נחירות הן בד"כ מטרד אסטטי העלול להוביל לפגיעה משמעותית באיכות החיים ולפגיעה בחיים המשותפים בבית. יש והנחירות הופכות ממטרד אסטטי לסימן לבעיה בריאותית – תסמונת דום נשימה בשינה או Obstructive Sleep Apnea (OSA). כ 4% מהגברים וכ 2% מהנשים בגילאים 30-60 סובלים מתסמונת זו

נחירות חזקות, עודף משקל, ישנוניות יתר במשך היום, הרדמות במצבים פסיביים או אקטיביים, בלבול, מצב רוח ירוד, כאבי ראש בבקרים – כל אלה ואחרים יכולים לרמז על תסמונת דום נשימה בשינה.
מדדים שונים מרמזים על הימצאות או חומרת התסמונת, המדד העיקרי נקרא AHI - Apnea Hypoapnea Index, ששווה לסכום אפניאה (Apnea) והיפואפניאה (Hypopnea) בממוצע לשעת שינה.
Apnea – הפסקה של 10 שניות לפחות בזרימת האוויר וירידה של 2%-4% ברמת ריווי החמצן בדם
Hypopnea – ירידה של כ 30%-50% בזרימת האוויר.
יש להבחין בין הפסקות נשימה ממקור חסימתי לכאלה ממקור מרכזי.
על פי ה American Sleep Disorder Association 4
< 5 הפסקות נשימה בשעה - ללא דום נשימה.
5-15 הפסקות נשימה בשעה - דום נשימה בדרגה קלה.
15-30 הפסקות נשימה בשעה - דום נשימה בדרגה בינונית.
> 30 הפסקות נשימה בשעה - דום נשימה בדרגה קשה.
דום נשימה בשינה מהווה גורם סיכון ליתר ל"ד, מחלה קרדיאלית, שבץ מוחי, וכן גם לתאונות דרכים קטלניות.
גורמי סיכון ל OSA : BMI גבוה, גיל מבוגר, עישון, אלכוהול מאפיינים סקלטלים כמו מיקרוגנטיה או רטרוגנטיה, מאפיינים אנטומים שונים כמו: שקדים מוגדלים, ענבל מוגדל, לשון מוגדלת חיך גבוה, סטייה במחיצת האף, עצם היואיד נמוכה, צוואר רחב.
אבחון OSA מבוסס על אנמנזה, שאלונים שונים (כמו Epworth sleeping scale), בדיקה קלינית ופוליסומונוגרפיה (Polysomnography). פוליסומנוגרפיה מבוצעת תוך כדי שינה וכוללת מדדים שונים כמו: מספר ועוצמת נשימות (דרך האף והפה), מאמץ שרירי נשימה - התרוממות בית חזה, EEG(electroencephalography), EMG (electromyography), EOG( Electrooculography). מדדים נוספים חשובים ביותר הם רמת חמצן בדם, תנוחת שינה, עוצמה ותדירות נחירות, לחץ דם ו ECG.

מהם הטיפולים המקובלים להתמודדות עם הבעיה:
1. שינוי התנהגותי – ירידה במשקל, שינה על הצד, הפסקת עישון, הימנעות מאלכוהול 3 שעות לפני שינה, הימנעות מתרופות מרדימות, טיפול במחלות ריאה, הקלה על גודש באף.
2. Continuous Positive Airway Pressure (CPAP) - הזרמת אויר בלחץ למשך כל הלילה באמצעות מסכה המחוברת למפוח7.חלק מהמכשירים המתקדמים מתאימים את לחץ האוויר באופן אוטומטי לחומרת דום הנשימה. ללא ספק הטיפול היעיל מכולם, אך גם בעל ההיענות נמוכה מאוד. חלק גדול מהסובלים מהתסמונת אינם מצליחים או רוצים להסתגל למסכה שאמורה ללוות את שנתם משך שארית חייהם..
3. פרוצדורות כירורגיות –לא יפורטו בסקירה זו יעילותם בעיקר במקרים הקשים מוטלת בספק.
(למעטTracheotomy או ניתוחי אורתוגנטיה למיניהם)
התקן דנטלי
טיפול באמצעות התקן דנטלי, הולך וטופס בשנים האחרונות מקום של כבוד במסגרת הטיפולים המקובלים להתמודדות מול תסמונת דום הנשימה בשינה וכן כפיתרון יעיל ביותר ולא כירורגי לבעיה אסטטית מציקה כמו נחירות..
התקנים דנטלים שימשו כבר בתחילת המאה ה-20 להתמודדות עם הפרעות בדרכי נשימה עליונות. כאשר נושא דום הנשימה בשינה הפך מוחשי, נחקרו גם ההתקנים הדנטלים בהקשר לתסמונת.
ב 1991 נוסדה ה American Academy of Sleep Dentistry שהוקמה על מנת להכשיר וללמד את העוסקים בנושא. בשנת 2000 מחלקה העוסקת בהתקנים דנטלים הוקמה במסגרת ה Academy of sleep .medicine
קיימים מספר סוגי התקנים :
(MRD) Mandibular Repositioning Device - - הוא סוג ההתקן המקובל ביותר וכנראה גם היעיל מכולם. ההתקן זה הינו מכשיר נשלף המותאם באופן אישי ונעזר בשיניים העליונות על מנת לקדם את הלסת התחתונה בזמן שינה. חלק מהמכשירים המתקדמים יותר, ניתנים להתאמות ושינויים מבחינת קידום הלסת התחתונה והמרווח הבין לסתי. (פירוט נוסף בהמשך)
Tongue Retained Device (TRD) - – פחות מקובל, מבוסס על משיכת הלשון בזמן השינה באמצעות מנגנון ואקום.
-((SPL Soft Palate Lifters – עובדים בעיקר על החיך.
- שילוב בין התקן דנטלי לCPAP – הזרמת אויר ישירות דרך מנגנון המורכב על ההתקן וכך מונע את הצורך ברצועות ראש חיצוניות ובמסכה. שילוב כזה מפחית את דליפת האוויר ואת תחושת הקלאוסטרופוביה המלווה לעיתים את המשתמשים בו
מנגנון הפעולה של ההתקן הדנטאלי:
קידום הלסת התחתונה בזמן שינה, גורם להרחקה של בסיס הלשון והגדלה של המרווח הפרינגיאלי. נוסף על כך, קידום הלסת גורם לייצוב, מתיחת החיך הרך והרחבה של המרווח הרטרופלטינלי. ההשפעה על אזורים אלה מתבצעת דרך מתח המועבר בין אזור החיך הרך ושריר הג'ניוגלוסוס (Genioglossus muscle) ומשם לכיוון עצם ההיואיד (Hyoid bone) ולמנדיבולה. ההשפעה כוללת הרחבה של ההיפופארינגס (Hypopharynx) , וולופרינגס (Velopharynx) ואורופרנינגס ((Oropharynx,.
צילומים צפלומטרים או אחרים, אינם מהווים מדד טוב מספיק על מנת לחזות יעילות של התקן דנטלי.
אינדיקציות לשימוש בהתקן דנטאלי:
האינדיקציות לשימוש בהתקן ע"פ ה AASM(1995) כוללות טיפול בנחירות,דום נשימה בדרגה קלה או במידה והמטופל מסרב לשימוש ב CPAP ההתקן מומלץ גם במקרים של דום נשימה בדרגה בינונית וקשה. יש הטוענים כי ההתקן יעיל במיוחד בדום נשימה בדרגת חומרה בינונית.
אחוזי ההצלחה משתנים כתלות בחומרת התסמונת, מיומנות הרופא המבצע, מאפיינים אנטומים שונים, סוג ההתקן וכן בתלות ב BMI10. גם להגדרת המושג הצלחה חשיבות רבה.
בהשוואת התקן דנטאלי ל CPAP - מרבית המאמרים מסכימים על יעילות גבוהה יותר של ה CPAP שמצליח במרבית המקרים להוריד את ה AHI מתחת ל 10. למרות הנתונים הללו במקרים רבים: אנשים שרכשו מכשיר CPAP – אינם משתמשים במכשיר כל לילה או במרבית הלילה.
וחלק גדול מאוד אינם משתמשים כלל במכשיר.  ניתן לסכם כי מרבית המאמרים מסכימים על:
1. CPAP יעיל יותר מהתקן דנטלי
2. למרות סעיף 1 מרבית המטופלים מעדיפים התקן דנטאלי, עקב נוחות גבוהה יותר (2 –review)
בהשוואת התקן דנטאלי לפרוצדורות כירורגיות:  מציגים יעילות גבוהה יותר של התקן דנטלי לעומת ניתוח UPPP
ניתן לומר כי מרבית המאמרים מסכימים על יעילות גבוהה יותר של ההתקן.
תופעות לוואי אפשריות:
המכשיר, סה"כ נחשב בטוח עם תופעות לוואי יחסית מינוריות.
תופעות הלוואי העיקריות כוללות :
1. שינויי סגר (בד"כ קלים) בשימוש כרוני - צמצום Overbite ו Overjet , תזוזה מזיאלית של הטוחנות הראשונות התחתונות. השינויים עלולים להפוך לחמורים הרבה יותר בתלות בידי המבצע ובסוג ההתקן עד כדי Open bite אחורי.
2. כאבים ממקור שרירי או מפרקי11 . נזקים בלתי הפיכים הם נדירים מאוד.
מרבית המטופלים אינם חשים בתופעות לוואי כלשהם.
בחירת מטופלים
רופא השיניים העוסק בתחום חייב להיות מיומן ולספק טיפול שהוא בטוח ויעיל כאחד.
הבדיקה לפני הבחירה בהתקן הדנטלי, מחייבת אנמנזה ובדיקה רפואית מקיפה, בדיקה דנטלית, בדיקת שינה, הערכת פתולוגיה במפרקי הלסת. רופא השיניים המבצע צריך להיות בקשר עם רופאים כללים העוסקים בנושא, מעבדות שינה ורופאי א.א.ג. הרופא חייב להיות מיומן ומנוסה בהכנת ההתקנים השונים, יש צורך בהבנת האינדיקציות והקונטרה-אינדיקציות לטיפול, וכן בהבנה כוללת של תחום רפואת השינה בדגש על תסמונת דום נשימה בשינה. חוסר בהבנה מספיקה של מרכיבים אלו יכול להוביל לחוסר יעילות של המכשיר ולנזקים דנטלים וכללים.
המטופלים חייבים להיות מודעים לכל אפשרויות הטיפול, לרבות הטיפול ב CPAP. וכן אמור המטופל להבין שישנה אפשרות לחוסר הצלחה של ההתקן. חובה לבצע או לקבל בדיקת שינה עדכנית לפני הבחירה בהתקן הדנטלי. לאחר מסירת ההתקן - דיווח על שיפור במדדים הסובייקטיביים הוא חשוב, אך אינו מספיק. יש צורך בביצוע בדיקת שינה נוספת עם ההתקן.
היות ואין מדובר בטיפול שהוא אסטטי בלבד, יש צורך במעקב ובביקורות לאורך זמן להערכת יעילות המכשיר ותופעות לוואי אפשריות. העובדה כי מדובר בטיפול לא פולשני. בעל יעילות יחסית גבוהה בהשוואה לטיפולים כירורגים מינורים. ההיענות הגבוהה בעיקר בקרב אנשים שאינם מסוגלים בשום פנים להסתגל ל CPAP. כל אלה הופכים את ההתקן הדנטלי לפיתרון שייתכן ועשוי להיות הפיתרון היחידי לטיפול בנחירות ובתסמונת דום נשימה בשינה.
לסיכום, ההתקן הדנטלי (כאשר נעשה בצורה מקצועית) כטיפול בנחירות ודום נשימה הוא פיתרון אשר יכול להצליח במקום בו טיפולים אחרים נכשלו. רופאים כללים חייבים להיות מודעים לפיתרון זה הנמצא על התפר בין רפואת השיניים לרפואה הכללית .