אני מניח שזאת הינה "יריית הפתיחה" (אמנם מינורית) בסכסוך העבודה המוכרז של שביתה כללית ביום ד' ה-29.11.2017:

"כי הגיעו מים עד נפש..."

אחרי העליהום התקשורתי המכפיש, וחוק ההסדרים הדרקוני (בתחום הבריאות) יצא "המרצע מן השק" על כוונתם הבזויה של "נערי האוצר" ושולחיהם , להשתלט על מערכת הבריאות הציבורית (וגם הפרטית!) ולנשלינו ממעמדנו המוכר כ"מקצוע חופשי",תחת מעטה הסיסמאות הנבובות הידועות : איזון תקציבי, שקיפות,משילות, יעילות

סיסמאות מוערצות אלה ע'י אותם גורמים, חסרות לחלוטין ערכי מוסר וצדק-חברתי ,כולל שוויוניות מוחלטת של הטיפול ועתויו ,וערכה של "אתיקה-רפואית", אשר בוודאי שאינם נלמדים בבית מדרשם של אותם "נערים" והגורמים שמאחוריהם!!
לא די בנסיון זה של "הפיכת חצר", אלא שכוונתם להופכינו "לעבדים נרצעים" של של אותה מערכת.
בסכסוך העבודה הנוכחי עלינו לנהוג במשנה זהירות ,בעת קיום מאבקנו המוצדק על זכות הגדרת  מעמדנו כ"מקצוע חופשי" על כל השלכותיו המקצועיות, החברתיות , והמוסריות גם יחד.

יחד עם זאת, אסור לנו להגרר אחר מהלכים נמהרים, אשר עשויים לעורר כנגדנו את זעמו של ציבור חולינו ,אשר אנו חייבים בהגנה עליו, מתוך חמלה ושליחות !

מבלעדינו הרופאים , אין להם מגונן.

שביתה של יום אחד, כפי שהיא מתוכננת, אכן מעידה על אותו משנה זהירות.

אם כך, כיצד יש להאבק?

ראשית, עלינו להמנע מצעדים קלי ביצוע כדוגמת ארגונים ידועים בכוחניותם – עובדי נמלי ים ואוויר, חשמל, וכו', דהיינו, "לחיצה על השלטר"  !

(הערה : יתכן וה"קברניטים" למיניהם היו שמחים לצעדים מסוג זה על ידינו –כדי שנצטייר בעיני הציבור הרחב כמועלים בשליחותינו האנושית  למען בצע-כסף ).

 שנית, עלינו לנהוג בחוכמה ואפילו תוך הפתעת ה"קברניטים" ושלוחיהם , ע'י חשיבה "מחוץ לקופסה" ומבלי לפגוע בציבור הרחב, ובתמיכתו האוהדת האפשרית במאבקנו המוצדק , אף מבחינתו !

לצורך זאת,

יש לאחד את כל שורותינו בתוך הבית פנימה,

להקים וועד פעולה מאוחד, תקיף, נחוש החלטה ומטיל מרות ארגונית

להכין תוכנית פעולה מקיפה (משפטית וחברתית), זהירה , מדוקדקת וקפדנית ליישום ההחלטות

לאחר כל זאת , יש להניף את דגל המאבק , שלגבי מועדו המדויק, תתקיים חשאיות מלאה.

חסל סידרי השטיח האדום"

חסל המינהג העברייני הנפסד, המנוגד למסורתנו עתיקת היומין שבאה לביטויה ב"תפילת הרופא" של הרמבם,, ובימינו אנו בנוסחת "שבועת הרופא העברי " (של פרופ' ליפא היילפרין  1952,מנהל המחלקה הנורולוגית של הדסה , ירושלים ,ממקימי הפקולטה לרפואה שם),

שאחד ממרכיביה הראשיים הוא שוויוניות טיפולית מוחלטת לכל :

תפילת הרמב'ם :

"אמץ וחזק כוחות גופי ונפשי להיות תמיד מוכן להושיע לדל ולעשיר, לטוב ולרע, לאוהב ולשונא, וכי אראה תמיד בחולה רק את האדם,............... שלא אסור מדרך האמת בלי משוא פנים".

 שבועת הרופא העברי :

"...ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה , אם גר אם נוכרי,ואם אזרח אם נקלה ואם נכבד ...".

 כאן המקום לציין , כי בחוק "ביטוח בריאות ממלכתי" 1994, וכן בחוק "זכויות החולה" 1996, חסרות לטעמי המילים :" שוויוניות מוחלטת בטיפול הרפואי וקדימות עיתויו"

(הערה : האם המחוקקים נמנעו במתכוון מהתחייבות מפורשת זו, כדי להמשיך ולשמר חוקית את ה"שטיח האדום", או שזה נובע מהעדר בקיאותם במקורות שציינתי. אתמהה?)

אם כך,

כיצד יונף הדגל ותייושם הסיסמה?

יש צורך להשתמש "באגרוף ברזל בכפפות משי לטפניות:" - אגרוף ברזל כנגד ה"קברניטים " ושלוחיהם, אשר מספרם של אותם "שרתי הציבור" הולך ומתרבה ככל שמערכת הבריאות הציבורית הולכת וקורסת.

בעזות מצח וללוא נקיפת מצפון הם ניכסו (מלשון "נכס") לעצמם ולאנשי חצירם את נוהג "השטיח האדום " ויש המצפים מכנועיהם (הרופאים) אף לטאטא את השטיח ולדאוג לנקיונו המופתי

וכפפות משי לטפניות עבור חולינו, שעליהם אנו מבקשים להגן!
אגרוף מוחץ ומכאיב - כיצד? אין קל מזה : חסל סידורי פרוטקציה לראשי המכפישים , בעקר נגד הגלויים וועוד יותר כנגד אלה "המושכים בחוטים",אמר אחד מחברי!

יש להעז! (כאמור לעיל, תוך הכנה זהירה ,מדוקדקת וקפדנית) , ואף יתכן שניזכה לאהדת הציבור תוך מחיאות כפיים נלהבות?!

 יתכן ואפילו רמיזה לענין הפעלת "האגרוף" תספיק למוטט את גיבורי סיסמאות הסרק !

זאת,

לעומת שביתה כללית מתמשכת , שעשויה לפגוע גם בחולינו, שעליהם אנו רוצים לגונן!

בברכה,   פרופ' תיאו דב גולן.