בימים אלה, בהם מגיפת הקורונה מכה במדינת ישראל, אני מבקש להאיר בזרקור את פרויקט "מגן אבות ואמהות", התכנית הלאומית להגנת דיירי הגיל השלישי בתקופת הקורונה. בעיני, זהו פרויקט משמעותי וחשוב ביותר, אך אנשי רפואה רבים כלל אינם מודעים לקיומו.

בתקופת הגל הראשון נוכחנו לגלות כי מגיפת הקורונה מביאה לתחלואה קשה במיוחד באוכלוסיה המבוגרת. כפי שכבר פורסם, אחוז גבוה מבין הנפטרים באותה תקופה היה מבין דיירי המוסדות הגריאטריים. זכורות לכולנו תמונת של משפחות המתדפקות על דלתות מוסדות ודורשות להוציא את יקיריהם מתוכם. מעבר לצורך הברור שבהגנה על הקשישים עצמם, "מגן אבות ואמהות" נועד לשרת מטרה רחבה אף יותר והיא הפחתה של מספרהקשישים שיופנו למערכת הבריאות הציבורית לאור תחלואה הנובעת מהידבקות בנגיף, וזאת מתוך הבנה שהעמסה של מאות חולים שבריריים נוספים על המערכת עלולה להיות הרסנית.

חלקי בסיפור, ראשיתו ברוטציה אותה אני מבצע בימים אלה במחלקה פנימית ב' בבית חולים סורוקה, במסגרת התמחותי ברפואת המשפחה במכבי שירותי בריאת'. בחודש מאי השנה, בשיא תחלואת הגל הראשון של נגיף הקורונה, החליט ראש הממשלה למנות את פרופ' נמרוד מימון, מנהל המחלקה, לראש פרויקט מגן אבות ואמהות כמחליפו של פרופ' רוני גמזו אשר יסד את התכנית. כשבישר פרופ' מימון למתמחי המחלקה שהוא לוקח פסק זמן מעבודתו בסורוקה ומתגייס למשימה הלאומית, חשבתי שייתכן שאצליח לסייע לו בתפקידו החדש, לאור ניסיון ניהולי שרכשתי בשנות שירותי כקצין רפואה בצה"ל. ניגשתי אליו בסוף אותו יום ואמרתי לו שבמידה ויזדקק לסיוע, אשמח לעמוד לצידו. מספר ימים לאחר מכן קיבלתי שיחת טלפון: "סיון, זוכר שהצעת שתבוא לעזור לי אם אצטרך? אז בוא".

בחודש יוני הצטרפתי לפרויקט. פרופ' מימון ביקש שאנהל את החמ"ל (חדר מלחמה בלשון צבאית) המרכז את המידע על התחלואה בנגיף במעל 1,000 מוסדות ברחבי הארץ. המוסדות נמצאים תחת פיקוח משרדי ממשלה שונים ואוכלוסיותיהם שונות זו מזו, החל מאוכלוסיית קשישים עצמאיים בדיורים מוגנים, דרך כאלה הנזקקים לסיוע סיעודי, תשושי נפש, וכלה בצעירים בעלי מוגבלויות. כל מוסד, לאור מאפייניו הייחודיים, דרש התעמקות, הבנה של נקודות התורפה, ומתן מענה באופן שיהיה רלוונטי עבורו. לא דומה קטיעת שרשרת הדבקה במחלקה סיעודית לקטיעת שרשרת הדבקה בהוסטל של דיירים עצמאיים. הטלפון שלי הפך בין רגע לאמצעי מקשר, מאשר ומגשר בין גורמים רבים העוסקים בניהול המוסדות, כל גורם וזווית הראייה הייחודית שלו.

את השבועיים הראשונים בתפקיד הקדשתי להכרת שדה הקרב החדש. מעולם לא עבדתי במשרד הבריאות ולא הכרתי את המבנה הארגוני ובטח שלא את הפוליטיקה הפנימית והאינטריגות המורכבות, שקיימות כנראה בכל ארגון גדול. אחד האתגרים המשמעותיים עימם התמודדתי היה הניסיון לאגד את כל המידע המוזרם לחמ"ל לכדי תמונת מצב שתייצג את המתרחש במוסדות, ולבסס עליה את ההמלצות שאעביר למנהלי המאבק בקורונה. המשימה הזו, בסיסית ככל שתישמע, העסיקה אותי עד ליומי האחרון בתפקיד.

משהו באותם ימים הזכיר לי את תחושותיי מתקופת הטירונות שעברתי אי שם בבית הספר לשריון. מצב בו אתה מבין שאתה במלחמה, אפוף בהמון אי ודאות, אבל בכל יום שעובר אתה מרגיש יותר ויותר כשיר לעמוד באתגר. אחת הדוגמאות לתהליך הלמידה שעברתי בתחילת הדרך היא פגישתי עם רונן, אדון חביב ומבריק ממשרד מבקר המדינה. רונן עבד על דו"ח שמטרתו להכין את המדינה לגל השני, ובמסגרת זו ביקש ללמוד מהן הפעולות שנקטנו כדי למנוע את כניסתו של נגיף הקורונה לבתי האבות. בתום שיחתנו הארוכה, שאל אותי: "תגיד, אם שוכב קשיש דמנטי במחלקה סיעודית, מבלי שהוא יכול לקום ולצאת ממנה, איך בעצם הוא נדבק בקורונה?". שאלה תמימה זו הובילה אותנו לבחון לעומק את שרשראות הדבקה במוסדות, בהתבסס על התחקירים האפידמיולוגיים שהיו ברשותנו באותה העת. התעמקות זו לימדה אותנו שבאופן כמעט גורף, מי שהדביק את הקשישים היה הצוות הסיעודי וכוחות העזר הבאים במגע צמוד עימם. לעומת זאת, נוכחנו לגלות שמשפחות הקשישים כמעט ולא הדביקו אותם.

השיחה הזו הובילה לשתי מסקנות: הראשונה היא שיש לבנות בהקדם תכנית לבדיקת סקר רוטינית של העובדים במוסדות במטרה להקדים תרופה למכה ולמנוע מעובדים אסימפטומטיים להדביק את הקשישים (בהנחה שהסימפטומטיים שבהם ישכילו שלא להתייצב לעבודה), והשנייה היא שאני צריך להמשיך ולשוחח עם רונן בכל הזדמנות, שכן ביקורת שנשמעת מפיו של אדם נבון היא אחד האמצעים הבודדים שיש ברשותי להתבונן על עבודתנו מהצד ולהשתפר.

למיטב ידיעתנו, באותה העת לא התקיימה תכנית בדיקות סקר דומה באף אחת ממדינות העולם, והמשמעויות של ביצוע סקר כה נרחב היו רבות ומורכבות. עם זאת, תכנית בדיקות הסקר יצאה לדרך, וככל שחלפו הימים התבהר לנו שזהו כלי יעיל ביותר לעצירת המגיפה בפתחיהם של בתי האבות.

במהלך חודש יולי התחלנו לבצע דגימות סקר שבועיות לעובדים הבאים במגע צמוד עם קשישים. הגדרת העובדים הרלוונטיים בוצעה על ידי מנהל המוסד, מתוך הבנה כי הוא זה המכיר טוב מכולם את אופי העבודה של כל עובד ומידת קרבתו לקשישים. ביצוע הדגימות הוטל על מד"א, אשר הקימו לשם כך מערך של צוותים המגיעים בצורה סדורה למוסדות ודוגמים את העובדים. כמו כן, הקימו מד"א לבקשתנו מערכת ממוחשבת שנועדה לקצר ל-24 שעות את הזמן מביצוע הבדיקה ועד לקבלת התוצאה, במטרה לקטוע מוקדם ככל הניתן את שרשרת ההדבקה. נכון לכתיבת שורות אלו, נבדקים במסגרת התוכנית אלפי עובדים מדי יום, ובזכותה אותרו עד עתה מאות עובדים אסימפטומטיים חיוביים לקורונה בעשרות מוסדות, עוד בטרם הדביקו את דייריהם.

היום מינהלת "מגן אבות ואמהות" מונה כ-20 עובדים האחראים על שלל תהליכי עבודה, החל מקבלת דיווח על התפרצות תחלואה במוסד, דרך העברת חולים למחלקות קורונה ייעודיות, תכנון ותיאום בדיקות במוסדות, העברת תוצאות מהירה וסיוע באספקה לוגיסטית למוסדות בהתפרצות. מוקד טלפוני של המנהלת מופעל במשך שבעה ימים בשבוע (8007*), מקבל מאות פניות ביום במגוון תחומים ומטפל נקודתית בכל מצוקה שעולה מהמוסדות, כולל מענה רפואי לשאלות מקצועיות מורכבות. כחלק ממרכז השליטה הארצי לקורונה, מרכזת המנהלת את תמונת מצב התחלואה היומית במוסדות ומצביעה על נקודות כשל והתערבות נחוצות, במטרה להותיר את המוסדות מוגנים ככל הניתן מפני גל התחלואה.

בשבועות האחרונים חזרתי לעבודתי השגרתית במחלקה הפנימית, ואני נמלא סיפוק מהזכות לסייע לחולים באופן אישי ובלתי אמצעי ברגעיהם הקשים. באותה נשימה, ובזכות התפקיד שביצעתי, אני מלא הערכה לאלה המצליחים למלא תפקידים ניהוליים, תוך ראייה אמיתית של טובת האזרח הזקוק לעזרת מערכת הבריאות המסועפת. זה המקום לציין שבמהלך התקופה התרשמתי עמוקות גם מהמסירות והמקצועיות שבה פעלו המנהלים והצוות הסיעודי בבתי האבות. הצוותים הללו פועלים באופן מעורר הערכה, בתנאים פיזיים ומנטליים קשים, ובכך תורמים באופן משמעותי להורדת העומס ממחלקות הקורונה, וכל זאת מבלי לזכות לאהדה הציבורית לה זוכה הצוות הרפואי בבתי החולים.

קצרה היריעה מלהכיל את שלל הדיונים והשיקולים אליהם נחשפתי וההחלטות להן הייתי שותף במהלך תקופתי במרכז השליטה לקורונה, אך ההזדמנות להשפיע על קבלת החלטות ברמה הלאומית לימדה אותי שהתמונה מורכבת עשרות מונים מכפי שהיה ביכולתי לראות בהיותי רופא מן השורה בבית חולים.

לסיום, המלצה לאלה מאיתנו המביעים לעיתים תרעומת על האופן בו מתקבלות החלטות ניהוליות: אם נקרית בדרככם ההזדמנות, נסו במהלך עבודתכם השגרתית לקחת על עצמכם תפקיד ניהולי, ולו לתקופה קצרה. גם אם תחליטו בתום התקופה שלא להמשיך לעסוק בניהול, אתם עשויים להרוויח המון מהפרספקטיבה.