בהתבסס על כל מה שקראתי בחודשים האחרונים, התשובה שלי לשאלה זו היא: "כן!" עם הסתייגות מרכזית אחת, שבה אדון בסוף הפוסט.
כאשר המאמר במצב של טיוטה מתקדמת מאוד, יש אפשרות לנסות ולהגישו ישירות לכתב-עת, או להעלותו למאגר מקוון לפני ההגשה. כיום, המאגר הרלוונטי למאמרים הנכתבים על ידי רופאים הוא BIOARXIV אשר הוקם ומתופעל על ידי מעבדת cold spring harbor משנת 2013. טיוטת מאמר שמועלית ל BIOARXIV , עוברת בדיקה שטחית מאוד כדי לוודא שהיא מדעית, לא מועתקת ואינה מהווה כל סיכון מיידי, ואז היא הופכת לזמינה לקריאה על ידי הציבור, ללא כל ביקורת עמיתים מקדימה. הפרסום במאגר יכול לקרות בתוך יום מהעלאת הטיוטה. המאמר שהועלה ניתן לציטוט, הוא מקבל מס' זיהוי אובייקט דיגיטלי (DOI) והקוראים יכולים להגיב עליו. BIOARXIV מרחיב את החשיפה של המאמרים על ידי פרסום קישורים בטוויטר, ומספק לעמיתים של הכותב ממשק משתמש נגיש ומוכר יותר לתקשורת ותגובה בנושאי המאמר. היתרון העיקרי לסוג זה של חשיפה הוא המשוב שניתן לקבל מחוקרים בתחום או מאלה עם תחומי עניין משיקים. ההערות המתקבלות יכולות לעזור בשיפור המאמר, מהר הרבה יותר מאשר תהליך הבדיקה המלא של כתב עת, ובכך עשויות להגדיל את הסיכויים להתקבל לפרסום. לאחר הכנסת שינויים, אפשר להעלות גרסה מעודכנת של המאמר לסיבוב נוסף של הערות מעמיתים, אשר תהיה זמינה לצד הטיוטה שפורסמה במקור.
בעבר דנתי בנושא של בחירת של כתבי עת כיעדי הגשה למאמרים בהתבסס על המטרות קצרות וארוכות הטווח של פרסום המאמר. אם המטרה שלך היא ליצור שיתופי פעולה, אז דיון בפרוייקט שהוא בשל אך טרם הושלם, יכול לשמש נקודת התחלה טובה לשיתוף פעולה. אם המאמר שלך הוא בנושא "חם" מאוד, העובדה שלפרסום במאגר יש תאריך רשמי, עשויה להפחית את הסיכון שאנשים החוקרים בנושאים קרובים מאוד יעשו לך "scooping". בפוסט מאוד מעניין ואינפורמטיבי, פרופ' ג'יימס קוין הזכיר כי כיום, עורכים של כתבי עת מדעיים מסתכלים במאגרים המקוונים כדי לחפש מאמרים פוטנציאליים ולכן יש סיכוי שעורך ייתקל במאמרך במאגר מקוון ויזמין אותך להגישו לפרסום אצלו. אני מניחה שזה רלוונטי בעיקר למאמרים המדווחים על מחקר בעל השפעה גבוהה שלא תהיה שום בעיה לפרסם אותו ללא קשר להעלאה למאגר, אולם אין לדעת. יש לציין כי Bioarxiv הוא מאגר כללי של מדעי החיים ואינו מתמקד במחקר רפואי ו / או קליני. הם מפרסמים רק מאמרים קליניים המדווחים על מחקרים באפידמיולוגיה או על ניסויים קליניים. בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל, הודיע באחרונה על תוכניות להשקת מאגר מקוון למאמרים רפואיים בשם MedArXiv . בכתבה של ScienceNews שדיווחה על ההודעה, התגובות לתוכנית תוארו כ"מעורבות ". בעוד שהערך של מאגר כזה לקידום מחקר קליני הוכר, חלק הביעו חשש כי חשיפה של נתוני מחקר קליני לציבור ללא ביקורת עמיתים עלולה להיות מסוכנת לחולים. דעתי האישית בעניין זה היא שיש לחלוק תוצאות מדעיות, וככל שהשקיפות רבה יותר, כן ייטב. הרי תוצאות טובות במחקרים קליניים הממומנים על ידי התעשייה נחשפות לציבור באמצעות הודעות לעיתונות זמן רב לפני פרסום מאמרים מבוקרי-עמיתים בכתב עת מדעי. הסיכון של חשיפה מוקדמת של תוצאות במאגר טרום קליני עשוי להיות רלוונטי יותר למחקרים קליניים קטנים שתוצאותיהם אינן מדווחות בהודעות לעיתונות. גם עבור עבודות כאלה, אני מאמינה כי התועלת הפוטנציאלית של הפצת מידע חשוב לחוקרים, וקידום דיונים פוריים, עולה על הסיכון הזה. יתר על כן, אדם הנחשף לתוצאות במסגרת מאגר מקוון כזה יוכל להיעזר בתגובות של חוקרים על המאמר כדי להעריך אותו באופן ביקורתי, כיוון שייחשף לתוצאות בצד דיון על כשלים בתכנון המחקר או בניתוח תוצאותיו.
ההסתייגות היחידה שלי מפרסום כזה היא העובדה שישנם כתבי עת שיגדירו פרסום כזה כ"פרסום קודם" החורג מכללי האתיקה של כתב העת. בוויקיפדיה ישנה רשימה של כתבי עת המאפשרים הגשת מאמרים לאחר פרסומם במאגרים מקוונים. רשימה זו מתעדכנת מדי כמה זמן. יש לשים לב כי אי אפשר להסיר מאמר מ Bioarxiv אחרי שפורסם בו. זה נובע בחלקו ממדיניות מנהלי המאגר ובחלקו מכך שישנם אתרים אחרים שמפרסמים גם הם את המאמרים המועלים למאגר ומנהלי המאגר אין שליטה בתכנים שלהם. לכן, אם כבר חשבת על עיתון כיעד הגשה, צריך לוודא שהעלאת המאמר למאגר אינה בניגוד למדיניות שלו. ניתן לעשות זאת על ידי שימוש ברשימה של וויקיפדיה או על ידי שליחת שאילתא ישירות למערכת העיתון. בכל מקרה, כאשר בסופו של דבר מגישים לעיתון, צריך לציין במכתב לעורך שהמאמר פורסם במאגר כזה, וכדאי גם להוסיף לינק.
