אלומיניום ובדיל הן מתכות המשמשות לעטיפות מאכלי "נוחות" ומזון משומר. מתכות אלו אמנם "מגיעות לצלחת", אך לפי מחקר איטלקי חדש ספק אם צריכתן מהתזונה בלבד מזיקה לאנשים שזו החשיפה הבלעדית שלהם. מה ידוע בארץ והאם יש סיבה לדאגה?

אלומיניום ובדיל הן מתכות הנמצאות כמעט בכל מקום. במערכות ביולוגיות רגילות, לעומת זאת, ריכוזן של מתכות אלו זעיר ואין להן תפקיד ביוכימי ידוע בבני אדם. חשיפה גבוהה למתכות אלו עלולה לגרום להשפעות בריאותיות שליליות. לאנשים שאינם עובדים בתעשיית האלומיניום והבדיל (חשיפה אי-תעסוקתית), התזונה היא המקור העיקרי לחשיפה. השימוש הגובר באריזות מזון ותוספי מזון בחברה המערבית, הגדיל במידה ניכרת את החשיפה למתכות אלה.

במקרים רבים, תרכובות אלומיניום נוכחות בתהליך ייצור מזון תעשייתי על מנת לספק מזונות נוֹחוּת, הניתנים לרכישה "נוחה" ואכילה מהירה יחסית. מכלי אלומיניום משמשים לאחסון ושינוע מזון ומשקאות ככלים חד פעמיים (למשל חמגשיות מזון ופחיות משקה), לבישול (למשל תבניות אפייה), ​​לעתים להקפאה ובמקרים רבים לעיטוף מזון (למשל באמצעות רדיד אלומיניום). הזליגה של אלומיניום מהמעטפת למזון מתרחשת ככל הנראה בעת קיפול ו/או פציעה ו/או גירוד של מכלי המזון ו/או מעטפת הרדיד האלומיניום. קיימים גם תוספי מזון המכילים אלומיניום המשמשים כצבעי מאכל מלאכותיים או חומרים מונעי התגיישות [1]. לפי חוקרים מסוימים, חשיפה אי-תעסוקתית לאלומיניום עלולה לגרום לאנמיה, מחלת עצמות והתנוונות מוחית בחולי דיאליזה [2]. חוקרים אחרים הציעו כי חשיפה כרונית גבוהה לאלומיניום קשורה לסיכון מוגבר לשיטיון (דמנציה בלעז), למחלת האלצהיימר, פַּרְקִינְסון וטרשת אמיוטרופית צידית (או בשמה המוּכּר ALS, מחלה ניוונית חשוכת מרפא) [3,4].

באופן דומה לאלומיניום, השימוש העיקרי של בדיל הוא לייצור פחיות ומכלים, לרוב בצורת משטחי בדיל המשמשים בייצור מעטפת פחיות שימורים. סביר להניח שהסיכון לזליגת הבדיל מהמעטפת לתכולת השימורים גובר בעת פגיעה חיצונית ו/או פציעה ו/או גירוד של חלקן הפנימי של הפחיות. מקור נוסף לחשיפה לבדיל, בעיקר עבור תרכובות אורגניות, הוא השימוש בו כמייצב עבור פוליוויניל כלוריד (ידוע יותר כ-PVC). חומר זה משמש כחומר גלם בתעשיית צינורות השפכים. בעבר התגלה שתרכובות בדיל עלולות לזלוג מצינורות שפכים (העשויים מ-PVC) אל מי השתייה [5]. כפועל יוצא מכך, מגע ישיר של בדיל עם מזונות עבור מאכל אדם עלול לגרום מעבר מהמעטפת הפנימית של פחיות וחומרי מעטפת אחרים לתוכן אכיל באוכלוסיות שונות.

חשיפה גבוהה לתרכובות המכילות בדיל עלולה להוביל להפרעות במערכת העיכול (ביניהן ככל הנראה גם תסמונת המעי הרגיז) וייתכן גם לצבירת משקל מהירה בפעוטות [6,7]. במחקר חשוב התגלה שהימצאות של תרכובת בדיל מסוימת בשם tributiltin (בקיצור TBT) עלולה להגיע מהסביבה אל מחזור הדם של האישה ההרה ומשם לשליה. נוכחות של TBT, המשמשת בין השאר לצביעת כלים וציוד ימיים, בריכוזים גבוהים בשליה (ככל הנראה עקב חשיפה מהתזונה), קשורה בסיכון מוגבר של עובר זכר להיוולד עם טמירות אשכים. סביר להניח שתופעה זו נעוצה ביכולת של TBT להשפיע על ההתפתחות המינית [8].

צפירת הרגעה מאיטליה

מחקר חדש העריך את צריכת האלומיניום והבדיל בתזונת אוכלוסיה איטלקית ומספק תובנה חדשה על הנושא [9]. החוקרים מדדו את ריכוזי האלומיניום והבדיל ב-908 דגימות מזון. כמו כן, הם הצליחו להעריך את צריכת התזונה של שתי המתכות הללו ב-719 משתתפים (319 גברים ו-400 נשים) שגויסו מאוכלוסיית אזור אמיליה-רומאניה שבצפון איטליה.

החוקרים גילו שרמות האלומיניום הגבוהות ביותר נמצאו בקטניות, ממתקים ודגנים, בעוד שרמות הבדיל הגבוהות ביותר היו בממתקים, בשר ופירות ים. הערכת הצריכה התזונתית היומית הממוצעת של אלומיניום היתה 4.1 מ"ג ליום (טווח בין-רבעוני: 3.3-5.2), עם תרומה גדולה של משקאות (28.6%), דגנים (16.9%) וירקות עליים (15.2%). באשר לבדיל, הערכה הצריכה החציונית ליום היתה 66.8 מיקרוגרם ליום (טווח בין רבעוני: 46.7-93.7), עם תרומה משמעותית של ירקות (בעיקר עגבניות) (24.9%), פירות (15.5%), גבינה מיושנת (12.2%) ובשר מעובד (10.4%).

מחקר זה מספק הערכה מעודכנת של צריכת התזונה של אלומיניום ובדיל באוכלוסיה בוגרת ממדינה מתועשת ומודרנית. מעניין לציין, שעל אף החשיפה של אוכלוסיה זו לאלומיניום ובדיל משלל גורמים תזונתיים, היא אינה חורגת מהסף לצריכה סבירה, שהוערך ע"י החוקרים. הם עשו זאת בהסתמך על נתונים מארגון הבריאות העולמי ותקנות אירופיות (2 גר' לשבוע לאדם ממוצע של כל אחת מהמתכות) והסיקו שהסיכוי שחשיפה זו מזיקה לבריאותם של המשתתפים נמוך [9-11].

המצב בישראל

אין נתונים אודות החשיפה לאלומיניום ובדיל בציבור הישראלי. עם זאת, התקן הישראלי למי שתייה קובע רמה מירבית מותרת לאלומיניום של 2.0 מיליגרם לליטר על בסיס השפעות אורגנולפטיות, פגיעה בטעם, בריח או בצבע המים ולא על בסיס השפעות בריאותיות [12]. נראה קביעה זו נובעת מהעובדה שאלומיניום היא המתכת הנפוצה ביותר על פני כדור הארץ והמחקרים שפורסמו עד כה בנושא חשיפה סביבתית לאלומיניום ובריאות אינם מלמדים על קשר ישיר וחד-משמעי בין צריכת אלומיניום לתחלואה באנשים שאינם עובדים בתעשיית האלומיניום. בנוסף, ממצאים מחקריים מראים שפחות מ-1% מתרכובות האלומיניום שנצרך פומית, נספג במערכת העיכול האנושית [1]. במילים אחרות, הסיכוי למציאת קשר סיבתי בין חשיפה תזונתית לאלומיניום לבין סיבוכים קליניים אינו גבוה.

נכון להיום, אין נתונים מקומיים על תרכובות בדיל במים המשמשים לשתייה. יחד עם זאת, תיתכן חשיפה לבדיל בקרב אנשים הניזונים מאיברים פנימיים של דג ים המכילים שאריות של תרכובות בדיל, לרבות TBT, ששימשו למניעת גדילה של אצות וצמדה ימית (כינוי לחברת בעלי החיים הימיים המתיישבת על גבי גופים מלאכותיים) לכלי שיט, מזחים וצינורות הובלה [13].

באופן דומה לאלומיניום, ניתן להטיל ספק גם לגבי השלכות החשיפה לבדיל. לאור העובדה שקיים מיעוט מחקרים וממצאים אודות בדיל, חשוב להימנע ממסקנות נחרצות בדבר הקשר בין בדיל בתזונה לבריאות. תוצאות המחקר באיטליה, יחד עם העובדה כי בישראל ננקטו בעשור האחרון מספר פעולות להגבלת השימוש בצבעים המכילים בדיל, מצמצמים עוד יותר את הסבירות להשלכות בריאותיות שליליות עקב חשיפה תזונתית לבדיל.

משרד הבריאות נקט בכמה פעולות מפעולות משרד הבריאות בשנים האחרונות, שכללו הודעה לימאים על איסור בשימוש וצביעה בצבעים המכילים בדיל, איסור שימוש בהם בתקנות רישוי עסק למעגנות, איסור יבוא שלהם (בצו יבוא חופשי של המכס) ואיסור אחזקה של צבעים אלו תחת חוק החומרים המסוכנים (תקנות סיווג) [13]. יחד עם זאת, על פי משרד הבריאות, צבעים מכילי בדיל עדיין מיוצרים בישראל. מכל מקום, סביר להניח שככל שצורכים יותר מזון מפחיות שימורים ופוצעים רדיד אלומיניום מגדילים את הסיכוי לחשיפה תזונתית לאלומיניום ובדיל ולכן הרגלים אלה אינם מומלצים.

כך או אחרת, השאלות האם אלומיניום ובדיל מגיעים לצלחת הישראלית דרך פירות וירקות, באילו כמויות והאם זה מזיק לבריאותנו נותרו פתוחות. עד לפתרון שאלות אלו, נראה שכדאי למזער את צריכת המזון מפחיות שימורים ולהימנע מלפצוע אריזות רדיד אלומיניום בהכנה עצמית, על מנת לצמצם את הסיכון לתחלואה מחשיפה לבדיל ואלומיניום.

:מקורות

  1. Tietz T, Lenzner A, Kolbaum AE et al.Aggregated aluminium exposure: risk assessment for the general population. Arch Toxicol 93, 3503–3521 (2019). https://doi.org/10.1007/s00204-019-02599-z
  2. Krewski D, Yokel RA, Nieboer E, et al. Human health risk assessment for aluminium, aluminium oxide, and aluminium hydroxide [published correction appears in J Toxicol Environ Health B Crit Rev. 2008 Feb;11(2):147]. doi:10.1080/10937400701597766
  3. Colomina MT, Peris-Sampedro F. (2017) Aluminum and Alzheimer’s Disease. In: Aschner M., Costa L. (eds) Neurotoxicity of Metals. Advances in Neurobiology, vol 18. Springer, Cham
  4. Cicero CE, Mostile G, Vasta R, et al. Metals and neurodegenerative diseases. A systematic review. Environ Res. 2017;159:82-94. doi:10.1016/j.envres.2017.07.048
  5. Sadiki A, Williams D (1996). Speciation of organotin and organolead compounds in drinking water by gas chromatography–atomic emission spectrometry. Chemosphere, 32:1983–1992.
  6. Blunden S, Wallace T. Tin in canned food: a review and understanding of occurrence and effect. Food Chem Toxicol. 2003;41(12):1651-1662. doi:10.1016/s0278-6915(03)00217-5
  7. Rantakokko P, Main KM, Wohlfart-Veje C, et al. Association of placenta organotin concentrations with growth and ponderal index in 110 newborn boys from Finland during the first 18 months of life: a cohort study. Environ Health. 2014;13(1):45.. doi:10.1186/1476-069X-13-45
  8. Rantakokko P, Main KM, Wohlfart-Veje C, et al. Association of placenta organotin concentrations with congenital cryptorchidism and reproductive hormone levels in 280 newborn boys from Denmark and Finland. Hum Reprod. 2013;28(6):1647-1660. doi:10.1093/humrep/det040
  9. Filippini T, Tancredi S, Malagoli C, et al. Aluminum and tin: Food contamination and dietary intake in an Italian population. J Trace Elem Med Biol. 2019;52:293-301. doi:10.1016/j.jtemb.2019.01.012
  10. https://bit.ly/32W6M26
  11. https://efsa.onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.2903/j.efsa.2004.59
  12. https://www.health.gov.il/PublicationsFiles/BSV_Aluminum.pdf
  13. https://www.health.gov.il/PublicationsFiles/BSV_TBT.pdf