אומרים שההפגנות הן מדגרות קורונה, שהמפגינים הם מפיצי מחלות, אז החלטנו לבדוק את הנתונים ולראות מה הן העובדות. פניתי לעזרתו של חובב דרור. חובב הוא ד"ר לסטטיסטיקה, מומחה לחקר ביצועים ולניתוח מערכות ובעל הבלוג כמותית.

תמצית: הנתונים סותרים את הטענה שההפגנות היוו גורם להתפרצות בתחלואה בקורונה בישראל. בששת השבועות לאחר תחילתן של ההפגנות ב-14 ביולי, נרשמה התמתנות בעלייה במספר החולים החדשים ובהמשך אף חלה ירידה במספר המאובחנים החדשים בקרב האוכלוסיה הכללית (תרשים 1).

יתרה מזו, הציבור ממנו מגיעים מרבית המפגינים - מצביעי כחול-לבן והעבודה-מרצ-גשר - הם הקבוצה הבריאה ביותר בישראל עם רמת התחלואה הנמוכה ביותר בקורונה, לפני תחילת ההפגנות וגם כיום. זאת, לא רק בהשוואה לציבור החרדי או לערביי ישראל אלא גם בהשוואה לאזורים שבהם קיימת דומיננטיות של מצביעי ליכוד וימינה. לאחר תחילת ההפגנות, רמת התחלואה בקרב מצביעי מפלגות השמאל-מרכז ירדה ונותרה יציבה במשך שבעה שבועות, עד לראשית ספטמבר.

זה לא שאי אפשר להידבק בהפגנות - אפשר. אנחנו לא טוענים שהיו אפס מקרי הדבקה בהפגנות. בכל אינטראקציה בין אנשים, בבית, במכולת, בבית ספר, בבית כנסת וכו׳, קיים סיכון להדבקה. השאלה מהי רמת הסיכון בכל פעילות ואילו פעילויות מהוות מוקד ומקור לעלייה בתחלואה.

הנתונים מראים בבירור שההפגנות לא גרמו לעלייה ברמת התחלואה בישראל. אז אילו אירועים כן גרמו לעלייה בתחלואה? פתיחת אולמות אירועים (יוני 2020) - ככל הנראה כן. חידוש הלימודים בבתי הספר ובישיבות - עוד יותר. ניתן לראות עלייה משמעותית בתחלואה בסמוך.

אז איך בודקים אם ההפגנות גרמו לעלייה בתחלואה בקורונה בישראל?

משרד הבריאות מפרסם נתונים די מפורטים על בדיקות חיוביות ואשפוזים (ללא חלוקה לחולים קלים, בינוניים או קשים) לפי אזורים גיאוגרפיים בארץ. הרזולוציה של המידע מגיעה עד כדי מקבץ של מספר רחובות סמוכים (שהוגדרו על ידי הלמ"ס כ"אזורים סטטיסטיים").

ועדת הבחירות לכנסת מפרסמת נתוני הצבעה לפי קלפיות, תוך ציון המיקום של כל קלפי. עבור כל אזור קבענו את דפוס ההצבעה המאפיין אותו, לפי שבע קבוצות (הרשימה המשותפת, מרצ-עבודה-גשר, דומיננטיות כחול-לבן, שוויון כחול-לבן וליכוד, דומיננטיות ליכוד,  דתיים לאומיים או מפלגות חרדיות) – ראו הסבר מפורט.

הצלבנו בין נתוני התחלואה והאשפוז של חולי קורונה לדפוס ההצבעה בכל אזור. הנתונים נותחו במספר אופנים: בשלב הראשון, התחלואה כעת בישראל – מספר חולים שאובחנו בשבוע המסתיים בראשון באוקטובר לפי הצבעה למפלגות. הנתונים בתרשים 2 חד משמעיים:

האוכלוסיה עם שיעור החולים החדשים הנמוך ביותר היא אוכלוסיית המצביעים למפלגת העבודה-גשר-מרצ ואחריה אוכלוסיית מצביעי כחול-לבן.

באזורים שבהם יש דומיננטיות לליכוד או למפלגות הימין, כמות המאומתים החדשים לעשרת אלפים תושבים היא פי שניים בהשוואה לכמות החולים בקרב מצביעי כחול-לבן והעבודה-מרצ. כאשר יש אזורים עם דומיננטיות למצביעי ליכוד, בהם רמת התחלואה גבוהה כמו רמת התחלואה בחברה החרדית.

הנתונים בקרב מצביעי הרשימה המשותפת מפתיעים ויש בהם שונות גבוהה עם אזורים שבהם נרשמה תחלואה גבוהה לעומת אזורים עם אפס תחלואה. בשבוע שמסתיים ב-1 באוקטובר, החציון של כמות החולים החדשים בקרב ערביי ישראל לא שונה מרמת התחלואה בקרב מצביעי כחול-לבן (לפני שבועות ספורים, התחלואה בקרב מצביעי המפלגות הערביות היתה גבוהה מאוד, כמעט כמו בחברה החרדית).

בראש הטבלה והרבה לפני כולם נמצאים מצביעי יהדות התורה וש״ס עם רמת תחלואה גבוהה פי עשרה באופן חציוני בהשוואה למצביעי מרצ-עבודה וכחול-לבן.

מהנתונים עולה בבירור, שמצביעי כחול-לבן והעבודה-מרצ-גשר הם האוכלוסיה הבריאה ביותר בישראל, ברגע זה, עם רמת תחלואה שהיא עשירית מאשר הרמה בקרב מצביעי יהדות התורה וש״ס ונמוכה גם מרמת התחלואה בקרב מצביעי הליכוד. לא הגיוני, שהאוכלוסיה עם רמת התחלואה הנמוכה ביותר היא זאת שמפיצה את המגיפה בקרב האוכלוסיה הכללית. לא סביר, שהקבוצה שמפיצה את המחלה תהיה זאת שאצלה שכיחות המחלה נמוכה באופן מובהק, בהשוואה ליתר הקבוצות באוכלוסיה.

שאלנו את עצמנו, אולי המפגינים, שהם ברובם מצביעי מרכז ושמאל, גרמו לעלייה בתחלואה רק בקרב קבוצת האוכלוסיה שלהםֿֿֿ, מבלי לתרום להפצת המגיפה בקרב הציבור כולו? אולי המפגינים חוזרים מבלפור הביתה ואז מדביקים את הילדים, בן או בת הזוג, השכנים או חלילה ההורים?

החלטנו להסתכל על מספר החולים החדשים, אחוז הבדיקות החיוביות ומספר האשפוזים בכל אחת מקבוצות המצביעים לאורך זמן ולבדוק האם לאחר תחילת ההפגנות היתה עלייה במדדים אלה, באזורים בהם למצביעי כחול-לבן ועבודה-מרצ-גשר יש דומיננטיות. בחנו את הדברים מאמצע מרץ ועד השבוע שמסתיים ב-1 באוקטובר (ושוב אני מזכיר לפי נתוני משרד הבריאות. הנתונים מרתקים (תרשים 3).

ראשית, גל התחלואה במרץ היה בעיקר בקרב החברה החרדית. בכל קבוצות האוכלוסיה האחרות, מספר החולים לעשרת אלפים איש היה מזערי וזניח. בקרב מצביעי כחול-לבן כמעט ולא היתה תחלואה. ביתר הקבוצות, למעט החרדים, מספר החולים המאובחנים ליום היה נמוך מאדם אחד לעשרת אלפים. אחרי שגל התחלואה של מרץ הסתיים, מספר החולים בקרב כל קבוצות המצביעים היה נמוך/אפסי עד לראשית חודש יוני.

ביוני, החל גל תחלואה שני בכל קבוצות האוכלוסיה במדינת ישראל. בקרב מצביעי עבודה-מרצ וכחול-לבן שיא גל התחלואה השני נרשם באמצע יולי. מאותה נקודת זמן התחלואה (שהיא נמוכה מאוד מלכתחילה בקבוצות אלו) מתחילה לרדת בקרב מצביעי העבודה-מרצ-גשר ומצביעי כחול-לבן.

ההפגנות ההמוניות בבלפור (20 עד 30 אלף איש במוצאי שבת ועד 5,000 איש ביום שישי אחרי הצהריים) החלו ב-14 ביולי (בהפגנת יום הביביסטיליה - תרשים 3). אם ההפגנות היו גורמות להפצת קורונה, היינו מצפים שלאחר תחילת ההפגנות תהיה עלייה בתחלואה בקרב הציבור שממנו מגיעים המפגינים.

אפשר להתווכח, מתי אנחנו צפויים לראות עלייה בתחלואה, אם ההפגנות אכן היו אירוע שתורם לתחלואה. זמן הדגירה של COVID-19 מרגע ההדבקה ועד להופעת התסמינים הראשונים נע בין יומיים ל-14 יום, כאשר חמישה ימים הם התקופה החציונית (1). כלומר, החולה האופייני יפנה לעשות בדיקה לאחר חמישה ימים מרגע ההדבקה. הזמן החציוני מרגע שבו מתפתחים תסמינים ועד לאשפוז בטיפול נמרץ הוא 10-12 ימים (1-2). הזמן החציוני מרגע האשפוז בטיפול נמרץ ועד למוות הוא שבוע (2). כך, שהיינו מצפים לראות עלייה במספר החולים המאובחנים כשבוע לאחר ההפגנה הראשונה, עלייה במספר האשפוזים כשבועיים מאז ההפגנה הראשונה ועלייה בתמותה כשלושה שבועות מההפגנה הראשונה.

בקרב מצביעי כחול-לבן נצפתה ירידה בתחלואה במשך השבועיים הראשונים לאחר תחילת ההפגנות. בחמשת השבועות הבאים התחלואה נשארה נמוכה ללא כל שינוי, עד שהחלה לעלות באופן מתון בשבוע הראשון של ספטמבר - שבעה שבועות לאחר תחילת ההפגנות. האם זה בגלל החזרה ללימודים או אולי בגלל חוסר הקפדה על כללי ריחוק חברתי? או אולי זליגה של התחלואה הגבוהה בקרב מצביעי המפלגות החרדיות? סביר שכל אחד מאלה תרם לעלייה הזאת, אבל לא סביר שההפגנות הן הגורם לעלייה הזאת. אם ההפגנות היו גורם לעלייה בתחלואה היינו צריכים לראות את העלייה הרבה קודם.

ומה לגבי מצביעי העבודה-מרצ-גשר? בשלושת השבועות הראשונים לאחר תחילת ההפגנות היתה ירידה במספר החולים החדשים בקרב מצביעי עבודה-מרצ-גשר עד לרמה כמעט אפסית. כאשר בשבועיים שלאחר מכן חלה עליה מזערית במספר החולים החדשים ליום. כדי לבדוק האם העלייה הקלה הזאת היתה עלייה אמיתית, או תוצאה של עלייה בכמות הבדיקות שמשרד הבריאות ערך (יותר בדיקות = יותר חולים), בדקנו את אחוז הבדיקות החיוביות, בקרב מצביעי עבודה-מרצ-גשר ובקרב יתר קבוצות האוכלוסיה (תרשים 4).

אם העלייה בתחלואה היא אמיתית, אז אחוז הבדיקות החיוביות מכלל הבדיקות צריך לעלות. אחוז הבדיקות החיוביות בקרב מצביעי העבודה-מרץ ירד משיא של 5% ביום שבו התחילו ההפגנות, לרמה של 2% שלושה שבועות לאחר תחילת ההפגנות ולא השתנה משמעותית עד סוף אוגוסט (שבעה שבועות מתחילת ההפגנות). אפילו כיום, 12 שבועות לאחר תחילת ההפגנות וחודש לאחר החזרה ללימודים, אחוז הבדיקות החיוביות בקרב מצביעי עבודה-מרצ-גשר, נמוך יותר בהשוואה לרמה שהיתה בשבועיים שקדמו לתחילת ההפגנות.

כלומר, ככל שההפגנות נמשכו, כך ירד אחוז הבדיקות החיוביות בקרב מצביעי העבודה-מרצ-גשר. זאת בניגוד לקבוצות המצביעים האחרות: חרדים, ערביי ישראל, מצביעי ליכוד שבהן אחוז החולים החיוביים נמצא בעלייה מאז יוני והיה גבוה יותר בהשוואה למצביעי כחול-לבן ועבודה-מרצ בכל יום נתון.

כדי להיות בטוחים שההפגנות לא גרמו לעלייה בתחלואה, הסתכלנו גם על כמות האשפוזים (תרשים 5).

משרד הבריאות לא חושף נתונים על מצבם של המאושפזים ברזולוציה של "אזורים סטטיסטיים", אלא רק על האשפוז עצמו. מספר המאושפזים מקרב מצביעי העבודה-מרצ ירד לאחר תחילת ההפגנות ונשאר קבוע ללא שינויים משמעותיים עד אמצע ספטמבר. כמות האשפוזים בקרב מצביעי כחול-לבן נותרה ללא שינוי, עם נטייה קלה לירידה בשבועות שלאחר תחילת ההפגנות. האשפוזים החלו לעלות בקרב קבוצה זאת, רק לאחר תחילת ספטמבר. לכן, גם נתוני האשפוז בקרב מצביעי השמאל-מרכז לא תומכים בטענה שההפגנות הן מוקד תחלואה.

אז בפעם הבאה שאומרים לכם שהמפגינים בבלפור הם אלה שהפיצו את הקורונה – תדעו שזה פשוט לא נכון. אין שום עדות בנתונים של משרד הבריאות שההפגנות גרמו לעלייה בתחלואה בארץ, גם לא בקרב האוכלוסיה ממנה מגיעים מרבית המפגינים, שהיא האוכלוסיה עם רמת התחלואה הנמוכה ביותר בקורונה בישראל, מאז פרוץ המגיפה בארץ בחודש מרץ וגם כיום חודשיים וחצי לאחר תחילת ההפגנות.

הכותבים הם:

ד"ר חובב דרור, ד"ר לסטטיסטיקה, בוגר אוניברסיטת תל אביב
ד"ר עופר צימרמן, בוגר בית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, מומחה ברפואה פנימית ומחלות זיהומיות, בעל התמחות באימונולוגיה ואלרגיה מאוניברסיטת וושינגטון, ארה"ב. חבר סגל במחלקה לאלרגיה ואימונולוגיה באוניברסיטת וושינגטון. חוקר נגיפים.

* הכתוב במאמר משקף את דעתו האישית של הכותב ואינו משקף או מייצג בשום צורה את בית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון.

ספרות:

https://www.cdc.gov/.../clinical-guidance-management...

https://wwwnc.cdc.gov/eid/article/26/6/20-0320_article