בואו נסכם לרגע את מה שלמדנו בחלק הראשון. אנשים סובלים מהפרעות רגשיות כי יש להם מראש רגישות או נטייה לזה. במהלך החיים, קורים דברים מסויימים, "טריגרים", ש"לוחצים להם על הנקודות הרגישות". כתוצאה מכך, מתפתחים אצלם תהליכים פסיכולוגיים מזיקים שהתוצאה הסופית שלהם היא ההפרעה הרגשית. בחלק הראשון התמקדנו בשאלה איך נוצרת נטייה להפרעות רגשיות. ראינו שנטייה כללית להפרעות רגשיות נוצרת כתוצאה משילוב של חוויות ילדוּת שיוצרות תחושה שאירועים שליליים הם לא-צפויים ובלתי-נשלטים, יחד עם היעדר יכולת התמודדות, הרגעה עצמית וויסות רגשי; ושנטייה להפרעות ספציפיות נובעת מאמונות שליליות על עצמנו ועל העולם, ומאירועי חיים הקשורים לסיטואציות ספציפיות. לאלה נוספת כנראה גם מידה מסויימת של נטייה גנטית. בחלק הזה, אסביר בקצרה על טריגרים, ואז אעבור לדיון מעמיק יותר בתהליכים הפסיכולוגיים המזיקים המביאים בסופו של דבר להפרעה הרגשית.

"טריגרים"

אירועים ש"לוחצים לנו על הנקודות הרגישות" יכולים להיות מסוגים שונים, ולא תמיד קל להבין את הקשר בין ה"טריגר" לבין ההפרעה הנפשית שנוצרת בעקבותיו. חשוב לדעת שלא רק אירועים שליליים יכולים להוות "טריגרים", אלא גם אירועים שאמורים להיות משמחים. כמובן, אירועים קשים כמו מוות של אדם קרוב, גירושין, מאסר, פציעה, גילוי של מחלה, פיטורין, יציאה לפנסיה, בעיות כלכליות, מריבות עם אנשים קרובים או בעיות בעבודה - כל אלה יכולים להיות "טריגרים" להפרעה רגשית; אבל גם נישואין, הריון, לידה של ילד, זכיה בסכום כסף גדול, קידום בעבודה, נישואין של אחד הילדים, מעבר דירה, יציאה לחופשה או חג - מהווים עבור אנשים רבים "טריגרים". לפעמים, קשה מאוד לגלות מה היה ה"טריגר", ולפעמים ה"טריגר" הוא פנימי ולא חיצוני, למשל זיכרון או מחשבה.

תהליכים פסיכולוגיים מזיקים

אצל אדם שהתפתחה אצלו רגישות להפרעות רגשיות, "טריגרים" עלולים להביא להפרעה כאשר מופיעים בעקבותיהם תהליכים פסיכולוגיים מזיקים. ישנם שלושה סוגים של תהליכים פסיכולוגיים מזיקים שנמצאים בבסיס של כל ההפרעות הרגשיות: פרשנויות מוטעות של אירועים, הימנעות רגשית, והתנהגויות שנגרמות על-ידי רגשות שליליים. אסביר עכשיו על כל אחד מהתהליכים האלה.

פרשנויות מוטעות של אירועים

זהו הסוג הראשון של תהליכים פסיכולוגיים מזיקים בהפרעות רגשיות. מחקרים מוכיחים, שאנשים הסובלים מהפרעות רגשיות מפרשים אירועים ומצבים רבים בחיים בצורה לא-נכונה, או שהם רואים את האירועים בחייהם בזווית אפשרית אחת ולא חושבים על זוויות אחרות. הפרשנויות המוטעות או הקיצוניות, וחוסר הגמישות של הפרספקטיבה, גורמים לרגשות שליליים חזקים וממושכים, כמו פחד, עצב, כעס או דאגה, ולהתנהגויות בעייתיות כמו הסתגרות חברתית, התפרצויות זעם ועוד. לדוגמה - רפי, הסובל מחרדה חברתית, מתכונן ללכת למסיבה בשכונה, אבל אז מתחילות אצלו המחשבות הבאות: "אני לא אדע מה להגיד… כולם ייראו שאני לחוץ… אני אראה מוזר… אני לא אצליח לזוז או לדבר ואני ארצה ישר לברוח משם". המחשבות הללו גורמות לתגובה רגשית חזקה: הוא מתחיל להזיע, מרגיש "פרפרים בבטן" ויובש בפה, ומתעוררת אצלו חרדה עזה. המחשבות גם משפיעות על ההתנהגות שלו: במקום להתמודד עם המצב, ללכת למסיבה למרות הפחד ולנסות להתאמן ביצירת קשרים בסיטואציות חברתיות, הוא מתקשר ואומר שהוא חולה. מה שגרם לחרדה של רפי, יותר מהמסיבה עצמה, היו המחשבות השליליות שלו. גם לאנשים שסובלים מדיכאון יש מחשבות שליליות אופייניות. דניאל, שהיה מדוכא במשך כמה שבועות עד כדי כך שהיה לו קשה אפילו לקום ולהתלבש, הקדיש שמונה שעות לצביעה של חדר השינה. כשהוא סיים, הוא כעס על עצמו כי התוצאה לא הייתה בדיוק מה שהוא רצה. הוא התחיל להגיד לעצמו שהוא מטומטם שהוא חשב בכלל לעשות את העבודה הזאת, וששום דבר שהוא עושה לא יוצא אף פעם טוב. למרבה המזל, אשתו הצליחה לעזור לו להבין איזו עבודה מצויינת הוא עשה.

שתי טעויות החשיבה הנפוצות ביותר בהפרעות רגשיות הן:

(א) הגזמה בהערכת הסיכויים שיקרו אירועים שליליים -- סטודנטית חסרת ביטחון עצמי עלולה לחשוב "אין סיכוי שאני אעבור את הבחינה", גם אם היא יודעת טוב מאוד את החומר; וגבר שסובל מהתקפי חרדה חושב "הפעם זאת באמת התחלה של התקף לב" כל פעם שהוא מרגיש אי-נוחות בחזה, למרות שהוא עבר בדיקות רפואיות שלא מצאו אצלו שום בעיה בלב.

(ב) הגזמה בהערכת הבעיות שיווצרו אם אירועים שליליים אכן יקרו -- הסטודנטית שחושבת שהיא עומדת להיכשל בבחינה, למשל, חושבת גם שאם היא באמת תיכשל, זה יהיה אסון, היא לעולם לא תוכל להשלים את התואר ויעיפו אותה מהאוניברסיטה; הגבר שחושב שמתחיל אצלו התקף לב חושב שאם זה באמת התקף לב הוא בטוח ימות ואי אפשר יהיה לטפל בו ולהציל אותו. לסוג הטעות הזאת קוראים לפעמים "קטסטרופיזציה", כי האדם חושב שכל אירוע שלילי יהפוך לקטסטרופה, לאסון.

למחשבות שליליות כמו המחשבה של רפי "אני לא אדע מה להגיד", או המחשבה של דניאל "אני מטומטם שחשבתי בכלל לצבוע את חדר השינה", אנחנו קוראים מחשבות אוטומטיות. הן לא מבוססות על עובדות ועל המציאות, והן באות מעצמן ועוברות בראש בלי שנתאמץ לחשוב אותן, ולפעמים כמעט בלי שנשים אליהן לב. כפי שראינו בחלק הראשון, לאנשים עם רגישות להפרעות רגשיות יש אמונות-יסוד שליליות על עצמם, אותן הם למדו בגיל צעיר. אמונות היסוד הן אלה שגורמות למחשבות אוטומטיות שליליות בתגובה לכל מיני דברים שקורים. לדוגמה - אם למישהי יש את אמונת-היסוד "אני כישלון", סיטואציה של בחינה תעורר בה את המחשבה האוטומטית "אני הולכת להיכשל בבחינה".

הימנעות רגשית

זהו הסוג השני של תהליכים פסיכולוגיים מזיקים. כיום אנו יודעים, שניסיון להימנע מרגשות חזקים, לא צפויים או שליליים גורם להתפתחות של בעיות רגשיות, ולכך שהרגשות השליליים יתגברו יותר ויותר. בטווח הקצר, אם אנחנו נמנעים מרגש שלילי (למשל ע"י בריחה מסיטואציה מביכה, הסחת דעת, או שכנוע עצמי ש"אין לנו סיבה להרגיש רע"), בטווח הקצר אנחנו אמנם מרגישים הקלה; הבעיה היא, שזה מלמד אותנו שהדרך היחידה להתמודד עם רגשות שליליים היא לברוח מהם. כתוצאה מכך, היכולת שלנו להתמודד בצורה נכונה עם רגשות שליליים הולכת ופוחתת.

הנטיה לברוח מרגשות שליליים נובעת מאמונות מוטעות לגבי רגשות, עליהן הסברנו קודם. אפשר להבין שאדם שסובל מהפרעה רגשית רוצה להיפטר מהרגשות שלו ורואה בהם מטרד. אבל זאת מטרה בלתי אפשרית וגם לא רצויה. בואו נעצור רגע להבין בשביל מה אנחנו צריכים רגשות.

לרגשות יש כמה תפקידים. התפקיד הראשון הוא להניע אותנו, לתת לנו מוטיבציה. לדוגמה, הכעס על זה שאדם אחר זילזל בזכויות שלנו נותן לנו מוטיבציה לעמוד על שלנו ולדרוש שהוא יתנהג אלינו אחרת. פחד בסיטואציה מסוכנת יכול להניע אותנו לברוח או להילחם כדי לשרוד. אם לא היה לנו את רגש הפחד, המין האנושי לא היה שורד: מה היה מניע אותנו לברוח מנמר בג'ונגל אם לא הפחד? גם כיום יכול להיות לפחד, או לחרדה, תפקיד חשוב. אם, למשל, אתה הולך לבד בלילה במקום לא-מוכר, לא יזיק שתרגיש קצת חרדה, שתגרום לך להיות עירני ולשים לב מה קורה סביבך, כדי שתוכל להגיב מהר אם יקרה פתאום משהו מאיים.

התפקיד השני שיש לרגשות הוא שהם נותנים לנו מידע. לפעמים לא נשים לב שמתנהגים אלינו בצורה לא-הוגנת לפני שיתעורר בנו כעס. אם יש לנו רגשות אשמה, למשל, ואנחנו חושבים למה, יכול להיות שנגלה שעשינו משהו מנוגד לערכים ולמוסר שלנו. רגשות הם כמו חושים, כמו ראיה, שמיעה, מגע, טעם וריח, ולפעמים הם נותנים לנו מידע חשוב על מה שקורה לפני שיש לנו זמן לחשוב לעומק על המצב. למשל, לפעמים אנחנו מרגישים לא בנוח עם אדם מסויים, ורק מאוחר יותר אנחנו מבינים שהיינו באמת צריכים להתרחק ממנו. או אם אנחנו הולכים בחורשה ורואים בזווית העין משהו שנראה כמו נחש, מופעל אצלנו מייד פחד ואנחנו מתרחקים מהמקום עוד לפני שהבנו מה אנחנו רואים. כמובן, הרגשות יכולים גם להטעות אותנו, כמו כל החושים. בדוגמה עם החורשה והנחש, יכול להיות שכשנסתכל טוב אחרי כמה שניות, ניראה שמה שראינו היה בעצם חתיכת חבל, ולא נחש. ועדיין, המידע שאנחנו מקבלים מהרגשות שלנו יכול הרבה פעמים להיות חשוב מאוד.

התפקיד השלישי שיש לרגשות הוא תקשורת. רגשות יכולים לעזור לנו לתקשר טוב יותר עם אנשים אחרים. בני אדם נולדים עם היכולת לזהות רגשות לפי הבעת הפנים ושפת הגוף של אנשים אחרים. אם, למשל, אתה בוכה, אנשים שיראו אותך יבינו שאתה כנראה עצוב, ואם יש לך מבט זועף, אנשים יבינו שאתה כועס. כשאנחנו מבינים איך אנשים אחרים מרגישים, אנחנו יכולים להתנהג אליהם בהתאם -- למשל לשאול מה קרה כשאנחנו עצובים ולנחם אותנו, או להתרחק מאיתנו כשאנחנו כועסים. כשהאנשים סביבנו רואים מה אנחנו מרגישים ועושים מאמץ להבין את הרגשות שלנו, זה מרגיע וגורם לנו להרגיש יותר קרובים אליהם.

רגשות הם, אם כן, דבר טבעי וחשוב, והניסיון לדכא אותם ולהימנע מהם גורם לבעיות.

יש שלושה סוגים עיקריים של הימנעות רגשית:

(א) הימנעות התנהגותית -- רפי, למשל, סובל מחרדה חברתית, והוא משנה את ההתנהגות שלו כדי לא להרגיש חרדה: הוא נמנע מללכת לאירועים חברתיים כמו מסיבות כי שם הוא מרגיש חרדה ומבוכה. לא כל ההימנעויות הן כל כך ברורות כמו הימנעות מללכת למסיבות. רפי יכול, למשל, ללכת למסיבה, אבל הוא יימנע מליצור קשר עין עם אנשים שמנסים לדבר איתו. הוא יהיה במסיבה אבל בעצם לא ממש יהיה שם. אילנית, שסובלת מהתקפי פניקה, מנסה לנשום לאט ועמוק, אחרת היא מתחילה לפחד ש"נגמר לה האוויר". מושיק, שסובל מאובססיה לניקיון, נמנע מלגעת בכיורים, ידיות של דלתות או ברצפה, כי הנגיעה בדברים האלה גורמת לו לפחד שהוא "מזוהם" ומייד להתחיל לשטוף ידיים. דפנה, שדואגת כמעט מכל דבר יומיומי, דוחה משימות חשובות כמו בדיקת מצב חשבון הבנק, כי העיסוק בכסף מלחיץ אותה.

(ב) הימנעות קוגניטיבית -- הכוונה היא לפעולות שאנחנו עושים "בראש" כדי לנסות להימנע מרגשות. למשל, דניאל שסובל מדיכאון רואה הרבה טלוויזיה ומכריח את עצמו "לחשוב חיובי" כדי לא להרגיש שהוא עצוב; דפנה שדואגת הרבה מנסה להרגיע את עצמה ואומרת לעצמה בראש כל כמה דקות "הכל בסדר"; מושיק עם האובססיה לניקיון מנסה לא לחשוב על ליכלוך.

(ג) "אמצעי ביטחון" -- הכוונה כאן היא לכל דבר שאדם מחזיק אצלו כדי להרגיש יותר בטוח, או יותר בנוח. אילנית עם התקפי הפניקה מסתובבת תמיד עם כדור הרגעה בתיק, אפילו שהיא לא משתמשת בו; דניאל מחזיק בארנק תמונה מצחיקה שהוא יכול להסתכל עליה כשהוא עצוב; דפנה דואגת להיות בקבוצת הווטסאפ של הילדים שלה בטלפון הסלולרי, ולהתעדכן כל הזמן על מה שקורה איתם; רפי עם החרדה החברתית מסתובב עם משקפי שמש כדי שלא יסתכלו לו בעיניים.

כל השיטות האלה להפחית רגשות שליליים או להימנע מהם, מרגיעות אמנם באותו רגע, אבל מחמירות את הבעיה בטווח הארוך; הרגשות השליליים חוזרים אחר כך עוד יותר חזקים מאשר קודם, והם גורמים ליותר ויותר פחד וליותר ויותר ניסיונות לברוח ולא להרגיש אותם. בסופו של דבר, הן גורמות לאנשים עם הפרעות רגשיות לפחד עוד יותר מהרגשות של עצמם, מפחיתות את יכולת הוויסות הרגשי שלהם, ומונעות מהם להבריא.

התנהגויות שנגרמות ע"י רגשות שליליים.

זהו הסוג השלישי של תהליכים מזיקים. אחת האמונות המוטעות בנוגע לרגשות היא, שאם אנחנו חווים רגש מסויים, זה אומר שאנחנו בהכרח מתנהגים בהתאם. לדוגמה - שאם אנחנו מרשים לעצמנו להרגיש כעס, אנחנו נתנהג בצורה אגרסיבית ותוקפנית, או שאם נרשה לעצמנו להרגיש פחד, אנחנו נתנהג בפחדנות. נכון, אמנם, שעם כל רגש בא גם דחף פנימי להתנהג בהתאם: כשאנחנו כועסים מתחשק לנו לתקוף, כשאנחנו פוחדים, מתחשק לנו לברוח. אבל זאת הבחירה שלנו אם להקשיב לדחף הזה או לא. לפעמים, כאשר הרגש מוצדק ופרופורציונלי, יהיה נכון "להקשיב" לדחף -- אם אדם מתקרב אלינו בצורה מאיימת עם סכין שלופה, יהיה נכון מאוד "להקשיב למה שהפחד אומר לנו לעשות" ולהתרחק במהירות מהמקום. כשהרגש מכוון אותנו בכיוון שעלול להזיק לנו, למשל כשאנחנו רותחים מכעס ובא לנו לתקוף פיזית אדם שהעיר לנו הערה מעצבנת, חשוב שנהיה מודעים לכעס שלנו. אם ננסה לא להרגיש את הכעס, או לספר לעצמנו שאנחנו לא באמת כועסים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מתנהגים בתוקפנות, בלי שאנחנו מבינים מאיפה זה בא.

בהפרעות רגשיות, הרגשות הם בדרך כלל בלי פרופורציה למציאות העכשווית, והאדם פועל לפי הדחפים הרגשיים שלו יותר מדי. כתוצאה מכך, הרגשות השליליים מתגברים. חשוב לדעת שבניגוד למה שהרבה אנשים חושבים, פעולה בהתאם לרגשות לא מרגיעה את הרגש אלא להיפך; אם אנחנו כועסים מאוד ובתגובה מנפצים כוס זכוכית על הרצפה או מרביצים לכרית, זה לא ירגיע את הכעס -- זה יגביר אותו; אם אנחנו עצובים ובא לנו להיכנס למיטה, השכיבה במיטה רק תעציב אותנו עוד יותר. הנה עוד כמה דוגמאות להתנהגויות שנגרמות ע"י רגשות שליליים בהפרעות רגשיות: דפנה הדאגנית מתקשרת כמה פעמים ביום לקרובי המשפחה שלה לבדוק שהכל בסדר איתם; סטודנטית עם חרדת-בחינות לומדת לכל בחינה פי שניים מכל הסטודנטים האחרים; מושיק עם האובססיה לניקיון שוטף ידיים כל פעם שהוא מפחד שאיזה "זיהום" נדבק אליו; אילנית עם התקפי הפניקה יורדת מהאוטובוס כשיש לה התקף בזמן נסיעה; דניאל שסובל מדיכאון הפסיק להיפגש עם החברים שלו; ורפי עם החרדה החברתית עוזב את המסיבה אחרי רבע שעה. כל אחד מהם פועל בהתאם לרגשות השליליים שלו יותר מדי.

אלה, אם כן, הם שלושת סוגי התהליכים הפסיכולוגיים המזיקים שמתפתחים, כאשר "טריגר" מסויים לוחץ לאדם עם נטייה להפרעה רגשית על "נקודה רגישה". פרשנויות מוטעות לסיטואציות, הימנעות רגשית, והתנהגויות שנגרמות מרגשות שליליים. בחלק השלישי והאחרון, אסביר על עקרונות הטיפול בהפרעות רגשיות.