לביקור רפואי בגיל זה?

הרי רק השאלה "מה שלומך"? והתשובה הרלבנטית כבר גזלו שליש מהזמן, שלא לדבר על הזמן הנדרש לעבור על הבדיקות, הטיפול התרופתי, איזון מחלה כרונית כלשהי ופעולות הנדרשות להבטיח שפרטי הטיפול הובנו במלואם ואין שאלות נוספות. ספרתם נכון, כבר עברנו את חמש עשרה הדקות לטיפול הבסיסי!

shocked, stunned, unhappy old man

נתוני זמן המפגש נלקחים מהמחשב של הקופה. אבל ברור שהמחשב לא ממש "רואה" מה קורה במפגש. כמה אנשים נכנסים בדלת הרופא "אני רק שאלה", האחות שמבקשת מרשם או תשובה לשאלה, טלפונים שונים והודעות מתפרצות על המסך שלא מאפשרות להתרכז במלוא הקשיבות בקשיש/ה שלפנינו.

נתון קשה נוסף: אם בני 65 ומעלה פנו לרופא הראשוני בממוצע 16 פעם בשנה ב 2012, הרי שב 2017 מספר הפניות ירד לפחות מ 14 בשנה. ההסבר לכך לא נובע בגלל שמצב בריאותם השתפר פלאים עקב השירות היעיל שקבלו. הסיבה היא בעיקר התייאשותם מהמערכת, ללא אפשרות להנות מפלאי הרפואה הדיגיטלית או המותאמת אישית. חלקם בגלל שכבר לא יכולים להגיע למרפאה...

הקשישים הנם אחת האוכלוסיות הפגיעות ביותר והמועדות לכישלונות רפואיים ולמחלות כרוניות בלתי מטופלות מסיבות רבות. הבה לא נהפוך אותה לשקופה. זו האוכלוסייה אליה כולנו אמורים להצטרף בזמן מהזמנים אם לא ניפגע קודם לכן.

הטיפול בקשישים היא המראה האמתית של מערכת הבריאות. לא מספר מכשירי ה MRI, לא מספר מיטות האשפוז וגם לא תקנים שמתפזרים לנבכי האי שם אם בכלל מגיעים מלמעלה לקרקע הטיפולית.

אז נכון שאין לנו נתונים על מידת הפגיעה היאטרוגנית המדויקת או על מספר הרופאים העוסקים במלאכה, אך הכתובת על הקיר ההרוס זוהרת וצורחת בפה גדול – מערכת הבריאות שלנו פוגעת קשות גם במטופלים וגם במטפלים ואין מושיע!

איך זה שהתמונה הנוראית הזו לא נצפית וזוכה להרבה פחות רייטינג מאשר הפרעות שעל הגדר בעזה, שכר השוטרים או אפילו קצבת הנכים?

אי הספיקה החמורה במרפאות הקהילה גורמת לזליגה מסיבית הן לכיוון חדרי המיון והאשפוזים המיותרים, הן לתורים ממושכים ו"סתומים" שלא לצורך והן לכיוון הרפואה הפרטית. כך נוצרת פגיעה חמורה גם בבריאות וגם בכיס (הן של משקי הבית והן של המדינה).

לזליגה זו יש תווית מחיר מקצועי כבדה. לא רק רופאי המשפחה נכשלים במתן שירות מקצועי ואיכותי במלחצי סביבת העבודה הקשה והזמן הקצר עד ייאוש. בצר להם, מפנים רופאי הקהילה את משרדם העמוס באמצעות מרשם מיותר, בדיקה לא נחוצה, והפניות לייעוץ מומחה או לחדר המיון, בחזקת "גלגל את זה הלאה", רפואת יתר ורפואה מתגוננת. כאב גב ללא סיבוכים שהיה יכול לקבל תשובה מקצועית הולמת ויעילה ברפואת המשפחה, מתגלגל למרפאתו של האורטופד או הנוירוכירורג ומשם הדרך קצרצרה לעוד תרופות, בדיקות וניתוחים מיותרים ויקרים לכולם.

הגיע הזמן לאיחוד כוחות – של כל העוסקים במלאכה, רופאים ואנשי צוות אחרים, במרפאות הקהילה, בחדרי המיון ובמחלקות האשפוז, להחליט לפעול ולא רק להתייאש ולקטר. לא לחכות להסכמי השכר הבאים מתוך אשליה שהם יהיו הרטייה על פצע השחיקה, אלא לדאוג לכך שסביבת העבודה תשתנה ובראש ובראשונה במרחבי רפואת הקהילה. אם שם ירד העומס והשחיקה, גם במרפאות הייעוץ ובחדרי המיון והאשפוז יגיעו הקלה ושדרוג מקצועי.

זוהי שעתם של המובילים – ראשי הר"י, אר"מ, קופות החולים, ארגון האחיות וכל הכואבים את הקריסה המתהווה לנגד עינינו, להתאחד, לגבש סידרת צעדים אמיצים ולזעוק את זעקת המטופלים, אנשי הצוות ומערכת הבריאות כולה, כך שתחריש אוזניים ולא ניתן יהיה עוד להתעלם ממנה.

במסגרת המסע החברתי להבראת הרפואה אנו מצויים בקשר עם מרבית השחקנים העיקריים במשק העוסקים בסוגיית הבריאות, הן משרדי הממשלה, הן הקופות, הן חברות ועמותות המגזר השלישי. אנו מנסים לאסוף נתונים כדי להבין את התמונה הרחבה ובעיקר למצוא לה פתרונות. הפתרונות מושגים באמצעות מיזמים. כל מיזם מופנה לנקודת כשל אחרת במערכת הבריאות מתוך מטרה ברורה להפחית את מספר נפגעי המערכת ולחזק את הביטחון הבריאותי של תושבי מדינתנו הקטנה והסוערת (ראו כאן).

אנו מזמינים את כולכם למסע החברתי להבראת הרפואה. היו גם אתם במתגייסים ומצטרפים באופן פעיל, כי אין לנו מערכת בריאות אחרת ואף אחד לא יעשה עבורנו את העבודה. להצטרפות – בתחתית דף הבית של המסע:   www.cure-medicine.co.il