מכתב פרישה גלוי מאיגוד מנהלי בתי חולים אחרי 42 שנות חברות

הצטערתי לקרוא את תגובתך האנונימית. על מנת לחזק את הרפואה הציבורית הכרחי לתת לקהילות שונות (כולל יהודי אתיופיה, ערבים, דרוזים ועוד) להצמיח מתוכן אנשי רפואה ורווחה. כך ראוי. או כמו שנאמר:" "משטר שבו הרוב שולל מהמיעוט את זכויות היסוד הוא משטר של שלטון רוב, אך הוא אינו משטר דמוקרטי"‏.
ללא קשר אני בעד הגדלת תקנים בבתי החולים. וכן את מספר המקומות לכולם כולל אולי לאפשר מסלול כמו בחו"ל בו ניתן ללמוד שנה ולהוכיח עצמך במהלכה ולאו דווקא להסתמך על המבחנים.
אגב, מעניין לבדוק כמה ממי שהתקבלו לפי מכסה זלגו למערכת הפרטית... לדעתי זה יהיה פחות מאלו שהתקבלו רק על סמך ציונים. נאחל צמיחה ופריחה למערכת הבריאות ותודה לפרופ גולן על שהעלה את הנושא החשוב.

ד"ר טלי סחר, שלום.
קראתי את תגובתך למגיב האנונימי. גם אני מעדיף להישאר אנונימי, כי אני מודע לסתימת הפיות של יפי הנפש למיניהם וידם הארוכה של צבועים אלו לפגוע , גלגלית ותדמיתית, בכל מי שמביע דעה הנוגדת את השקפת עולמם, עוד מימי שלטון הבולשוויקים של מפא"י.
במשטר דמוקרטי כל האזרחים שווים, הן בזכויות והן בחובות.
קידום של אוכלוסיות מיעוט לא קביל, לדעתי, על חשבונם של אוכלוסיות אחרות יהא גודלן אשר יהיה.
הקריטריונים חייבים להיות אחידים לכולם. אל לנו להכנע למתלוננים "אכלו לי, שתו לי", כבר עכשיו פני הדור כפני הכלב. מה לעשות שבשביל להשיג מטרה בחיים צריך להתאמץ ולהוכיח את עצמך.
"זלגו למערכת הפרטית" ??? ומה בדיוק רע בזה?
במדינה דמוקרטית לכל אחד יש את חופש העיסוק המקצועי. לגיטימי בעיניי, שכל רופא ורופאה יבחרו את מקום העבודה והתנאים המתאימים להם והמאפשרים להם להתפרנס בכבוד. די לתנאי העבדות והניצול, שליוו אותנו מתחילת התמחותנו.
אכן , במדינה מתוקנת היו מגדילים את תקני הרפואה ומאפשרים לאנשים מוכשרים ומתאימים נוספים להגשים את ייעודם, אך מדינת ישראל איננה מתוקנת. לו הייתה מתוקנת, היא הייתה אוכפת את כל החובות על האוכלוסיות הבכייניות ומשתמשת בכספי המיסים לקידום הבריאות של כולנו, ללא יוצא מן הכלל.

עיינת במכתבו המצער והמציאותי מאד של פרופ גולן. לי יש חזון שונה לגבי הרפואה הציבורית בישראל. נראה לי שבבתי החולים יש להעצים את הרפואה הדחופה לתקצב חדרי מיון שיהיו זמינים הרבה יותר מכילים אמצי איבחון מהירים עם צוות בתקינה מתאימה, יותר יחידות טיפול נמרץ לסוגיו נושאיו השונים ומחלקות קטנות להשהייה הכרחית אחרי ניתוחים אחרי טיפול נמרץ עם מגמה להעביר את החולה לביתו במהירות האפשרית . מיום ראשון של אישפוז מכינים את הבית לקראת שובו של החולה על צרכיו ומטפל צמוד.בקהילה כבר מכין צוות את הבית כמתאים לטפל ולעקוב אחרי החולה הקשה. אין מדובר במטפל מקרב המשפחה אלא עובדים שיוכשרו למט7רה לאו דווקא אחי8ות אחים אלא עובד שיקבל הכשרה של 6 חודשים עם תעודה|(התכנית הוגשה בזמנו |||) אישפוז כיום בבית חולים כמוהו כאכסון באכסניה דרג .. עליבות והשפלהו שאינם נובעים מחוסר מסירות או מיומנות של הצוות חסר האונים של היום בבתי החולים אלא מהמוניות (מלשון המון) של אישפוז - בתנאים בלתי נסבלים. לכן יש להעביר את עול האישפוז לבית החוןלה,. וזה ניתן,. כל התכנית מושתתת על קונספט זול יותר.יישום התכנית רק אחרי תכניות פורטות שתענינה עלהצרכים הרבים. ולאחר פיילוט ומאידך הכזשרת כוח אדם שלא כעבודת קבלן אלא במסגרת הקופות. יש סוף סוף ליישם רפורמה הגיונית נעימה לח8ולה יעילה בית הח8ולםים יהו מלון אל ברפוה הפרטית ואני שוחרת לרפואה ציבורית טובה. תכנית "אישפוז מהיר בבית אינה נופלת מתנאי אשפוז בבית חולים במדינות נאורות . ניתן לתת בבית (מקום בו חרדת החולה שואפת לאפס במקום בבית החולים המטיל עליו פניקה ומצד שני חוסר תנאים אלמנטארים לרחצה לניקיון למניעת זיהומים). עם שובו של החולה לבית מחכה לו מטפל וכל צרככיו בדומה לבית חולים כפי שהיה ציך להיות ומה טוב מית מבחינת ביטחון עצמי וסביבתי. ,. צוות רופא אחות פיסיוטראפיסט ואו אחר מגיעים יום יום לחולה לביתו, צות הנמצא בקשר עם הצוות המטפל בבית החולים כאשר לפניו כל נתוני החולה במחשב. היפול הרבס צוותי מנה למערכת הבריאות מספר תקנים גדול יותךר מאוייש על ידי מספר גדול של מתמחים הן ברפואה דחופה הן ברפואת משפחה ובכל המקצ8ועות הרפואיים אחרים. עובדת סוציאלית חיונית בכל צוות.ישנו קו חם בו יכול ו חולה למצוא מענה לבעיותיו 24 שעןת. עוד נדבך המעצים את תחושת הביטחון ו"שמחת החיים" של החולה .
גם אחרי ניתוח ברמה ועוצמ שונה ניתן לטפל מהר וטוב בבית בתנאי שתיושם תכנית שיש ללמוד היטב כוח אדם מתאים..דרושה לגעתי תפנית בתפישת הרפואה הציבורית בארץ ושימוש יתר או גם ניצול משאבים בקהילה.אם הרפואה המתק;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;שה בנשימה ומצוייה באי ספיקה מתמדת חפצת חייפם היא...יש לנסות גישה שונה זוץ

- אגב לא מצאתי שיש אכן מכסות לאוכלוסיות חלשות - האם אתה יודע בבירור שזה עדיין קיים? להיפך מצאתי שראיונות המרק"ם (שאני שותפה להם) נוטים פחות לקבל אוכלוסיות אלו ויש בחלק מהאונ' הגבלת גיל שחלה על כולם מלבד עתודאים...

אני מאמינה שפרנסה בכבוד ובתנאים הולמים צריכה להיות בתוך הרפואה הציבורית... מה גם שנהירה לרופאה הפרטית גורמת לחסר ניכר של מתמחים במקצועות שקשה לעבור הם לרפואה פרטית ושנדרשים מאד במדינה והייחוד בעיתות מלחמה ומשבר. גדלתי בשכונת מצוקה, מעולם לא ראיתי את ההתבכיינות שאתה מתאר, אלא אנשים קשיי יום וראויים להערכה ואף להערצה - אם רוצים לחיות במדינות בהם הפערים החברתיים קיצוניים ואין בטחון סביר לא לאוכלוסיות החזקות ולא לחלשות (ע"ר דרום אמריקה) אפשר בהחלט להמשיך ולהגדיל את הפערים.