בסִפרו 'ציטטות לכל עת' מצטט העורך, דוד שחם, אמירה מפי ז'אן דה לה ברייר [1]: "הגיעה ידיעה שפיזו מת. זו אבידה קשה. הוא היה אדם ישר והגיע לו לחיות חיים ארוכים יותר. הוא היה אדם חכם ומלא חן, נמרץ ואמיץ, נדיב ונאמן, אדם שאתה יכול לסמוך עליו - כל זאת בתנאי שהידיעה על מותו אכן נכונה."
ניסוח נאות שכזה מן הראוי שישמש נר לרגליהם של מנהלי מחלקות למיניהם הנדרשים, חדשים לבקרים, לנסח כתב המלצה למתמחה אשר סיים התמחות במחלקתם. מנהל מחלקה שכזה יכול אפוא לנסח את כתב המלצתו בהאי לישנא:
ד"ר X סיים את התמחותו במחלקתי. כאן יכולה להופיע רשימת הקלישאות החבוטות, כמו הוא היה חרוץ, מסור, בעל ידע רב, בור סוד, ענק הרוח ועוד כהנה וכהנה תארים.
פה ושם יכול הכותב אף להתעלות ברשימת הסופרלאטיבים ולהוסיף ביטויים כמו: עשה לילותיו כימים כדי להקדיש ממיטב זמנו ומרצו לטיפול בחולים, או - עוקר הרים וטוחנם זה בזה, דבש וחלב תחת לשונו ועוד כהנה וכהנה כמיטב הדמיון היצירתי. בסוף המכתב ראוי הוא כי יצוין: כל האמור לעיל אכן נכון בתנאי שד"ר X אכן סיים התמחותו כדין ועוזב את מחלקתנו.
חשיבות רבה נודעת להוסיף שורה אחרונה זו שאילמלא כן מתעוררת תהייה רבתי: אם אומנם המתמחה, נושא כתב ההמלצה, בעל כישורים כה מובהקים ונדירים, עד כי זו אך שאלה של זמן מתי הוא ייקרא לשוודיה כדי ללחוץ את יד המלך ולקבל לידו את פרס נובל לרפואה, הכיצד ייתכן שמנהל המחלקה מוכן ברצון, ובמידה רבה של הקלה, לאפשר לו לעזוב את המחלקה מה גם שהוא עתיד לעבור ולהפגין מיומנותו המופלגת, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב ההמלצה, אצל מנהל מחלקה מתחרה.
אילו היה מנהל המחלקה טורח אף לקרוא את שלל תארי הכבוד שהשכיל להפיק במחי אִבחת קולמוסו אין ספק שהיה חוסם בגופו את דלת היציאה כדי למנוע מאיש האשכולות, המתואר במכתב, אך מלנסות לצאת מן המחלקה.
משל למה הדבר דומה?
איכר הביא אח סוסו למכירה ביריד. ניגש קונה. מישש את עור הסוס, בחן את שיניו ופנה לאיכר: "מה תכונות לו לסוס זה?"
"אהיה כן עמך," השיב האיכר, "סוס זה עצל הוא מאין כמותו ולא יצלח לכל עבודה ולכן חפץ אנוכי להיפטר ממנו." שמע הקונה הפוטנציאלי את דברי האיכר והפנה מיד עורפו לסוס ולבעליו.
ניגש אל האיכר ברנש עבדקן, שניצב בסמוך: "כלום נשתבשה עליך דעתך?!", הכריז ספק בשאלה, ספק בתוכחה, "כך בכוונתך למכור את הסוס? אם תואיל בטובך לאפשר לי, אלמדך פרק בהילכות מכירת סוסים."
ניגש קונה אל הסוס, בחן את הבהמה, ליטף הזנב, טפח על הבטן ואזיי תהה: "מה תכונותיו של סוס זה?" "סוס לעילא ולעילא הוא זה," הכריז העבדקן, "מסור, חרוץ, נאמן, עובד ללא לאות..." בעוד מהדהדים להם הדברים באזניו של הקונה הפוטנציאלי המתעניין, תפש האיכר, בעל הסוס, את רסן הסוס והחל מושכו לכיוונו. תהה העבדקן: "סליחה, מה אתה עושה?" השיב האיכר: "אם לסוס יתרונות שכאלו, מי משוגע למכור אותו???"
כפאראפראזה על מימרה של שמחה ארליך ניתן להיאמר כי בכותבו מכתב המלצה מנהל המחלקה "אינו כותב כל מה שהוא חושב ואינו חושב כל מה שהוא כותב". נוכח זאת, כדי למנוע מראית עין כי הכותב שלף רשימת סופרלאטיבים ושיבץ אותם בלי אבחנה במכתב ההמלצה,סבורני כי יש מקום לחייב את הכותבים להשתמש בשם המומלץ כנוטריקון לתיאור מעלותיו ותכונותיו הנאצלות. בכך יוכח כי הכותב אכן כתב מכתב סגולי בעבור אותו מתמחה מסוים.
במה אמורים דברים?
למשל מתמחה בשם פלמוני יזכה לתכונות עפ"י אותיות שמו: פיקח, למדן, מעל ומעבר, וירטואוז, נאצל, ידען ואילו מתמחה בשם אלמונייועטר בתארים: אוצר בלום, להוט, מובחר, ויטלי, נשגב, יחיד בדורו (וכל זאת עפ"י נוטריקון שמו של המומלץ).
הבעיה עלולה להתעורר כאשר מתמחה בשם דן רז יזכה אך לארבע תכונות אופי נאצלות (עפ"י ארבע אותיות שמו) בעוד מתמחה בשם כמואלכסנדר אלכסנדרובסקי יוכל להיות מועטר בלא פחות מ-19 (!) תכונות וזאת לאור 19 האותיות הבונות את שמו.
נראה כי שימוש במילים נמלצות, במליצות ובקלישאות הוא מיסודות מכתב ההמלצה למתמחה החפץ להתקבל לתכנית התמחות או כזה המסיים התמחותו. דור של נפילים וענקי רוח סובב לו בין המחלקות. רופא בשם Friedman [2], שהיה חבר בוועדה לבחירת מועמדים לתכנית התמחות מספר כי בעת שעבר על מכתבי ההמלצה של המועמדים חש כאילו הוא מהלך בעולם האגדה והפנטזיה. כל אחד ואחד מן המועמדים, כמסתבר, הינו בחזקת "אישיות שתענוג לשהות במחיצתה ולעבוד עימה". כל אחד הוא "בעל ידע אשר מעל ומעבר לממוצע", ועוד כהנה וכהנה.
האמת ניתנת להיאמר כי המטלה המוטלת לה על שכמו של מנהל המחלקה איננה קלה כל עיקר. במדור "גסטרואנטרולוגיה והחוק" מציגPlumeri [3] מקרה תיאורטי בו מתבקש מנהל מחלקה לכתוב מכתב המלצה. הפונה הוא מתמחה, אשר סיים התמחותו במחלקה וכמסתבר (אם יורשה לי לצטט את מולייר) "שכלו אינו מאיר באור שבעת הימים." מנהל המחלקה צריך להחליט כלום הידידות והחיבה שהוא רוכש למתמחה אמורים להאפיל על חובתו להציג במכתב אף את מגרעותיו. מחבר המאמר מעלה את האפשרות כי כותב מכתב ההמלצה עלול להיתבע בעתיד ע"י חולים שיטופלו ע"י הרופא המומלץ כשבפועל יתברר כי כל תפארות המליצה במכתב ההמלצה לא היו אלא עורבא פרח וכי מי שהוגדר כסיני ועוקר הרים נמצא, לאמיתו של דבר, קטלא קניא.
במכתב למערכת ה–AJR מספרRoszler [4] כי הוא היה חבר בוועדת בחירת מתמחים במשך כשמונה שנים. באותה תקופה הוא השכיל לקרוא כ – 1000 מכתבי המלצה ובחלוף השנים הוא הגיע למסקנה כי למעשה מדובר בנוסח אחיד שאי-מישהו טרח וכתב בעבר ומאז כל מנהל מחלקה אך ממלא את שם המומלץ בכותרת ותו לא. Roszler דנן נאות, ברוב אדיבותו, להסביר מה בעצם מסתתר מאחורי מספר משפטי מפתח במכתבי ההמלצה:
מה כתוב במכתב?
ג'ון סמית, מתמחה במחלקתי, ביקשני לכתוב בעבורו מכתב המלצה
מה בעצם התכוון הכותב?
ראיתי פה ושם נער זה מתרוצץ במחלקה ובאמת תהיתי בעצם מיהו ומהם מעשיו במחלקתי.
מה כתוב במכתב?
לעונג הוא לי לעשות זאת
מה בעצם התכוון הכותב?
דרגת העונג היא כדרגה הנגרמת בטיפול שורש, או כדרגת העונג שנגרמה לי משראיתי את תעודת השליש האחרונה של הבת שלי ובמיוחד אחרי שראיתי את החבר החדש שלה.
מה כתוב במכתב?
מכתב זה מבוסס על היכרות יום-יומית קרובה, עת הדרכתי אותו בעת תקופת שהותו במחלקה
מה בעצם התכוון הכותב?
הוא אכן בירכני לשלום מדי בוקר בבוקרו ומנהלת הקפיטריה אישרה באוזניי כי ג'ון הקפיד לפקוד את המקום מדי יום ביומו וניצל עד תום את תלושי ארוחות החינם הניתנים למתמחים.
מה כתוב במכתב?
ידענותו הייתה בהחלט ראויה לציון מובטחת לו קריירה אקדמית
מה בעצם התכוון הכותב?
הוא הבין את החשיבות החברתית של ביוויס ובטהד וראה את הסרט משפחת אדאמס 91 פעמים.
מה כתוב במכתב?
ג'ון יהיה בחזקת אוצר בלום לכל מחלקה שתיאות לקבלו
מה בעצם התכוון הכותב?
העיקר, לא במחלקתי.

רופא בשם [Kirkpatrick] [5] עמל קשות והצליח לפצח את הקוד של מספר ביטויים שגורים במכתבי ההמלצה. אביא להלן מספר דוגמאות:
מה כתוב במכתב? רגיש. הכוונה האמיתית: בוכה בקלות
- אהוב = אמו תמיד מדברת בשבחו
- מהיר תפישה = כסיל מוחלט, אך גמיש
- ממליץ עליו בחום = שמח להיפטר ממנו
- אני מעוניין מאוד לשמוע בעתיד על ההתקדמות בקריירה הרפואית שלו = כולי תקווה שהטמבל הזה ישתפר
- אשמח להיות לעזר בפרטים נוספים אודותיו = אל תתקשר אלי. אני אתקשר אליך.

בחלק נכבד ממדינות ארה"ב רשאי מועמד למשרה כלשהי לקבל לידיו ולקרוא את מכתבי ההמלצה שנשלחו למעסיקים פוטנציאליים וזאת עפ"י בקשתו. יתירה מזו- והיה ואליבא דדעתו מכתב ההמלצה מציגו באור שלילי הוא רשאי אף לתבוע את הכותב. בנסיבות אלו אין תֵמה בדבר כי מנהל מחלקה, המתבקש לכתוב מכתב המלצה לסטאז'ר או למתמחה, אמור לכלכל מעשיו בשׂום שכל ולכתוב המכתב כמי שמהלך על גבי שכבת קרח דק במיוחד. פרופ' רוברט ת'ורנטון, מרצה לכלכלה מאוניברסיטת Lehigh מבית-לחם בפנסילבניה, החליט להוציא לקסיקון שידריך את כל אותם מנהלים, בתחומים שונים, המתבקשים לכתוב מכתבי המלצה לכל מיני טיפוסים, שאיך לומר זאת בעדינות, אינם בחזקת העפרונות המחודדים בקלמר. הוא קרא ללקסיקון Lexicon of Inconspicuously Ambiguous Recommendations או בקיצורLIAR (שמתורגם לעברית 'שקרן'). הרעיון הינו שכל משפט, במכתב ההמלצה, יהיה בעל משמעות כפולה, דהיינו שהמומלץ יבין את המשפט כדבר שבח בעוד מקבל המכתב יבין בדיוק את ההפך (בחזקת אפכא מסתברא).
במה אמורים דברים?
למשל מתמחה בטלן ועצלן, שלא הקפיד להגיע לעבודה בזמן ואף לא נראה להוט לעבוד יכול להתכבד במשפטים דו-משמעיים כגון:
• 'המתמחה X לא ייחס כל חשיבות לשעות שהשקיע בעבודה...'
• 'בהחלט יתמזל מזלך (הכוונה למקבל מכתב ההמלצה) אם ד"ר X יעבוד במחלקתך...' (שכן העבודה ממנו והלאה)
• 'קשה למצוא היום במחלקות רופא כמו -X ' (שכן אכן קשה היה בכלל למוצאו)
• 'אין מילים לתאר את חריצותו ומסירותו של X במסגרת תפקידו' (אכן אין מילים כאשר אין מה לתאר).
נראה אפוא, כי לא בכדי המלצה ומליצה הא בהא תליא. מילון אבן שושן [6] מגדיר את המילה מליץ: 1. ממליץ, מדבר בזכות פלוני. 2. המדבר או כותב במליצות.
הוא שאמר בנג'מין פרנקלין: שבח לבלתי ראוי הוא סאטירה חריפה.

ביבליוגרפיה:
דוד שחם, ציטטות לכל עת. כתר, הוצאה לאור בע"מ. ירושלים, 1997. 1. 2. Freidman RB. Fantasy land. N Engl J Med, 1983: 308: 651 – 653.
3. Plumeri PA. The letter of recommendation. J Clin Gastroenterol, 1985; 7: 183 – 86.
4. Roszler MH. The letter of recommendation. AJR, 1994; 163: 475.
5. Kirkpatrick BV, Letters of recommendation. N Engl J Med, 1983; 309: 735.
6. אברהם אבן-שושן, המילון העברי המרוכז, הוצאת קריית-ספר בע"מ, ירושלים, 1993