שני מחקרים שראו אור לאחרונה ממקמים שוב את המטפורמין בראש התרופות הפומיות לטיפול ראשוני בסוכרת.

המטפורמין הוכנס לשימוש באירופה בסוף שנות הארבעים למאה הקודמת, ומספר שנים מאוחר יותר גם בארה"ב. לאחר שתרופה דומה בהרכבה הכימי, הפנפורמין, גרמה לחמצת לאקטית, שתי התרופות הוצאו משימוש על ידי ה-FDA בארה"ב. באירופה וגם בישראל הרשויות היו סלקטיביות יותר, הפנפורמין הוצא משימוש ואילו המטפורמין נשאר.

תרופה בת 70 שנה עדיין טובה יותר מכל מה שפותח לאחריה. האם אין זו תעודת עניות לתעשיית התרופות ולפרמקולוגיה?

בשנות התשעים המטפורמין הוחזר לשימוש גם בארה"ב לאחר שהאמריקנים ביצעו שורה של מחקרי–טיפול מבוקרים תוך התעלמות מוחלטת מן המידע שהיה בידי הרפואה באירופה. כעת התפרסמו שני מחקרים מעניינים מאד ומאכזבים בעת ובעונה אחת: תרופה בת 70 שנה עדיין טובה יותר מכל מה שפותח לאחריה. האם אין זו תעודת עניות לתעשיית התרופות ולפרמקולוגיה?

מחקר שפורסם ב-JAMA בנובמבר 2014 כולל מעקב בן שנה אחת אחרי 15,516 מטופלים חולי סוכרת מטיפוס 2 שאובחנו לאחרונה וטרם הוחל בהם טיפול תרופתי. הוחל בהם טיפול פומי בתרופה אחת. נערכה השוואה בין קבוצות התרופות הנפוצות לגבי הצורך בתוספת טיפול כעבור שנה.

מבין המטופלים במטפורמין, נדרשה תוספת טיפול רק ב-25% ואילו מבין אלה שטופלו בתכשירי סולפניל-אוריאה, נדרשה תרופה נוספת ב-37% וכך ב40% מבין אלה שבהם התרופה הראשונה היתה מקבוצת ה-TZD (בעיקר פיאוגליטאזון), ו-36% מאלה שקיבלו כתרופה ראשונה תכשיר מקבוצת ה-DPP4.

לאחר 70 שנה ועשרות תכשירים שפותחו אחריו, המטפורמין הוא עדיין תרופת הבחירה לתחילת טיפול

מסקנת המחברים, הבלתי מפתיעה, היא כי המטפורמין נותר התכשיר הפוטנטי ביותר בתחילת הדרך.

מאמר שני מראה יתרון משמעותי יותר של המטפורמין לעומת התכשירים הפומיים. מחקר בריטי (Diab Ob Met 2014;16:1165-73) המסכם מעקב ארוך טווח אחרי יותר מ-78,000 מטופלים במתפורמין לעומת 12,222 מטופלים בתכשירי סולפוניל–אוריאה ((SU, מצא ששיעור תמותה במטופלי המתפורמין היה 14 לכל 1,000 שנות חולה, לעומת 50/1000 במטופלי SU. הבדל מובהק לאור המספר הגדול של המטופלים, אף שהמחקר לא היה פרוספקטיבי ומבוקר.

לאחר 70 שנה ועשרות תכשירים שפותחו אחריו, המטפורמין הוא עדיין תרופת הבחירה לתחילת טיפול פומי בסוכרת מטיפוס 2, ללא עוררין.