לכב' פרופ. יעקב הרט,
נשיא כבוד, איגוד מנהלי בתי חולים.
מכתב גלוי

שלום לידידי הנכבד ושבוע טוב,

לבקשתך, ולבקשת אחרים, הסכמתי להשתתף באסיפה הכללית של הכנס ב-18/3/2016, למרות מכתבי שבו נימקתי את החלטתי לפרוש מן האיגוד לאחר חברות של 42 שנים (1974-2016).

באסיפה זו המלצתי בפניך, ובפני המשתתפים האחרים, ל"אמץ" את הדו"ח האחרון של "מבקר המדינה" (שפורסם בשנת 2015 ומתייחס לשנת 2014).

יתרה מזאת, הצעתי כי דו"ח זה מצייר "ללא כחל וסרק" ובאופן האוביקטיבי ביותר (ראה פרק: "סוגיות בתקציב מערכת הבריאות") את הכישלון המתמשך של משרדי האוצר והבריאות (גם יחד) לתקצב נכונה את מערכת הבריאות הציבורית. להלן מספר ציטטות:
(תהליך זה) "שהוביל אותה לסף קריסה" והמחייב "טיפול שורש"
המחייב "לבחון האם המענה התקציבי הינו הולם",
"לערוך עבודת מטה לצורך קביעת מדיניות תכנון ארוכת טווח".

בנוסף, ובכל החומרה הראויה, גם המלצתי ל"אמץ" את הפרק בדו"ח הנ"ל בשם "השמירה על זכויות
החולה המאושפז ועל כבודו". הפרק מציג בפרוטרוט כיצד נפגעים "זכויותיו, כבודו ופרטיותו של החולה" עקב חרפת מצוקת האישפוז, שהפכה לנחלת הכלל (למעט "בעלי הקשרים").

לצערי, לא זיהיתי אצל יו"ר האיגוד וגם בין חברים אחרים שהגיבו לדברי אימוץ חד-משמעי של רעיוני. ב"הערת פרישה" זו אני חוזר ומציע ל"מנף" דו"ח אוביקטיבי זה, והאיגוד יפנה למוסדות הר"י בדרישה חד-משמעית להתייצב בראש הפועלים למען גיבוש "מדיניות בריאות ממלכתית" לעשור שנים (תוך הסתייעות בגופים מקצועיים בינלאומיים, כגון ה-WHO) -  מדיניות ארוכת טווח שמשרדי האוצר והבריאות (גם יחד) נמנעו מלגבש עד כה.

עם אישורה כחוק, ניתן יהיה להסיר את "החרפה" מעל מערכת הבריאות המהוללת שלנו, הידועה ככזאת ברחבי תבל, מערכת שנבנתה על ידינו-הרופאים בעמל כה רב ולאורך שנים רבות.

תקציב רב-שנתי לבריאות הינו פועל יוצא מאישור התכנית, ויבטל את הנוהג המתבצע כיום לעמוד מידי שנה בשנה "כעני בפתח" לפני דלתות האוצר, כדי להתחנן על פיתוח המערכת.

לכך יש ליצור לחץ ציבורי רחב טווח, בעזרת חברי כנסת, עמותות ציבוריות הפועלות בתחום זה, קופות החולים וכמובן ערוצי התקשורת למיניהם.

אני מודע לכך, כי הרעיון כלו מחייב התמדה ונחישות והינו קשה ביותר לביצוע, כולל העוינות כנגד הרופאים הקיימת לעתים בציבור הרחב.

האם תשכיל הר'י להציג את תדמיתנו האמיתית, כי מהות הפעילות הרפואית נעוצה באתיקה הרפואית וב"שבועת הרופא העברי", המעמידה במקום הראשון במעלה את הרופא ועיסוקו כ"שליחות למען החולה", ולא לחייבו להסכים לסיסמה המופנית אל הרופא כיום, כי ראשית אחריותו המקצועית היא "איזון תקציבי".

מבלי שננסה וכגוף מלוכד – לא נדע!
זה עשוי להיות מבחננו האמיתי - מבחנה של הר"י!