מטבע הדברים, מחויבות לאיכות ובטיחות במערכת הבריאות מחייבת תרבות ארגונית. יישום מחויבות זו מתבטא, בין היתר, בקיום תהליכי למידה והפקת תובנות בעקבות אירועים חריגים. בנוסף לכך, בשנים האחרונות הולכת ומתבססת גישה של מדידת איכות (ובפרט מדדי מבנה, תהליך ותוצאה) – ככלי נוסף לשיפור איכות. למדידה זו שתי מטרות עיקריות: אספקת מידע למערכת באשר למצב הקיים, ויצירת תמריץ לשיפור עתידי.

כך, מתקיימות במדינת ישראל התכנית למדדי איכות בקהילה, התכנית הלאומית למדדי איכות בבתי חולים, וגם תהליך האקרדיטציה כתקן איכות בינ"ל וכתנאי לקבלת הסמכה לבתיה"ח. במסגרות הנ"ל נבחנים היבטים וקריטריונים שונים כמדד לאיכות ובטיחות במוסד הרפואי. עם השנים הובעה גם ביקורת על אופי המדידה ותהליכיה (בבחינת "חיפוש המטבע שמתחת לפנס", בחירה לא נכונה של מדדים או של דרך ניתוחם, וגם טענות להפעלת לחץ מופרז על הצוותים העוסקים המלאכה, לקראת ולמען הבקרה והמדידה, עד כדי פגיעה באיכות הטיפול אשר לשם שיפורה נמדדו מלכתחילה).

מאמר מעניין שפרסם פרופ' מתחום הפסיכולוגיה החינוכית, יכול להאיר זווית נוספת בדיון נרחב זה: האם "ההישג" (כלומר הציון הגבוה במדד/בקרה) הוא בהכרח סימן ללמידה של הארגון? המאמר מציין כמה הבדלים בין השניים:

  • - למידה היא שינוי לטווח ארוך, בעוד ההישג הוא זמני
  • - למידה היא יציבה ומצטברת, בעוד ההישג הוא מבודד ופגיע, ועלול להישכח במהירות
  • - הלמידה מחייבת תהליכי עומק קוגניטיביים, בעוד ההישג כולל תהליכים פשוטים ושטחיים יותר

קל יותר למדוד הישגים ספציפיים מאשר תהליכי למידה, שהם כאמור עמוקים יותר ומהווים שינוי בזיכרון לטווח הארוך. ובכל זאת, המאמר מציע שתי אסטרטגיות בעלות פוטנציאל לבחון למידה: הערכה חוזרת קבועה, שהיא אמינה יותר מהישג חד פעמי, וכן יישום בפועל של מידע תיאורטי

ומה אצלנו? תהליכי המדידה בישראל אינם חד פעמיים, אלא מתקיימים במעגליות חוזרת. המוסדות הנמדדים מודעים ליעד הנדרש, ולהישגיהם הספציפיים, ובאפשרותם להדגים שיפור משנה לשנה. גם מדדים חדשים המתווספים לתכניות השונות יימדדו לאורך זמן ויאפשרו הטמעה והתייעלות, וכפועל יוצא (יש לקוות) גם את שיפור האיכות והבטיחות בארגון. באשר ליישום, הרי שהמערכת פועלת בשגרת העבודה באופן רציף, והצוותים המטפלים, המנהלים והאדמיניסטרטיביים נדרשים ממילא להחיל בשטח את העקרונות שבבסיס מדדי האיכות.

לסיכום: הישג נקודתי, כמו ציון מוצלח במדד איכות, עשוי לתת תמונת מצב קצרה בזמן, בעוד תהליכי למידה מעמיקים מספקים את הבסיס האיתן עליו נבנה העתיד. לכן, תכניות למדידת איכות (על יתרונותיהן וחסרונותיהן המוכרים) אינן מספקות כשלעצמן, ומן הראוי להוסיף אליהן תהליכי למידה והטמעה סדורים וארוכי טווח. פעילות משולבת זו תקדם תרבות של איכות ובטיחות בארגוני בריאות באופן יעיל ומצטבר, ותמנף את העשייה העתידית מתוך ידע והבנה של ממש.