דמותו של הרופא בעידן המידע והביוטכנולוגיה

בשנים האחרונות, במסגרת קורס ספרות ורפואה שאני מנהלת כבר חמש עשרה שנים בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, אני עוסקת בחידושים הביוטכנולוגיים המרהיבים ברפואה ובהרהורים על החשש מפני היעלמות דמותו של הרופא השמרני ויחד עימו בהיעלמות המגע האנושי והאמפטיה לחולה שעליה מתבססת הרפואה מימי היפוקרטס ועד ימינו. בכרך ו' של הסדרה פרי עטי: "הרהורים על ספרות ורפואה- דילמות ביחסי רופא-חולה" הקרוי "הרפואה החדשה ודמותו של הרופא בעידן המידע והביוטכנולוגיה" ( 2022) אני עוסקת בכל החידושים הביו-טכנולוגים ברפואה בצורה נרחבת מבחינה מדעית, ספרותית ופילוסופית.

ברצוני לשתף אתכם עם קטע ממבוא לכרך ו' שכתבתי אז, המתלבט בנושא:

במציאות של ימינו, בעיצומה של המהפכה התעשייתית הרביעית, כפי שמכנה אותה קלאוס שווב, המתפתחת בקצב אקספוננציאלי, הולכת ומתפתחת מציאות שונה ממה שהכרנו עד כה. פריצות טכנולוגיות חסרות תקדים מתרחשות בתחומים כמו בינה מלאכותית, רובוטיקה, האינטרנט של הדברים, כלי רכב אוטונומיים, מדפסות תלת ממד, ננוטכנולוגיה, ביוטכנולוגיה, מדעי החומר, אחסון אנרגיה ומחשוב קוונטי. הטכנולוגיות של ייצור דיגיטלי מתקשרות עם העולם הביולוגי על בסיס יומיומי. מהנדסים, מעצבים ואדריכלים, בשילוב עם חוקרים במדעי הרפואה ורופאים, משלבים תכנון ממוחשב, הנדסת חומרים וביולוגיה סינתטית לכדי סימביוזה חלוצית בין מיקרו-אורגניזמים, גוף האדם והמוצרים שאנחנו צורכים.

העולם הפך כה מהיר, שלא מוקדש זמן מספיק להרהר בהשלכות האתיות, הפילוסופיות, הכלכליות והחברתיות, ובמורכבויות של ההחלטות המתחייבות מהשינויים הטכנולוגים הדרמטיים הנוגעים בכל תחומי החיים.
הטכנולוגיות החדשות והמרהיבות ברפואה מתנגשות ברפואה השמרנית. נראה שמציאות ומדע בדיוני חוברים יחד.
קצב השינויים ועוצמתם מחזקים את האמונה בכוחם של המדע והטכנולוגיה שמתגייסים לעזרתו של עולם הרפואה לפתור בעיות אנושיות, אך יחד עם התקוות אך טבעי הוא שמעצימות החרדות מפני תוצאותיו של פיתוח טכנולוגי מואץ, שמאפיינות כל שלב בהתפתחות האנושית.

לצד החלומות האוטופיים קיימים גם הסיוטים הדיסטופיים הקשורים לשינויים בסביבת החיים ולסכנות תוצר האדם, כגון התהוות מחלות חדשות והתפרצות מגפות לא מוכרות, כתוצאה מהתפשטות של מחוללי מחלות טבעיים ומהונדסים, ההשפעות של הארכת תוחלת החיים על המשאבים העומדים לרשותו, החשש מפני השינויים הרגשיים שיתחוללו בבני האדם לצד פשיעה קיברנטית ואיומים טכנולוגיים שעדיין לא הומצאו.

מעניין שסיפורי המדע הבדיוני מציירים ברובם את ההתקדמות הטכנולוגית כאיום קיומי: רפליקנטים המתמרדים נגד בני האדם בבלייד ראנר, אנשי המאדים משמידים את בני דור הארץ ב"רשימות מן המאדים", נחילים של טרמינייטורים ברחובות ב"שליחות קטלנית", ועוד.

החרדה הקיומית רק מתעצמת כאשר אנחנו מהרהרים בהשוואה בין התפתחות האינטליגנציה האנושית לעומת המלאכותית. אצל בני האדם קצב ההתפתחות הקוגניטיבית הולך ומאט ביחס הפוך לקצב התבגרותו. ההתקדמות בשטחי החומרה והתוכנה מאפשרת לשכלל את יכולותיה של האינטליגנציה המלאכותית לדרגה של סופר-אינטליגנציה -ישות טכנולוגית העולה בבינתה על זו של המוח האנושי שאיננה תלויה באילוצים אבולוציוניים וביולוגיים.

נראה שהרפואה המסורתית, שמבוססת על השכלתו וניסיונו של הרופא, נסוגה מול המחשב המפגין כוח חישובי עצום, שמשקלל אינסוף פרמטרים ונמצא בתהליכי למידה תמידיים, איננו מתעייף לעולם ואין לו מגבלת זיכרון. בהסתמך על דפוסים שמנבאים מצבי תחלואה עתידיים הבינה המלאכותית מאפשרת להציע לרופא תוכנית אישית לטיפול או למניעה.

המסורת התרבותית הזאת, וגם האופן שבו חלק מיישומי האינטליגנציה המלאכותית מתקשרים איתנו, למשל סִירִי או רובוטים, עומדים מאחורי הנטייה להאניש טכנולוגיה אינטליגנטית. מפתה לקשור בין התפתחות האינטליגנציה המלאכותית להתפתחות התודעה, אבל בין שתי התכונות האלה אין שום קשר מחייב. לאלגוריתמים אין שום סגולות אנושיות או רצון עצמאי. אין להם תחושות או רגשות. אינטליגנציה מלאכותית איננה יכולה להיחשב מוסרית או לא מוסרית. היא א-מוסרית. המוטיבציה היחידה שלה, כדברי ניק בוסטרום, היא זו שהמפתחים שלה העניקו לה.

אחדות מוחלטת בין האדם לטכנולוגיה תתפתח באמצעות טכנולוגיות שמבוססות על ממשק מוח-מכונה – מעין שילובים שונים בין אינטליגנציה טכנולוגית לגוף הביולוגי. שילובי אדם-מכונה אלה מדמים את הסייבורגים מספרות המדע הבדיוני. מעניין לתהות: האם ישות כזאת (בני אדם עם גוף מכני אך עם מוח אנושי) תמשיך להיקרא "אדם"? ואם כן, האם גופו של אדם מסוג זה יכול להיות קניין של אדם אחר?

עלינו להסתמך על גישה זו כאשר אנו מפליגים במחשבותינו אל צפונותיו של העתיד בכלל ובפרט לזה של עולם הרפואה, ולנוכח השאלה אם האינטליגנציה המלאכותית תוכל להחליף רופא בשר ודם. מה יהיה תפקידו של הרופא בעידן החדש וכיצד הוא ישפיע על יחסי רופא-חולה? האם יהפוך הרופא העתידי לרובוט פשוטו כמשמעו? האם תכונות אנושיות אלה עומדות להיעלם מן העולם? כיצד יוגדר בעתיד "אדם"? האם פרשנותם של מושגים "גוף האדם", "בריאות", "חולי", איכות חיים", הזדקנות" ו"כבוד האדם" ישתנו בעתיד?

כפי הנראה גם במאה הקרובה האינטליגנציה המלאכותית לא תחליף את המחשבה היצירתית האנושית. עדיין נזדקק לא רק לרופא - איש המדע והחוקר, אלא גם לרופא שבד בבד עם כישרונו ללמוד ולרתום לעזרתו את ההתפתחויות ברפואה ידע לראות את התמונה הכוללת, המכילה מרכיבים שאינם ניתנים לניטור ולחיזוי, כמו מצבים רגשיים וחברתיים, ולהנגיש את הרפואה עם המגע האנושי, שהוא חלק בלתי נפרד ממנה.

נראה לי שדווקא כיום, כאשר יש סכנה להפיכת האדם לנתון סטטיסטי וחסר נשמה, עדיין חייבת להתחזק בנו הזיקה לאדם שהוא בבחינת סובייקט, ובכלל זה לרופא.

לצפייה בשיעור קורס ספרות ורפואה בנושא - ליחצו כאן