מחקרים שנעשו בעולם מצאו שזיהום מי תהום בחנקות קשור לשכיחות גבוהה של סרטן המעי הגס. גם בישראל מי התהום מזוהמים בחנקות, אך האם ההישענות הגוברת על מים מותפלים לשתייה וחקלאות מקטינה את הסיכון בישראל?

ההיגיון בבחינת הקשר המקומי

סרטן המעי הגס והחלחולת הינה המחלה הממאירה החודרנית השנייה בשכיחותה בישראל, עם 2,998 מקרים חדשים בשנת 2016 [1]. המחלה חוצת מגזרים: במגזר היהודי (גברים ונשים) אחד מכל שמונה מקרים חדשים של סרטן התגלה במעי הגס ובחלחולת, ובמגזר הערבי אחד מכל תשעה מקרים. מבין כל סוגי הסרטן, זוהי המחלה הקטלנית השנייה בשכיחותה, אחרי סרטן הריאה בגברים וסרטן השד בנשים (יהודים וערבים כאחד).

בשנים האחרונות הצטברו תוצאות מחקריות המצביעות על קשר בין זיהום מי שתייה בחנקות לבין סיכון מוגבר לחלות בסרטן המעי הגס והחלחולת באוכלוסיות שונות בעולם. במקביל, התגלה בישראל שמאגר המים התת קרקעי (אקוויפר) של מישור החוף מזוהם בחנקות, ושריכוזן במגמת עלייה. ממצאים אלה מעלים את השאלה אם קיים קשר בין זיהומי החנקות לבין מקרי סרטן המעי הגס והחלחולת גם בארץ.

מהדשן אל המים

חנקות (Nitrates) הן קבוצת תרכובות עשויות מחנקן וחמצן, הנמנות על המזהמים העיקריים של מי התהום. מקורן בדשנים חקלאיים, בפסולת מסוגים שונים ובהפרשות של בעלי חיים. הן נמצאות באופן טבעי בצמחים ולעתים גם במי שתייה, ובמצב תקין התורמים העיקריים לצריכה היומית של חנקה בתזונה הם ירקות, פירות ומי שתייה.

המוצר העיקרי שבו אפשר למצוא חנקות הוא דשנים חקלאיים, אך כיוון שחקלאים אינם מודעים לכמות החנקות שבקרקע, הם נוטים להשתמש בכמות עודפת של דשן, שבמקרים רבים נשטף אל הנחלים ומשם לים. מי הגשם מחלחלים באדמה ומעבירים את עודפי החנקן אל מי התהום. מקור נוסף לזיהום מים בחנקות הינו חלחול שפכים לא מטופלים.

התקן של ארגון הבריאות העולמי (WHO) לריכוזי חנקה במי שתייה עומד על 50 מ"ג חנקה לליטר מים לכל היותר [2], והתקן של משרד הבריאות בישראל הוא 70 מ"ג לליטר [3]. החנקה מסוכנת לאדם בריכוזים גבוהים, והפגיעה הגדולה ביותר היא תסמונת התינוק הכחול (Blue Baby Syndrome), המאופיינת בירידה ביכולת קשירת החמצן בדם, המתבטאת בגוון כחלכחל של עורו של התינוק [4].

סכנה אפשרית במי השתייה

סקירה נרחבת שפורסמה באחרונה מציגה שורת מחקרים שבהם נבדק הקשר בין חשיפה לחנקות שמקורן במי השתייה לבין השפעות בריאותיות שליליות [5]. אחד המחקרים נערך באזור הכפרי של מדינת ויסקונסין שבארצות הברית והשתתפו בו יותר מ-2,000 נשים, שכרבע מהן אובחנו עם סרטן המעי הגס והחלחולת. במחקר נבדקו בארות מים מקומיות ונמצא שחשיפה של יותר מ-44 מ"ג לליטר חנקה במי השתייה גרמה לעליית הסיכון לחלות במחלה, לעומת נשים שאצלן החשיפה הייתה נמוכה ביותר ועמדה על פחות מ-2.2 מ"ג לליטר [6].

במחקר אחר, שבו נבדקו רמות החנקה במים ובמזונות שונים שצרכו יותר מ-5,000 גברים ונשים מאיטליה ומספרד, התגלה שהסיכון לסרטן במעי הגס גבוה משמעותית אצל אלה שצרכו יותר מ-10 מ"ג ליטר לעומת אנשים שאצלם שיעור צריכת החנקות הוערך ב-5 מ"ג לליטר או פחות (בעיקר בגברים) [7]. אצל משתתפים שדיווחו גם על צריכת בשר אדום נוסף על מי השתייה נמצא קשר לסרטן החלחולת אך לא לסרטן המעי הגס. צריכה מוגברת של סיבים תזונתיים ושל ויטמינים C ו-E מירקות ומפירות נמצאה קשורה בסיכון קטן יותר לסרטן המעי הגס, למרות העובדה שבירקות ובפירות יש חנקות. החוקרים הסיקו שנוכחות חנקה בתזונה ממקור מימי עלולה להגדיל את הסיכון לסרטן המעי הגס והחלחולת בעיקר אצל אוכלוסיות שיש להן גורמי סיכון אחרים, בהם מגדר גברי וצריכת בשר אדום [7].

תוצאות מחקר ארצי בדנמרק מלמדות על סיכון מוגבר לסרטן המעי והחלחולת אצל אנשים  המתגוררים באזור שבו מקורות מי השתייה הציבוריים והבארות הפרטיות הכילו רמות ממוצעות של לפחות 9.25 מ"ג חנקה לליטר. במחקר הוערכה החשיפה של 2.7 מיליון תושבים והתוצאות הראו שישנו מתאם חיובי בין ריכוז החנקה לבין עליית רמת הסיכון [8]. המשתתפים לא נשאלו על תזונתם, אך גודל המדגם ומציאת המתאם החיובי מחזקים את האפשרות שלפיה ריכוזי חנקה גבוהים מגדילים משמעותית את הסיכון לסרטן המעי הגס והחלחולת, כפי שנמצא במחקרים אחרים.

הרס מתמשך של משאב המים הטבעי

הקשר בין זיהומי חנקות במי התהום לבין סרטן המעי הגס והחלחולת בישראל טרם נבדק, אך נראה שחלה החמרה במצבם זיהומם של מי התהום בישראל, גם בעידן ההתפלה. לפי דיווחי רשות המים, בשנים 2017-2000 נפסלו לשימוש עשרות קידוחים בשל חריגות מהתקן, שנבעו מדעיכה מתמשכת באיכות מי התהום ומגילוי זיהומים חדשים באקוויפר [9].

מרבית אוכלוסיית ישראל מרוכזת באזור החוף, ואיתור הזיהום באקוויפר שמתחתיו מלמד על כך שיש קשר בין פעילות חקלאית הכוללת שימוש נרחב בדשנים כימיים עתירי חנקות לבין זיהום מי התהום. בשטחי ההתיישבות החקלאית הוותיקה קיימים ריכוזי חנקות גבוהים במיוחד. למשל, בשנים 2010-2005 נמצאו באזור השרון ריכוזי חנקה של 120 מ"ג לליטר ביותר מעשרה קידוחי מי תהום המזינים את רשת אספקת המים [10]. ריכוזים אלה גבוהים מתקן ארגון הבריאות העולמי, וגבוהים מהריכוזים שנמצאו קשורים בסיכון מוגבר לסרטן המעי הגס והחלחולת באזורים אחרים בעולם. ייתכן שהיום הם אף גבוהים יותר, מכיוון שריכוז החנקות באקוויפר החוף ממשיך לעלות [9].

האם זיהום החנקות שבמי התהום עלול להזיק לתושבי ישראל? פרופ' עופר דהן מ"מכון צוקרברג לחקר המים" במכונים לחקר המדבר שבאוניברסיטת בן גוריון בנגב, העוסק בחקר השפעת פעילות חקלאית על איכות משאבי מים, אינו חושב כך: "למרות העלייה בריכוז חנקות במי האקוויפרים, השפעתן השלילית נמוכה יותר בשנים באחרונות בזכות שילוב משמעותי של מים מותפלים במי השתייה". דבריו של פרופ' דהן מקבלים חיזוק מנתוני רשות המים המלמדים שמאז שנת 2016 משולבים מים מותפלים בשיעור ממוצע של 80% במי השתייה המסופקים לתושבי ישראל, כך שצרכני מי ברז נחשפים לריכוזי חנקה נמוכים יותר מאלה שהתגלו בבארות בשטחים החקלאיים באזור השרון [11].

על פי רשות המים, מים שאינם ראויים לשמש כמי שתייה מועברים להשקיה חקלאית, המשמשת, בין היתר, למאכל אדם [12]. למרות זאת, פרופ' דהן אינו מודאג: "בעשור החולף גילינו ריכוזי חנקות גבוהים מ-100מ"ג לליטר במי התהום באזור מישור החוף הדרומי. למיטב ידיעתנו, במקרים רבים קידוחים אלה הושבתו. ומכיוון שברוב אזורי הארץ מי שתייה ומים לחקלאות מועברים באותה הרשת, ידוע שהמים המזוהמים לא הגיעו לחקלאים". עוד הוא אומר: "בניגוד לאזורים שבהם רשת אספקת המים משותפת לצריכה ביתית ולחקלאות, ישנם יישובים בשרון שמקבלים את המים מבארות פרטיות שבהן ריכוז החנקה יכול להגיע ל-70 מ"ג לליטר, רמת התקן הישראלי".

בשורה התחתונה, נראה שבאזורים מסוימים ישנה סבירות למצוא ריכוזי חנקה של 50 עד 70 מ"ג לליטר. אמנם ריכוזים אלו נמוכים מהתקן שקבע משרד הבריאות, אך הם גבוהים מהתקן של ארגון הבריאות העולמי. אחדים מהפתרונות האפשריים לבעיה זו הם צמצום השימוש בדשנים, טיהור בארות והתפלת מים מזוהמים שהגיעו מהן. יש צורך בפעולה מהירה, אומר פרופ' דהן ומזהיר: "ריכוז החנקות באקוויפר החוף עולה בהתמדה, והעלייה תוביל לסגירת בארות נוספות ולהרס של משאב המים הטבעי החשוב ביותר שלנו. התוצאה עלולה להיות תלות גדולה יותר במים מותפלים, ואף לגרום לכך שהתקן הישראלי ימשיך להיות גבוה מהתקן של ארגון הבריאות העולמי".

 המאמר הוכן במקור עבור זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה 

מקורות:

  1. The Israel Cancer Association (ICA). Selected findings. 2019. Link: https://www.cancer.org.il/template/default.aspx?PageId=12310.
  2. World Health Organization (WHO) Press, Nitrate and nitrite in drinking-water: background document for development of WHO Guidelines for Drinking-water Quality. 2011. Geneva, Switzerland.
  3. Israeli Ministry of health (MOH). Water quality legislations. 2013. MOH/ link: https://www.health.gov.il/LegislationLibrary/Briut47.pdf.
  4. Knobeloch L, Salna B, Hogan A, Postle J, Anderson H. Blue babies and nitrate-contaminated well water. Environ Health Perspect. 2000; 108(7):675–678. doi:10.1289/ehp.00108675.
  5. Ward MH, Jones RR, Brender JD, et al. Drinking Water Nitrate and Human Health: An Updated Review. Int J Environ Res Public Health. 2018; 15(7):1557. doi:10.3390/ijerph15071557.
  6. McElroy JA, Trentham-Dietz A, Gangnon RE, Hampton JA, Bersch AJ, Kanarek MS, Newcomb PA; Nitrogen-nitrate exposure from drinking water and colorectal cancer risk for rural women in Wisconsin, USA. J Water Health1 September 2008; 6 (3): 399–409. doi: https://doi.org/10.2166/wh.2008.048
  7. Espejo‐Herrera N, Gràcia‐Lavedan E, Boldo E, Aragonés N, Pérez‐Gómez B, Pollán M, Molina AJ, Fernández T, Martín V, La Vecchia C, Bosetti C, Tavani A, Polesel J, Serraino D, Gómez Acebo I, Altzibar JM, Ardanaz E, Burgui R, Pisa F, Fernández‐Tardón G, Tardón A, Peiró R, Navarro C, Castaño‐Vinyals G, Moreno V, Righi E, Aggazzotti G, Basagaña X, Nieuwenhuijsen M, Kogevinas M, Villanueva CM. Colorectal cancer risk and nitrate exposure through drinking water and diet. 2016. Int. J. Cancer, 139: 334-346. doi:1002/ijc.30083.
  8. Schullehner J, Hansen B, Thygesen M, Pedersen CB, Sigsgaard T. Nitrate in drinking water and colorectal cancer risk: A nationwide population-based cohort study. Int J Cancer. 2018 Jul 1;143(1):73-79. doi: 10.1002/ijc.31306.
  9. Israel water authority (IWA). Water Production Survey for the year 2017. Regulation division of IWA. 2018. Link: http://www.water.gov.il/Hebrew/ProfessionalInfoAndData/Allocation-Consumption-and-production/20157/seker-hafaka-2017.pdf
  10. Levy Y, Shapira RH, Chefetz B, Kurtzman D. Modeling nitrate from land surface to wells' perforations under agricultural land: success, failure, and future scenarios in a Mediterranean case study. Hydrol Earth Syst Sci. 2017; 21:3811-3825. https://doi.org/10.5194/hess-21-3811-2017.
  11. Israel water authority (IWA). Selected data on the official website. 2019. Link: www.water.gov.il/Hebrew/WaterResources/Desalination/Pages/default.aspx
  12. Israel water authority (IWA). Activity report for the year 2017.
    The Governmental Water and Sewage Authority at 2018. Link: http://www.water.gov.il/Hebrew/about-reshut-hamaim/DocLib/water-authority-report-2017.pdf